רע"א 5919/16 רע"א 5919/16

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 3.7.2016 (כב' השופט א' ואגו , ע"א 10030-03-16), במסגרתו נמחק ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בקרית גת מיום 18.1.2016 (כב' השופט י' פ' אקסלרד , ת"א 21870-04-12 ו-ת"א 27864-09-13).

2.

המבקשת לקחה חלק בשיווק מגרשים לבניית בתי מגורים בהרחבת הישוב ברכיה, ובמסגרת כך ערכה הגרלה בין כלל המציעים שהקנתה לשני הזוגות הזוכים בה את הזכות לבחור ראשונים ושניים את המגרשים עליהם יקימו את בתיהם. הזוגות הזוכים בחרו במגרשים שהוצגו כגדולים והטובים ביותר, אך בהמשך התברר כי הם קטנים בהרבה משהובטח. הזוגות תבעו את המבקשת בטענה כי התרשלה בהצגת מצג שווא ביחס למגרשים האמורים וכן בדרך בה התנהלה בטיפול בבעיה שנוצרה. בית משפט השלום דן בתביעות במאוחד וביום 18.1.2016 קיבל אותן בחלקן והורה למבקשת לפצות את הזוגות על נזקיהם בסך כולל של 723,521 ש"ח ולשאת בהוצאות משפט ושכר טרחה.

השתלשלות ההליך בבית המשפט קמא

3.

ביום 6.3.2016 הגישה המבקשת ערעור על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי. ביום 12.4.2016, משלא הפקידה המבקשת עירבון, נרשם הערעור לדחייה החל מיום 21.4.2016. ביום 19.4.2016 הודיע בא-כוח המבקשת לבית המשפט כי ההודעה על דרישת הפקדת העירבון לערעור לא הגיעה למשרדו, אלא הגיעה רק החלטת בית המשפט מיום 12.4.2016, ולכן הוא פועל רק עתה להפקדת העירבון.

4.

ביום 20.4.2016 נקבע כי הערעור יישמע בפני הרכב ביום 8.6.2016, וכי המבקשת תגיש עיקרי טיעון מטעמה עד ליום 15.5.2016 (להלן: המועד המקורי ), וכי המשיבים יגישו עיקרי טיעון מטעמם עד ליום 31.5.2016.

5.

ביום 19.5.2016 הגישו המשיבים בקשה למחיקת הערעור לפי תקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), בשל האיחור בהגשתו, חרף טענתו של בא-כוח המבקשת כי פסק הדין התקבל במשרדו רק ביום 28.1.2016. המשיבים טוענים כי לא רק שבמערכת "נט המשפט" מצוין כי בא-כוח המבקשת צפה בפסק הדין באותו היום בו ניתן, אלא שיומיים לאחר מתן פסק הדין אף נכח המשיב 4 באירוע בו מסרו לו נציגי המועצה המקומ ית כי התקיים דיון בנוכחות נציגי המבקשת בדבר פסק הדין והשלכותיו מיד לאחר שניתן . עוד טענו המשיבים

כי דין הערעור להימחק, או לחילופין להיות מוחזר למבקשת לתיקון, משום אריכותו המופרזת הפוגעת, לשיטתם, בזכויותיהם הדיוניות. ביום 20.5.2016 אפשר בית המשפט למבקשת להגיב לבקשה תוך 7 ימים. ביום 31.5.2016, משלא הגישה המבקשת את תגובתה לבקשה, וכן משום שלא הגישה את עיקרי הטיעון מטעמה במועד שנקבע, הגישו המשיבים בקשה למתן החלטה ולדחיית הערעור.

6.

ביום 1.6.2016 קבע בית המשפט כי היות שלא הגישה המבקשת עיקרי טיעון ותגובה לבקשה למחיקת הערעור, אין מנוס מביטול הדיון שנקבע בתיק ליום 8.6.2016. בית המשפט ציין כי הגם שיש בכך די כדי לרשום את הערעור למחיקה או לדחייה על הסף מטעמים אלו, ניתנת לבא-כוח המבקשת האפשרות לשכנע מדוע אין לעשות כן, תוך התייחסות להיבט פסיקת ההוצאות, וזאת עד ליום 7.6.2016. בית המשפט ציין כי גם המשיבים עשו דין לעצמם כשלא הגישו את עיקרי הטיעון מטעמם במועד שנקבע.

