רע"א 5939/03 אלברט אוחיון ועוד 124 אחרים ועוד 6 נציגויות בתים מ נ. עזרא ח

המבקשים, שהם רוכשי דירות בבניינים שבנו המשיבים, הגישו תביעה נגד המשיבים, בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. ביום 18.8.00, ניתן כנגד המשיבים פסק-דין חלקי (להלן: פסק-הדין), המחייב אותם לשלם למבקשים סכומי כסף שונים וכן לממן תיקון ליקויי מגורים.

על פסק-דין זה הוגש ערעור לבית-משפט זה, בגדרו הוחלט, ביום 17.12.00, לעכב את ביצוע פסק-הדין, ובלבד שיפקידו המשיבים ערבות בנקאית בסך 200,000 ש"ח. ביום 8.12.02, הוחלט להחזיר את התיק לבית-המשפט המחוזי להשלמות שונות, ובעקבות כך הוחלט, ביום 7.2.03, כי בשים לב להחלטה מיום 8.12.02, אין עוד הצדקה להתנות את עיכוב הביצוע בהפקדת ערבות בנקאית, ומשום כך הוחלט להחזיר את הערבות הבנקאית למשיבים.

משכך, פנו המבקשים – שכאמור חששו כי לא יוכלו לגבות את סכום פסק-הדין אם הערעור ידחה ויהיו רשאים לממש את פסק-הדין – לבית-המשפט המחוזי, וביקשו לקבל צווי עיקול. אולם בקשתם נדחתה.

או אז פנו המבקשים לבית-משפט זה, בשני מסלולים מקבילים, בראשון- הוגשה בקשת רשות הערעור המונחת בפניי, ובגדרה ביקשו הם רשות לערער על החלטת בית-המשפט המחוזי הדוחה את בקשתם למתן צווי עיקול; בשני- הוגשה בקשה לסעד זמני בערעור, בגדרה ביקשו הם צווי עיקול כאמור.

ביום 1.7.03 נדחתה בקשת המבקשים לקבלת סעד זמני בערעור. בית-משפט זה קבע (השופטת אסתר חיות) כי בטרם מוצו ההליכים בבקשת רשות הערעור, האמורה, אין מקום לדיון בבקשה למתן סעד זמני בערעור.

מכאן לבקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טענו המבקשים כי זכותם להבטיח גביית הסכומים שנפסקו להם, ולכן בהיעדר ערבות בנקאית לצד עיכוב ביצוע פסק-הדין, מן הדין ליתן להם צווי עיקול כמבוקש. מנגד, טענו המשיבים, כי משהוגשו הבקשות לקבלת צווי עיקול באיחור של כשנתיים מאז ניתן פסק-הדין, הרי שלא ניתן לתת צווים כאמור, וזאת מחמת שיהוי.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה בה רשות ערעור, וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

כאמור, משהורה בית-משפט זה על החזרת הערבות הבנקאית למשיבים, נותרו המבקשים חסרי כל אמצעי להבטחת סכום פסק-הדין, אשר נפסק להם, ומשכך בדין בקשתם לקבלת צווי עיקול.

אשר-על-כן, אני מקבלת את הערעור, ומבטלת את החלטתו של בית-המשפט המחוזי.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.