ע"א 4948/20 מאיר ישראלי נ. סיגלית פרץ

המשנה לנשיאה נ' הנדל:

1.

ביום 1.11.2021 נמחק הערעור שלפנינו, בהתאם לתקנה 450 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות 1984 ), נוכח אי התייצבות המערער ובאת כוחו לדיון בערעור. בעקבות פסק הדין, הגיש המערער "בקשה לעיון חוזר וביטול פס"ד", במסגרתה טענה באת כוחו כי הגם שאין חולק "כי אכן נשלחה החלטת בית המשפט הנכבד בדבר קביעת מועד הדיון", הרי שהיא "מעולם לא קיבלה את הזימון לידיה", ואף "המבקש עצמו מעולם לא קיבל זימון לדיון". זאת הפעם, אף צורף לבקשה תצהיר מטעם באת הכוח לתמיכה בטענות עובדתיות אלה – והובהר כי השימוש שעשתה בבקשה קודמת במונח "ככל הנראה" לתיאור סיבת אי ההתייצבות, אינו מתאר "ספקולציה סתמית [...] אלא הפכו הוא הנכון, מילים אלו נכתבו על מנת להציג בפני בית המשפט הנכבד את מלוא התמונה המלאה". משכך, מבקש, כאמור, המערער לבטל את פסק הדין, ולחדש את הדיון בערעור. מנגד, משיבות 1-2 טוענות כי הליך של "עיון חוזר" כלל אינו רלוונטי בנסיבות העניין, שעה שלא נפלה טעות בפסק הדין, ולא חל כל שינוי בנסיבות העניין – וכי מאחר שניתנה למערער "זכות טיעון נאותה טרם מתן פסק הדין", גם חלופת הביטול של פסק דין שניתן במעמד צד אחד אינה רלוונטית. לגופם של דברים, משיבות 1-2 מדגישות כי הבקשה אינה מספקת הסבר למהות הטעות שהובילה לאי ההתייצבות, וכי סיכויי הערעור, ש"כל כולו מכוון לערער על קביעות עובדתיות", קלושים.

2.

אין לכחד כי גם ההבהרות שנמסרו בבקשה הנוכחית, כמו גם בתצהירה המצורף של באת כוח המערער – אך לא המערער עצמו – אינן מסירות את כל סימני השאלה לגבי סיבת אי ההתייצבות לדיון בערעור. בנוסף, אין בהן מענה, בוודאי מלא, ליתר הנימוקים שהוזכרו בפסק הדין, לרבות ההתייחסות לסיכויי הערעור. אף על פי כן, בשים לב לנקודת המוצא לפיה יש "לנהוג בגמישות כלפי בעל מחדל שכזה ולהעדיף הטלת הוצאות חלף נעילת שערי בית המשפט בפניו" (רע"א 5919/16 החברה הכלכלית לפיתוח חוף אשקלון בע"מ נ' פרץ , פסקה 16 (10.11.2016), יש במקצה השיפורים המסוים שנערך בבקשה הנוכחית כדי לשנות במידת מה את האיזון שהוביל למתן פסק הדין. לפיכך, החלטנו לצעוד בנתיב שפותחת תקנה 451 לתקנות 1984, לבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד – משמע, מבלי שניתנה למערער הזדמנות להשמיע את טענותיו המהותיות – ולהורות על בירור הערעור לגופו. בד בבד, ובהתאם לסמכותנו לפי תקנות 451 ו-201 לתקנות 1984, החלטנו להתנות את ביטול פסק הדין בתשלום הוצאות משיבות 1-2 על ידי המערער.

3.

בנסיבות העניין, כפי שפורטו בפסק הדין ובהחלטה הנוכחית – ובהתחשב גם בהמצאה המאוחרת של הבקשה לביטול פסק דין למשיבות 1-2 – המערער יישא, אפוא, בהוצאות משיבות אלה בסך 6,000 ₪. התשלום יועבר עד יום 22.12.2021, והמערער יודיע על כך לבית המשפט – בצירוף אסמכתא מתאימה – עד יום 26.12.2021. אם המערער לא יעמוד בדרישות אלה, פסק הדין מיום 1.11.2021 יעמוד בעינו, אך אם ימלא אחר האמור כי אז פסק הדין יבוטל, והערעור ייקבע לדיון תוך מתן עדיפות לשמיעתו.