7.

ביום 7.6.2016 הגיש בא-כוח המבקשת הודעה במסגרתה טען כי החלטת בית המשפט מיום 20.4.2016 בענין הגשת עיקרי הטיעון הגיעה למשרדו בעת ששהה בחו"ל בין התאריכים 13.5.2016–23.5.2016, כאשר ביום 12.5.2016 חל יום העצמאות. בשל כך, ובשל העובדה שהוא מטפל באופן בלעדי בתיק, טען כי לא התאפשרה הגשתם של עיקרי הטיעון במועד שנקבע. עוד טען בא-כוח המבקשת כי הבקשה למחיקת הערעור שהגישו המשיבים הומצאה לו רק ביום 30.5.2016, וכי גם החלטת בית המשפט מיום 20.5.2016 נשלחה למשרדו באמצעות הפקס רק ביום זה. לטענתו, בקשת המשיבים למתן החלטה בהיעדר תגובה לא הומצאה כלל למשרדו. לאור כלל טענותיו אלו, ביקש בא-כוח המבקשת כי ייקבעו מועדים חדשים לשמיעת הערעור ולהגשת עיקרי הטיעון מטעם הצדדים וטען כי בנסיבות שתוארו אין לחייבו בהוצאות.

באותו יום ניתנה החלטת בית המשפט, כדלקמן:

"מדובר בהתנהלות דיונית לא ראויה ובזלזול בהליך. בעל דין המגיש ערעור ובא כוחו חייבים להיות מודעים לדרישות וללו"ז הכרוכים בכך, ועליהם להיערך, לא כל שכן, לקיום החלטות ביהמ"ש ולכיבודם במועד. מצופה גם מצד לדיון שכזה לעקוב ולהתעניין באורח יזום בהליך ובהתפתחויות, ובעידן הנט גם עיכובים לכאוריים בהמצאות אינם בבחינת כוח עליון וחזות הכל. אף אם אמנע ממחיקה או מדחייה של הערעורים, בסופו של יום, ברי, כי יהא מקום להטלת הוצאות ולו לטובת אוצר המדינה. מכל מקום- תנתן החלטה לאחר שיאופשר לב"כ המשיבים להתייחס לאמור בהודעה, וזאת- בתוך 7 ימים. לעיון."

8.

ביום 13.6.2016 הגישו המשיבים תגובתם להודעת בא-כוח המבקשת, במסגרתה טענו – ופירטו – כי טענות ממין אלו מטעם בא-כוח המבקשת ליוו גם את ההליך בבית משפט השלום פעם אחר פעם, וכי המבקשת אף חויבה בהוצאות משפט בשל אחד ממחדליה הדיוניים. עוד טענו המשיבים כי בא-כוח המבקשת הציג בפני בית המשפט עובדות שאינן נכונות, שכן באי-כוח הצדדים שוחחו ביניהם על מועד הדיון המקורי שנקבע לשמיעת הערעור ולהגשת עיקרי הטיעון עוד קודם נסיעתו של בא-כוח המבקשת לחו"ל, וכן כי הבקשה למחיקת הערעור מיום 19.5.2016 הומצאה לבא-כוח המבקשת עוד ביום 23.5.2016 (המשיבים המציאו אישור מסירה בחתימת מי ממשרדו של בא-כוח המבקשת). עוד טענו המשיבים כי בא-כוח המבקשת אף לא המציא את הודעת הערעור למשיבים, אלא בחלוף חודשיים מהגשתה. לאור כך, נטען, יש לקבל את הבקשה לדחיית הערעור ולחייב את המבקשת בהוצאות.

ביום 14.6.2016 ניתנה החלטת בית המשפט, כדלקמן:

"ההתנהלות הדיונית של המשיבה (המערערת), אינה תקינה ואינה ראויה. ההסברים שניתנו אינם מניחים את הדעת, והאמור בתגובת המבקשים המונחת בפני כעת- יש בה ממש. אפנה למה שכבר הוער בהחלטותי הקודמות. יש לקוות שהדברים יופנמו. עם זאת- איני רואה לסלק הערעור על הסף, ויאופשר למשיבה (המערערת) למצות יומה בערכאה זו."

