רע"א 5997-22 רע"א 5997-22

בקשה למימוש כספי הערובה שהופקדו להבטחת נזקי המשיב 1 בגין צו לעיכוב ביצוע, בהתאם להחלטתי מיום 8.9.2022.

רקע תמציתי

1.המשיב 1, עומרי ישי (להלן: המשיב), הוא הבעלים של נכס מקרקעין בעיר אשקלון (להלן: המושכר). המבקש תפס חזקה בנכס לאחר שהתפנו ממנו הוריו, המשיבים 3-2. המשיב הגיש נגד המבקש והמשיבים 3-2 תביעה לפינוי מושכר בבית משפט השלום באשקלון (תפ"מ 47220-11-21). בית משפט השלום קיבל את תביעת המשיב בפסק דינו מיום 30.1.2022 (כב' השופטת ס' כהן), ונתן סעד של פינוי המושכר כלפי המשיבים.

המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה אף הוא בפסק דין מיום 13.7.2022 (ע"א 1896-04-22; כב' השופטים י' פרסקי, ג' גדעון ו-ג' דניאל). פינוי המושכר נקבע ליום 8.9.2022. ביום 5.9.2022 דחה בית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פינוי המושכר (כב' השופט י' פרסקי).

2.ביום 7.9.2022 הוגשה בקשת רשות הערעור שבכותרת, ולצידה בקשה לעיכוב ביצוע פינוי המושכר. כאמור, פינוי המושכר היה עתיד להתבצע ביום שלמחרת, 8.9.2022. עיקר הטענות בבקשת רשות הערעור הופנו נגד החלטת בית המשפט המחוזי מיום 26.7.2022 שלא לאפשר הגשת חוות דעת גרפולוגית. לצד זאת, טענתו העיקרית של המבקש בבקשה לעיכוב ביצוע הייתה כי עלה בידו לאתר מסמך מקורי, אשר הוצג בהליך רק באמצעות צילום ולגבי אמיתותו נפלה מחלוקת, ואשר יש בו כדי להשפיע על תוצאות ההליך (להלן: המסמך החדש).

3.בקשת רשות הערעור נדחתה בהחלטתי מאותו היום, 7.9.2022, אשר ניתנה במעמד צד אחד. לצד זאת, הוריתי על עיכוב ביצוע פינוי המושכר עד ליום 22.9.2022, וזאת: "על מנת לאפשר למבקש להגיש כל הליך שימצא לנכון על יסוד טענתו בדבר הראיה החדשה שאיתר, ובגדרו, אם יחליט לעשות כן, לעתור למתן סעד זמני".

למחרת, הגיש המשיב בקשה לעיון מחדש, בגדרה התבקש לבטל את הצו לעיכוב ביצוע פינוי המושכר, כך שניתן יהיה לבצע את פינוי המושכר באותו היום, 8.9.2022, כפי שתוכנן. בהחלטתי מאותו היום קבעתי כי "העובדה שהפינוי לא יבוצע היום היא כבר בגדר מעשה עשוי", כך שלא בוטל הצו לעיכוב ביצוע. יחד עם זאת, מצאתי מקום לשנות את תנאי הצו לעיכוב ביצוע, באופן זה שתומצא לבית המשפט ערבות בנקאית אוטונומית, לטובת המשיב וברת מימוש על ידו, על סך של 30,00 ש"ח, לשם הבטחת נזקיו.

4.ביום 13.9.2022 קיבלתי את בקשת המבקש להמיר את הערבות הבנקאית בהפקדה של 30,000 ש"ח בקופת בית המשפט; והסכום הופקד כאמור ביום 16.9.2022.

5.בחלוף כחודש ימים, ביום 18.10.2022, הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום לביטול פסק דין (ת"א 21993-10-22), בהתבסס על המסמך החדש. בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע הפינוי. בקשה זו נדחתה בהחלטת בית משפט השלום מיום 24.10.2022 (כב' השופט ע' כפכפי), שם הובהר כי סיכויי התביעה נמוכים.

ביום 3.11.2022 פונה המבקש מהמושכר. בהתאם לכך, ביום 21.11.2022, נמחקה התביעה החדשה שהגיש המבקש לבית משפט השלום (החלטת השופט ע' כפכפי).

הבקשה למימוש ערובה

6.עניינה של הבקשה דנן במימוש כספי הערובה שהופקדו בקופת בית המשפט, אשר נועדו לאפשר למשיב להיפרע בשל נזקיו ממתן הצו לעיכוב ביצוע.

בבקשה פירט המשיב נזקים על סך של 37,092 ש"ח, בגין התשלומים הבאים: תשלום למשטרת ישראל; תשלום לקבלן הוצאה לפועל; תשלום לחברה שעיסוקה בפירוק ופינוי; תשלום לעורכת דין (אימו של המשיב); דמי שכירות לחודשיים. לבקשה צורפו אסמכתאות על התשלומים המפורטים, למעט, מטבע הדברים, אסמכתא בגין דמי השכירות שלא שולמו.

