רע"א 6053/10 עו"ד שלום כהן נ. עו"ד ד"ר (M.D) אליהו שני

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים צ' זילברטל , ר' יעקובי

וד' מינץ ) במסגרתו נתקבל ערעורו של המשיב על פסק דינו החלקי של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ע' שחם ).

המבקש הגיש לבית משפט השלום תביעה במסגרתה טען כי המשיב הוציא את דיבתו רעה בשלושה פרסומים ששלח לגורמים שונים. המשיב מצידו הגיש תביעה שכנגד, בה טען כי המבקש והמשיב 2 (להלן: הבנק ;

שניהם ביחד: הנתבעים שכנגד ) גרמו לו נזקים בכך שפרסמו מכתב שהגיש המבקש לבית הדין הרבני (להלן: המכתב ), הכולל אמירות שהן בבחינת לשון הרע בנוגע למשיב. ברקע הדברים יש לציין כי המשיב הגיש לבית הדין הרבני תביעה ממונית נגד הבנק. במענה לזימון הבנק להתדיין בפני בית הדין הרבני, שלח המבקש, כבא-כוחו של הבנק, את המכתב הנדון, ובו הודיע כי הבנק מסרב להשתתף בהליך. בנוסף נכללו במכתב אותן אמירות, שהמשיב טוען לגביהן כי הן בבחינת לשון הרע.

2.

הנתבעים שכנגד עתרו לסילוק התביעה שכנגד על הסף. בית משפט השלום נעתר לבקשה וקבע כי הפרסום הנדון חוסה תחת ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק ), בהיותו פרסום שנעשה על ידי בעל דין תוך כדי דיון בפני "בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין" והקשור לנושא הדיון. לאור האמור, נדחתה התביעה שכנגד על הסף.

3.

המשיב ערער על פסק הדין החלקי לבית המשפט המחוזי. ערעורו נתקבל. בית המשפט פסק כי כאשר אדם פונה למוסד בוררות ומבקשו לזמן את חברו להתדיין בפניו, ובמכתבו של אותו נתבע פוטנציאלי למוסד הבוררות, בו הוא מביע את סירובו להשתתף בהליך, יש משום פרסום לשון הרע – לא תחול ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק. בין השאר נקבע בפסק הדין כי ההגנה הרחבה שבסעיף 13(5) לחוק תחול רק על אותם מקרים שבהם מדובר בדיון המתנהל בפני אותם גורמים המפורטים בהוראת הסעיף, דהיינו רק כאשר אכן מדובר בהליך שניתן להגדירו כהליך שיפוטי או מעין שיפוטי. המגעים הראשוניים שנעשו במגמה לברר את האפשרות לניהול בוררות, כך נקבע, אינם בגדר דיון שהתנהל בפני אחד הגורמים המנויים בסעיף 13(5) לחוק.

4.

המבקש אינו משלים עם פסק הדין ומכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו. המבקש טוען כי השאלה אם הליך מקדמי המתקיים בפני בורר שעדיין לא הוסמך על ידי הצדדים חוסה בצילו של סעיף 13(5) לחוק, היא שאלה מיוחדת המצדיקה דיון בגלול שלישי. לגופו של עניין, טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי שגה בהכרעתו וכי מן הראוי להעדיף את עמדתו של בית משפט השלום בסוגיה.

לאחר שבחנתי את פסקי הדין של הערכאות הקודמות ואת נימוקי בקשת רשות הערעור הגעתי למסקנה כי אין לקבל את הבקשה. ספק אם המקרה דנן מעורר שאלה משפטית המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה, אך מכל מקום, המשפט טרם הסתיים, ובמידת הצורך ניתן יהיה לבחון את השאלה במסגרת הערעור על פסק הדין.

אשר על כן הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.