בהחלטה זו נקבע מחדש הערעור לשמיעה ביום 13.7.2016, ונקבע כי עיקרי הטיעון מטעם המבקשת יוגשו עד יום 20.6.2016 (להלן: המועד החדש ) ועיקרי הטיעון מטעם המשיבים יוגשו עד יום 6.7.2016.

9.

ביום 15.6.2016 הגישו המשיבים בקשה למתן הבהרה בו הלינו כי בית המשפט לא ציין מועד חדש בו על המשיבה להשיב גם לבקשה למחיקת הערעור שהגישו המשיבים ביום 19.5.2016. ביום 18.6.2016 קבע בית המשפט כי על בא-כוח המבקשת להתייחס לטענה המקדמית בדבר החמצת המועד להגשת הערעור בלבד, וזאת עד ליום 23.6.2016, והשאיר על כנם את יתר המועדים החדשים להגשת עיקרי הטיעון ולשמיעת הערעור.

10.

ביום 22.6.2016 הגישו המשיבים בקשה נוספת לדחיית הערעור, או לחילופין למחיקתו, תוך חיוב המבקשת בהוצאות משמעותיות, לאור כך שהמבקשת שוב לא הגישה את עיקרי הטיעון מטעמה גם במועד החדש. באותו יום קבע בית המשפט כי על המבקשת להתייחס לבקשה זו עד ליום 28.6.2016, וכי "בלית תגובה או ככל שההסבר לא יניח את הדעת- מובהר, כי יתכן שביהמ"ש יפעל לפי האמור בתק' 446(ד) יחד עם תק' 450(3) לתקסד"א".

11.

ביום 23.6.2016 הגיש בא-כוח המבקשת תגובה "בהתאם להחלטת בית המשפט הנכבד שהתקבלה ביום 22.6.2016 במשרד הח"מ", במסגרתה התייחס לטענה המקדמית של המשיבה בדבר האיחור בהגשת הערעור, וטען אך כי צפייה בפסק הדין במערכת "נט המשפט" איננה מהווה "המצאה" על פי הוראות הדין. ביום 27.6.2016 הגיש בא-כוח המבקשת תגובה נוספת, בה טען כי החלטת בין המשפט בדבר המועדים החדשים להגשת עיקרי הטיעון מיום 14.6.2016 לא הומצאה לו וכי הוא לא יכול היה לצפות בהחלטה במערכת "נט המשפט" משום שזו לא הייתה תקינה. רק בשלב זה למעשה ביקש לראשונה בא-כוח המבקשת הארכת מועד בת 7 ימים להגשת עיקרי הטיעון. באותו היום קבע בית המשפט כי תינתן למשיבים הזדמנות להשיב לתגובת המבקשת בתוך 3 ימים. תשובת המשיבים הוגשה ביום 30.6.2016, במסגרתה נטען כי המבקשת פועלת באופן שיטתי באופן חסר תום לב ומתעלמת מהחלטות בית המשפט, הן בית משפט השלום הן בית המשפט שלערעור, ושטחה את השתלשלות האירועים התומכת בכך. המשיבים טענו כי יש לדחות את טענת המבקשת כי לא ידעה על ההחלטה מיום 14.6.2016 בדבר מועדי הגשת עיקרי הטיעון החדשים, שכן לא ייתכן שמי שיוזם הליך יתעלם ממנו באופן כה בוטה. עוד טענו המשיבים כי עומדת להם זכותם לסיים את בירור עניינם בבית המשפט.

12.

ביום 3.7.2016 נתן בית המשפט קמא פסק דין המוחק את הערעור מכוח סמכותו לפי תקנה 446(ד) יחד עם תקנה 450(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, היות ש" בתיק זה ההתנהלות הדיונית הלקויה של המערערת הגיעה כדי 'מסה קריטית' שחצתה את הקו המפריד בין רשלנות או חוסר שימת לב גרידא, לכוון של זלזול בהליך, כמו גם בצד שכנגד ובאינטרסים הלגיטימיים שלו, ואף בביהמ"ש ". בית המשפט קבע כי זכותם של המשיבים לוודאות ולסופיות ההליך אינה פחותה בעוצמתה מזכותה של המבקשת ליומה בבית המשפט, ואף חייב את המבקשת בהוצאות לטובת המשיבים בסך 2,500 ש"ח.

