רע"א 5918/99 ג'סאן זבידאת נ. מדינת ישראל

האם ניתן למנות סניגור ציבורי לנאשם, גם אם הנאשם מיוצג, אם ייצוג זה אינו מאפשר לקיים את הדיונים כסדרם. זוהי השאלה העומדת ביסוד החלטה זו.

השאלה התעוררה עקב סדרה של קשיים שהתעוררו בהליכים שונים.

בע"פ 6652/98 מאיר כהן נ' מדינת ישראל , התבקש כב' הרשם זולטי לקבוע את הדיון בהקדם. הבקשה נדחתה, אך הדיון נקבע ליום 18.9.00. בית המשפט הורה לצדדים למסור עיקרי טיעון בכתב, על מנת לייעל את הליכי השמיעה. בסופו של דבר הדיון נדחה ונקבע ליום 15.1.01. באותו מועד לא התקיים דיון מחמת מחלתו של ב"כ המערער, עו"ד זיו. עם זאת, ציין בית המשפט כי "ממילא לא יכולנו לדון בערעור משום שעו"ד זיו לא נהג לפי החלטתנו מיום 25.6.00 ולא הגיש עיקרי טיעון". בית המשפט הורה על העברת החלטתו לידיעת הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב. ביום 21.1.01, הורה כב' השופט לוין על העברת שאלת הייצוג לבחינתי, לאחר שהתחוור שעו"ד זיו לא הסיר את המחדל, ולא הגיב על החלטת בית המשפט.

גם בע"פ 6351/99 אייל אבו ריף נ' מדינת ישראל , הוגשה סמוך לפתיחת ההליך בקשה להקדמת הדיון. בבקשה זו פרש המערער את טענותיו אודות העוול שנגרם לו, בשל המתנת עניינו. המערער ציין כי הוא נעצר לראשונה בהיותו בן 19 שנים, ואילו בעת הגשת הבקשה הוא היה כבר כבן 22 שנים. הוא הוסיף ואמר שבמהלך שלוש השנים, הוא שהה בתנאי מעצר קשים מנשוא. ביום 4.11.99 הורתה כב' הרשמת מאק-קלמנוביץ על מתן עדיפות מסוימת לערעור. מאז אותו מועד ואילך נבצר מבית המשפט לקיים את הדיון בעניינו של המערער, עקב מחדליו הדיוניים של המערער. על מהלך זה של הדברים עמד כב' השופט חשין בהחלטה מיום 9.11.00. חרף החלטת כב' השופט חשין, עו"ד זיו טרם הגיש את עיקרי הטיעון בערעור. עקב מחדל זה לא ניתן היה לקיים את הדיון בערעור, הגם שזה תלוי ועומד בבית המשפט מזה זמן רב. עו"ד זיו אף לא שעה להחלטה שניתנה על ידי, בה הוא התבקש להסביר מדוע החלטות בית המשפט אינן מקוימות. יוער כי בשולי אותה החלטה, שניתנה ביום 14.1.01 נאמר:

לא תמסר תגובה ונימוקי ערעור, יועבר התיק אל הסניגוריה הציבורית.

מהלך אירועים דומה התרחש גם בע"פ 5918/99 ג'סאן בן חאלד זבידאת נ' מדינת ישראל . בהליך זה הוגש ערעור, על ידי עו"ד זיו, ללא נימוקי ערעור. בקשה למתן ארכה להגשת הנימוקים נענתה בחיוב. ואולם, גם בחלוף האורכה לא הוגשו הנימוקים, וזאת חרף תזכורת בעל פה של המזכירות.

נוצר מצב בו המערערים טוענים לדחיפות עניינם, אך מכבידים על קידום שמיעת הערעור. החלטות שנועדו לקדם את ההליך, נותרות תלויות ריקות בחלל אולמות בית המשפט, ורק חוזרות זו אל זו, כהד שאין לו מענה. עקרון השירות, על פיו פועל בית המשפט, מחייב תגובה. בית המשפט אינו יכול לשבת באפס מעשה, כמשקיף מן הצד, שכן תפקידו הוא לשרש ולמנוע תופעות של קיפוח, וליצור תנאים של התדיינות במסגרת הוגנת ובטוחה. אחד הביטויים לתפקיד זה של בית המשפט, ניתן למצוא בחוק הסנגוריה הציבורית, התשנ"ו1995- ("החוק"). הוראת סעיף 18 (ב) של החוק קובעת כי בית המשפט רשאי "למנות לנאשם סניגור אם הוא סבור שאינו יכול לנהל את המשפט כשהנאשם אינו מיוצג. "התכלית העיקרית של סמכות זו, ברורה על פניה. היא חותרת למנוע קיפוח מהנאשם עקב אי ייצוגו, ולאפשר ניהול ענייני של ההליך על ידי בית המשפט. עקרונות של שוויון וצדק הם המשענת העיקרית להפעלת סמכות זו.

האם חלה הוראה זו, גם כאשר המערער מיוצג באופן פורמלי, אך ייצוגו חסר למעשה? בחינת ההוראה על רקע תכליתה, ולאור עיקרון השירות, מאפשר לענות באופן חיובי על השאלה. נושא הייצוג אינו נושא טכני המתמצה בהפקדתו של ייפוי כוח כזה או אחר. מצב דמדומים של ייצוג, בו נוצר כוי, שהוא גם בבחינת "יש" (ייפוי כוח) ו"לא יש" (אין פעולה בשם המערער), הוא מצב בלתי אפשרי. על כן, נראה כי תחולת סעיף 18 (ב) של החוק מתפרשת גם אל מצב בו אין ייצוג למעשה.

