פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
5985/16
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקשים:
1.
שלום פישמן
2. תרצה פישמן
נ ג ד
המשיב:
יעקב יעקובוב
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו בהפ"ב 37129-07-16, שניתנה ביום 27.7.2016 על-ידי
השופטת י' שבח; בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בבקשה.
בשם המבקשים:
עו"ד שמעון שגיא
בשם המשיב:
עו"ד יונה מושקוביץ
החלטה
לפנַי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בהפ"ב 37129-07-16, שניתנה ביום 27.7.2016 על-ידי השופטת י' שבח . בגדר ההחלטה, נדחתה בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני שימנע מהמשיב לבצע פעולות בנייה בדירה שבבעלותו (להלן: הדירה ), עד שתינתן החלטה בבקשה שהגישו לביטול פסק בוררות מיום 23.6.2016.
1.קורות הסכסוך בין הצדדים פשוטים וברורים: המשיב מעוניין להרחיב את הדירה שבבעלותו בהתאם להיתר בנייה שקיבל; המבקשים מעוניינים למנוע את הבנייה כדי שלא תימנע מהם האפשרות לבנות מרתף בסמוך לדירה. על רקע זה מנהלים הצדדים הליכים משפטיים והליכי בוררות. בקצרה יסופר, כי לאחר שבית המשפט המחוזי ביטל פסק בוררות אחד שניתן בנדון, ולאחר שהתקיים הליך בוררות נוסף לפני מותב אחר, הגיעו הצדדים להסכם פשרה. בהסכם נקבע, כי המבקשים יוכלו לפנות לרשויות עד ליום 9.5.2016 לצורך קבלת אישור לתכנית בניית המרתף, בתנאי שלא תיפגענה זכויות המשיב. הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק בוררות, וזה אושר על-ידי בית המשפט ביום 13.12.2015 (הפ"ב 7809-12-15). דא עקא, זמן חלף והמבקשים לא הגישו את התכנית, לטענתם משום שהמשיב סרב לחתום עליה. כך יצא, שהצדדים שבו לשולחן הבוררות. ביום 23.6.2016 ניתן פסק בוררות נוסף, בו נקבע כי " הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים... לא קוים ", ולפיכך המשיב רשאי " להמשיך ולבנות את התוספת לדירתו לפי היתר הבנייה שקיבל ". אלא שהמבקשים לא אמרו נואש, והגישו בקשה לביטול פסק הבוררות לבית המשפט המחוזי, ולצדה בקשה למתן צו מניעה זמני, אשר ימנע מהמשיב לבצע פעולות בנייה בדירה עד להכרעה בבקשה.
2.בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט נימק, כי הגורם שלכאורה עיכב את הפקדת התוכניות לפי הסכם הפשרה הוא המהנדס של המבקשים עצמם, וכי " אין ניתן לייחס סחבת שננקטה על ידו, גם אם בהנחה שתוכח סחבת שכזו, לחובת יעקובוב (המשיב – י.ד.)". בית המשפט דחה גם טענות נוספות שהעלו המבקשים, וציין כי אף מבחינת מאזן הנוחות אין מקום להיעתר לבקשה. בהקשר האחרון נאמר, כי אף שאמנם מדובר בבנייה שמטבעה עשויה להיות בלתי הפיכה, בענייננו בנייה זו מותרת מכוח היתר שעתיד לפקוע בחודש נובמבר הקרוב, כך שעיכוב נוסף בבנייה עלול לפגוע במשיב.
3.כלפי החלטת בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים את בקשת רשות הערעור דנא. המבקשים שבים על טענותיהם כי העיכוב שחל בהגשת התוכנית אינו רובץ לפתחם, וכי היה מקום להיעתר לבקשתם למתן צו המניעה הזמני גם משיקולי מאזן הנוחות. לצד בקשת רשות הערעור, הגישו המבקשים גם בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בבקשה. ביום 3.8.2016 הוריתי על מתן סעד זמני ארעי, אשר אוסר על המשיב לבצע כל בנייה בדירה, תוך שביקשתי את תגובתו לבקשה למתן הסעד הזמני.
4.לאחר שעיינתי בבקשות המבקשים למתן רשות הערעור ולמתן סעד זמני, ולאחר שעיינתי בתגובת המשיב לבקשה למתן הסעד הזמני, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את שתי הבקשות.
כידוע, בית משפט זה אינו נוהג להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, ורשות ערעור בנוגע לעניינים אלו תינתן במקרים חריגים בלבד [ראו, למשל: רע"א 7815/09 דוד נ' אקסלנס נשואה שרותי בורסה בע"מ , פסקה ח' (3.11.2009); רע"א 3285/13
ד.כ חנויות להשכרה בהרצליה הצעירה בע"מ נ' חברת אברהם כהן ושות' חברה קבלנית בע"מ , פסקה 14 (3.7.2013); רע"א 5656/15 רמות ארזים חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' עיריית ירושלים , פסקה 8 (1.9.2015); רע"א 2881/15 קנפלר נ' אברהם , פסקה 8 (11.5.2015)].
בענייננו, בית המשפט המחוזי מכיר את התיק ואת הנפשות הפועלות בו היטב ומקרוב. התמונה העובדתית המלאה בתיק זה נפרשה לנגד עיניו בבואו לדון בבקשה למתן צו המניעה הזמני. טענות המבקשים קיבלו אפוא מענה מפורט בגדר החלטתו, ואיני סבור כי החלטה זו מגלה פגם כלשהו המצדיק מתן רשות ערעור.
5.בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. ממילא נדחית גם הבקשה למתן הסעד הזמני, ומבוטל הצו הארעי שהוצא בהחלטתי מיום 3.8.2016. היות שהמשיב נדרש להגיש תגובה לבקשה למתן הסעד הזמני, ונוכח העובדה כי קיים ספק אם מלכתחילה היה מקום לנקיטת ההליך דנן, המבקשים יישאו בהוצאות המשיב בהליך זה, בסך 6,000 ש"ח.
ניתנה היום, ו' באב
התשע"ו (10.8.2016).
ש
ו פ ט