13.

ביום 4.7.2016 הגיש בא-כוח המבקשת בקשה דחופה לעיון מחדש, במסגרתה טען כי לא הייתה בכוונתו לזלזל בהליך הערעור או בבית המשפט וכי שגה רק פעם אחת כשלא הגיש את עיקרי הטיעון במועד המקורי, וכי את כל יתר ההתראות לא קיבל ולפיכך לא פעל לפיהן. לגישתו, הוא פעל בתום לב מלא ומחיקת הערעור היא תוצאה קיצונית ביותר נגד המבקשת. בקשה זו נדחתה באותו היום על-ידי בית המשפט בטענה כי ההליך הדיוני המבוקש אינו קיים בסדרי הדין. מכאן בקשת רשות הערעור דנן.

בקשת רשות הערעור

14.

במסגרת בקשת רשות הערעור טוען בא-כוח המבקשת כי לאורך ההליך בבית המשפט קמא היה מחדלו אחד ויחיד והוא אי-הגשת עיקרי הטיעון במועד המקורי שנקבע לכך ביום 20.4.2016, וכי למחדל זה שותפים גם המשיבים שלא הגישו אף הם את עיקרי הטיעון מטעמם במועד שנקבע. בא-כוח המבקשת אף טוען כי המשיבים לא המציאו למשרדו את הבקשות שהגישו פעם אחר פעם. לטענתו, החלטת בית המשפט מיום 14.6.2016, במסגרתה נקבעו מועדים חדשים להגשת עיקרי הטיעון, לא הומצאה למשרדו והוא לא יכול היה לעקוב אחר התקדמות התיק מאחר שמערכת "נט המשפט" לא הייתה תקינה בתקופה זו; ודווקא מחדל לכאורי זה הוא שהוביל למחיקת הערעור, על אף שכלל לא היה בשליטתו. לפיכך, נטען, מחיקת הערעור רק בשל כך היא צעד קיצוני ובלתי מידתי. לטענת בא-כוח המבקשת, בית המשפט קמא שגה כשלא התחשב במלוא השיקולים הנדרשים בבואו למחוק את הערעור, ולפיכך נפל בפסק דינו פגם יסודי המחייב לבטלו. עוד נטען כי סיכויי הערעור טובים מאוד וכי מדובר בערעור בעל משמעויות רחבות ביותר שהשלכתו הכספית רק במקרה הספציפי הזה כמיליון ש"ח.

המשיבים חוזרים מצידם על הטענות שהציגו בבקשותיהם למחיקת הערעור שהגישו במסגרת ההליך בבית המשפט קמא, ושהוצגו בתמצית לעיל, וסומכים ידיהם על פסק דינו של בית המשפט קמא.

דיון והכרעה

15.

בבקשה זו אין כל ממש זולת עזות מצח וזלזול בהחלטות בית המשפט. פסק דינו של בית המשפט קמא המורה על מחיקת ערעורה של המבקשת ניתן נוכח מחדליה הדיוניים החמורים של המבקשת, שבמרכזם אי-הגשת עיקרי הטיעון מטעמה במועדים שנקבעו. בית המשפט קמא הפעיל את סמכותו לפי תקנה 446(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, המורה כי " בעל דין שלא הגיש עיקרי טיעונו במועד הקבוע, דינו כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת ". תקנה 450(3) מבהירה כי "התייצב המשיב, ואילו המערער לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, יתברר הערעור או יימחק או יידחה למועד אחר, הכל כפי שיחליט בית המשפט".

16.

הפסיקה התוותה שיקולים ביניהם נדרש לאזן בית המשפט בבואו להפעיל את סמכותו במקרים בהם לא הוגשו עיקרי טיעון: מחד גיסא, אובדן הזמן השיפוטי הכרוך בדחיית המשפט, יעילות הדיון והרצון שלא לרוקן מתוכן את לשון התקנות; ומאידך גיסא, זכותו של בעל דין להביא את עניינו לדיון בפני ערכאה שיפוטית תוך התחשבות במשקל נסיבותיו