ודוק: סעיף 18 (ב) של החוק אינו מאפשר ביקורת מהותית על דרכי הפעולה של הסניגור המייצג. בית המשפט אינו יכול להשתמש בסמכות זו משום שהייצוג מכביד על עבודת בית המשפט, או אינו נראה תכליתי או מועיל. ואולם, כאשר אין דרך ליצור קשר עם ב"כ הנאשם, והחלטותיו השונות של בית המשפט אינן נענות כלל, מן הראוי להיעזר בסמכות המצויה בהוראה זו. מטרת הייצוג היא להבטיח שבידי הנאשם או המערער יהיו הכלים מלאים לשטוח את טענותיו ולממש את זכותו להליך ראוי Hogg, Constitutional Law of Canada (Ontario, 1992) 1087) .אם הייצוג הפורמלי אינו מאפשר השגת תכליות אלה - זכאי המערער או הנאשם לסיוע משפטי, אם הוא חפץ בכך.

חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא במעמדה המיוחד של הסנגוריה הציבורית. בית המשפט הכיר במעמד הסנגוריה הציבורית כ"ידידת בית המשפט", בגדרו של מ"ח 792996 כוזלי נ' מדינת ישראל , פ"ד נג (1) 529. הכרה זו לא הייתה בגדר הקניית מעמד של קבע. אך נקבע כי אפשר שהסנגוריה תרכוש מעמד זה, אם נסיבות ההליך יחייבו זאת. וכך נאמר על ידי כב' הנשיא ברק על תפקידי הסנגוריה הציבורית:

בחינת ההליך שבפני הובילה אותי למסקנה, כי מן הדין היה ליתן לסניגוריה ציבורית להגיש את עמדתה בשאלות שנקבעו בהחלטתי מיום 11.9.97. כך, שכן תפקידה עיקרי - מכח החוק (חוק הסניגוריה הציבורית, התשנ"ו-1995) - הינו ייצוג נאשמים בהליכים פליליים (ראה סעיף 1(ב) לחוק). חוק זה מחייב את הסניגוריה הציבורית לדאוג לרמה נאותה של ייצוג (סעיף 7 (א) לחוק) ולהבטיח ייצוג הולם ונאות לזכאים לשירותיה (סעיף 12 (ג) לחוק וכן: תקנה 8 לתקנות הסניגוריה הציבורית, התשנ"ו - 1996) (ההדגשה הוספה).

באותה פרשה, התעוררה בדיעבד שאלת טיב הייצוג המשפט והשפעתו על ההליך שהתנהל בבית המשפט. נקבע כי לעמדת הסנגוריה הציבורית נודעת חשיבות מיוחדת בעניין זה. חשיבות דומה קיימת גם כאשר נתקלים בקשיי ייצוג מראש. מדוע להיעזר בניתוח פעולות הייצוג בדיעבד אם ניתן להושיט סעד, באמצעות הסנגוריה, מראש? מדוע לאפשר את הקיפוח או הפגם אם ניתן למנוע את אותו פגם מלכתחילה?

.

אכן, נראה לי כי הנגדה בין העדר ייצוג פורמלי לבין העדר ייצוג מעשי היא הנגדה מדומה, ועלולה להוות דחליל שיסיח את הדעת מן התכלית העומדת ביסוד הוראת סעיף 18 (ב) של החוק. לא ניתן לראות בעצם הפקדת ייפוי הכוח, או אפילו הגשת הערעור, משום ייצוג, שהחל ממנו ניתן להשקיף על ההליך המשפטי, כאילו הוא מתנהל תחת אובך זהוב של הגינות ושלמות, אם בפועל לא נעשה דבר.

מסקנה זו היא מסקנה מוגבלת. מובן כי מהלך המינוי עצמו כפוף לעמדתו של המערער. בית המשפט אינו פטרון של בעלי הדין, ואינו יכול להשליט עליהם משטר של ייצוג העומד בניגוד לרצונם. על כן, כל מינוי (בין מינוי עזר ובין מינוי בדרך של החלפה) יעשה רק לאחר שמיעת עמדתו של המערער עצמו.

על יסוד דברים אלה, מתבקשות התוצאות הבאות:

א.התיקים בע"פ 6351/99 ובע"פ 5918/99 יועברו לסנגוריה הציבורית, אשר

תבחן את שאלת מינוי הסניגור.

ב.בע"פ 6652/98 ניתנה הודעה על ידי עו"ד ירום הלוי, ועליו להפקיד

ייפוי כוח ועיקרי טיעון בתיק בתוך 30 ימים. שימת לב עו"ד זיו

לצורך להגיב על החלטת בית המשפט בהליך זה.

ג.בטרם יתאפשר מינוי הסניגור, כאמור בסעיף א, רשאית המשיבה בהליכים

אלה לנקוט עמדה בעניין זה, וכן רשאי לעשות ועד מחוז תל אביב של

לשכת עורכי הדין (בהתחשב בהשלכות שיש להחלטה על ייצוגם של

נאשמים).

ד.ההחלטה תועבר אל המערערים עצמם, אשר יוכלו להודיע כי אין ברצונם

להיעזר בשירותי הסנגוריה הציבורית, והם נוטלים על עצמם את הסיכון

של התעכבות ההליכים.

ה.ההחלטה תועבר גם לתגובת עו"ד זיו, ושימת ליבו מופנית להחלטה מיום

14.1.01 בע"פ 6351/99.

התגובות ימסרו בתוך 14 ימים.