7.מעיון בתיק "נט המשפט", עולה כי המבקש הגיש בקשה למימוש כספי ערובה גם בבית משפט השלום. בהיעדר תגובת המבקש במועד שנקבע, בית משפט השלום נעתר לבקשה זו בהחלטת "פיתקית" מיום 15.11.2022, בגדרה הורה על חילוט ערבון עד לסכום כולל של 80,000 ש"ח.

המבקש, אשר נמנע מלהגיש תגובה בבקשה לחילוט ערבון בבית משפט השלום, הגיש, ביום 9.11.2022, את תגובתו לבקשה דנן. במסגרת התגובה הסכים המבקש למימוש סכום של 6,000 ש"ח מסכום הערובה, בגין תשלום לקבלן ההוצאה לפועל. המבקש הביע התנגדותו בקשר ליתר הסכומים שפורטו בבקשה, מטעמים שונים.

דיון והכרעה

8.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, ובתגובה לה, מצאתי כי יש להורות על מימוש חלקי של הערובה, לצד העברת הבקשה לדיון בבית משפט השלום בקשר ליתר הסכום, כפי שיבואר להלן.

9.על מנת לממש את הערובה, על המשיב להוכיח את היקף הנזק שנגרם לו, ואת הקשר הסיבתי בין מתן הצו לעיכוב ביצוע לבין הנזק הנטען (רע"א 9308/08 אלול נ' רביב, פסקה 9 (21.4.2009)).

בפסיקה פורטו הדרכים האפשריות העומדות בפני המשיב בבואו לבקש מימוש ערובה בגין צו זמני:

"המבקש לממש ערבות שניתנה להבטחת נזקים העלולים להיגרם כתוצאה ממתן סעד זמני יכול לילך במספר דרכים: האחת – לבקש מבית המשפט שנתן את הצו הזמני לדון בענין, לשמוע ראיות ולהחליט בבקשה; השניה – משהוגש ערעור, ניתן לבקש מבית המשפט שלערעור להחזיר את הענין לערכאה הראשונה על מנת שתדון ותחליט בבקשה; השלישית – להגיש תביעה נפרדת ועצמאית, כשהעילה לכך היא ההתחייבות שבכתב הערבות". (ע"א 10650/08 חפציבה שיכון ופיתוח בע"מ נ' אלישיוב, פסקה 7 וההפניות שם (16.8.2009)).

בענייננו, מדובר בהליך מימוש ערובה בו נתבע על ידי המשיב פיצוי בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב ביטול פינוי המושכר ערב ביצועו, לאחר שכבר שולמו כספים בגין ההכנות לפינוי; כמו גם בגין דמי שכירות עבור התקופה בה המשיך המבקש להתגורר במושכר. הנזקים הנטענים בשל הצו לעיכוב ביצוע נאמדים על-ידי המשיב בסכום של 37,092 ש"ח, כאשר סכום הנזק מורכב מחמישה פריטים שונים.

המבקש מסכים, כאמור, למימוש הערובה בגין סכום של 6,000 ש"ח ששולם לקבלן הוצאה לפועל. עם זאת, ביחס לארבעת הפריטים הנותרים, אשר להם מתנגד המבקש, נוצר צורך בהכרעה עובדתית. הליך מעין זה אינו מתאים להתברר בערכאת ערעור.

לכן, ביחס ליתר פריטי הנזק הנטענים, סבורני כי המקרה דנן מתאים לדרך השנייה מבין שלוש הדרכים שתוארו לעיל למימוש הערובה; דהיינו, יש להעביר את הבקשה לבית משפט השלום (במסגרת תפ"מ 47220-11-21).

אמנם, בבית משפט זה נדחות לעיתים בקשות מימוש ערובה דומות, תוך שנקבע כי מקומה הראוי של הבקשה הוא "בתובענה עצמאית שתוגש לערכאה הדיונית המוסמכת" (ראו, למשל: רע"א 11017/08 פל נ' ליבוביץ (8.11.2010)). עם זאת, על פניו נראה כי בענייננו הבירור העובדתי הנדרש איננו מורכב; ומשכך אני סבור כי מטעמי יעילות הדרך הראויה לבירור הבקשה היא בערכאה הדיונית שטיפלה בתיק העיקרי (והשוו: ע"א (מחוזי חי') 12460-03-09 זיידן נ' בנדר, פסקה י"ז (22.8.2010)).

10.על כן, לנוכח ההסכמה החלקית בין הצדדים, אני מורה על מימוש הערובה שניתנה לטובת המשיב על פי החלטתי מיום 8.9.2022, בסכום של 6,000 ש"ח.

לצד זאת, הבקשה למימוש הערובה שניתנה להבטחת נזקי המשיב, ככל שהינה מתייחסת לסכום העולה על 6,000 ש"ח, תועבר לבית משפט השלום באשקלון במסגרת תפ"מ 47220-11-21.