הספציפיות של המקרה, ובראשן הסיבה לאי-הגשת עיקרי הטיעון, זהות הצד שלא הגיש את עיקרי הטיעון, סוג ההליך בו עסקינן, והאם אי-הגשת עיקרי הטיעון היא המחדל היחיד בתיק או שהיא מבטאת דפוס של זלזול בחובות דיוניות ( ר"ע 551/83 ברגר נ' ונטורה , פ"ד לח (1) 266, 274 (1984) (להלן: ענין ברגר );

ע"א 73/88 עיזבון גרינברג נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ , פ"ד מו (5) (1992); ולהרחבה ראו חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי

311-309 (מהדורה שלישית, 2012)). לא אחת הובעה בפסיקה הדעה לפיה ככלל יש לנהוג בגמישות כלפי בעל מחדל שכזה ולהעדיף הטלת הוצאות חלף נעילת שערי בית המשפט בפניו; אך גם אז הובהר כי אם לא עלה בידו של בעל המחדל להסביר את התנהלותו הפסולה באופן מספק, או כי אם היקף המחדל רחב או מצטרף למחדלים נוספים, ייתכן כי לא יהיה מנוס מדחיית בקשתו להזדמנות נוספת (ענין ברגר , עמ' 275; רע"א 5263/13 עפיפי נ' שאג ניהול קניונים בע"מ , פסקה 4 (5.6.2014)).

17.

בענייננו לא הגישה המבקשת עיקרי טיעון מטעמה במועד המקורי שנקבע ואף לא הגישה בקשה להארכת מועד. אין חולק כי בא-כוח המבקשת ידע על המועד האמור, ובכל זאת בחר להתעלם מהוראות בית המשפט ורק כשבועיים מחלוף המועד הואיל להגיש התייחסות כלשהי למחדליו. גם בשלב זה עדיין לא מצא בא-כוח המבקשת לנכון להגיש את עיקרי הטיעון בהליך שהוא עצמו יזם, אלא אך הביא צידוקים קלושים להתנהלותו, שהמשיבים אף העלו סימני שאלה כבדים ביחס לאמיתותם. לפי לשון התקנות, כבר בשלב זה עמדה לבית המשפט קמא האפשרות להפעיל סמכותו ולמחוק את הערעור, אך הוא בחר להעניק למבקשת הזדמנות נוספת. זאת, יש לציין, לאחר שבא-כוח המבקשת איחר גם בהפקדת העירבון בראשית ההליך וגם בהגשת תגובה לבקשה למחיקת הערעור שהגישו המשיבים ביום 19.5.2016. על התנהלותו הדיונית הלקויה של בא-כוח המבקשת מצביעות החלטות נוזפות רבות של בית משפט השלום, שבאחת מהן אף מצא לנכון לחייבו בהוצאות.

18.

עתה תולה בא-כוח המבקשת יהבו על טענתו כי לא הומצאה לו החלטת בית המשפט מיום 14.6.2016 בדבר המועד החדש שקבע בית המשפט קמא להגשת עיקרי הטיעון. גם אם יש בטענה זו ממש אין בידי לקבלה לאור מכלול העובדות שהובא לעיל בהרחבה. אציין כי בהחלטת בית המשפט קמא מיום 7.6.2016, אשר בא-כוח המבקשת מודה כי קיבל באמצעות הפקס, נקבע כי בתוך 7 ימים יגישו המשיבים התייחסותם להסברי המבקשת למחדליה. ברי כי בא-כוח המבקשת ידע כי בחלוף 7 ימים אמורה הייתה להתקבל החלטה שיפוטית מכרעת בנוגע לתיק. איני יכול אלא לחזק את דבריו של בית המשפט קמא על כך שצד אשר בעצמו יזם הליך – הליך ביחס להחלטה שנטען כי היא "משנה סדרי בראשית ומטילה אחריות קשה וחסרת תקדים על המבקשת" (פסקה 51 לבקשה) – ושמודע לכך שהוא כבר מהלך על חבל דק מבחינה דיונית, אינו עושה כל צעדים פעילים לבירור ההתפתחויות בתיק. במצב דברים זה, איני מוצא כי נפל כל פגם בשיקול דעתו של בית המשפט קמא, שהתריע לא אחת בפני בא-כוח המבקשת כי יפעיל סמכותו לפי תקנות סדר הדין האזרחי באם ימשיך בהתנהלותו זו.

19.

סוף דבר : הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך 2,500 ש"ח.