רע"א 6219/16 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 31.7.2016 של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 54020-06-14 (כב' השופטת ב' בר-זיו ), בגדרה נדחתה בקשת המבקש להפנות שאלות הבהרה למומחה.

רקע

1.המבקש 1 (להלן: המבקש ), קטין יליד שנת 2000, נפצע בתאונת דרכים ביום 23.12.2013. בעקבות התאונה, הגיש המבקש תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ), נגד קרנית, המשיבה 2 (להלן: המשיבה ), ונגד המשיב 1. במסגרת תביעה זו מינה בית המשפט שני מומחים – אחד בתחום הנוירוכירורגיה ואחד בתחום האנדוקרינולוגיה. המומחה בתחום הנוירוכירורגיה, ד"ר מיכוביץ', בדק את המבקש והגיש את חוות דעתו בסוף שנת 2015. בתשובה לשאלות הבהרה שהופנו אליו ביחס לחוות דעתו, השיב ד"ר מיכוביץ' כי המבקש זקוק לטיפול של בעלי מקצוע שונים - פסיכיאטר, פסיכולוג, קלינאי תקשורת ומרפא בעיסוק. בהמשך להבהרה זו הגיש המבקש בקשה למינוי מומחה נוסף בתחום השיקום, בקשה שנדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 5.6.2016. נקבע, כי נכון לאותה עת, לא היה טעם למנות מומחה בתחום האמור וכי בקשה נוספת כזו תוכל להישקל לאחר חקירתו של ד"ר מיכוביץ'. לשלמות התמונה יצוין, כי המומחה בתחום האנדוקרינולוגיה ציין בתשובה לשאלות הבהרה שהופנו אליו לאחר מתן חוות דעתו, כי הנכות שקבע חופפת לזו שנקבעה על-ידי ד"ר מיכוביץ'.

2.ביום 4.7.2016 הגיש המבקש בקשה נוספת, העומדת בבסיס הבקשה דנא, להפניית שאלות הבהרה לד"ר מיכוביץ'. במסגרת בקשה זו טען המבקש, כי באותו יום קיבל דו"ח טיפולים מהמכון לפיזיולוגיה ושיקום בנצרת, בו היה מטופל החל מחודש אפריל 2016 (להלן: המסמך ). המבקש ביקש להפנות מספר שאלות הבהרה לד"ר מיכוביץ', ביחס למשמעויות הממצאים המופיעים במסמך. בין היתר, שאל המבקש אם ניתן ללמוד מהממצאים כי מצבו הוחמר לאחרונה, ואם כן מהם אחוזי הנכות שלהם הוא זכאי, והאם נוכח הממצאים האמורים יש מקום למנות גם מומחה בתחום א.א.ג או בתחום נוסף אחר. המשיבה התנגדה לבקשה, וטענה כי ד"ר מיכוביץ' כבר התייחס למינוי מומחים נוספים וענה על כך בשלילה, וכי לא ניתן להפנות למסמך האמור, שנערך על-ידי פיזיותרפיסט, ולא רופא, ובטענה כי הוא מכיל ממצאים, אבחנות ומסקנות. המבקש טען, בתשובתו, שחל שינוי במצבו המצדיק שאלות הבהרה כמבוקש.

3.ביום 31.7.2016 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש. נקבע, כי השאלות שהופנו לד"ר מיכוביץ' אינן "שאלות הבהרה", וכי אין מקום להציג לו את המסמך, שכן הוא מהווה "חוות דעת רפואית" כיוון שהוא כולל "בדיקות ואבחנות". כן נקבע כי מי שערך את המסמך אינו רופא, אלא פיזיותרפיסט, שנתן למבקש טיפול במסגרת מכון פרטי, כך שאינו יכול להיכלל במסגרת מסמך בדבר "טיפול רפואי" על-פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986 (להלן: התקנות ). לפיכך קבע בית המשפט המחוזי, כי אין להמציא את המסמך המבוקש לעיונו של ד"ר מיכוביץ', וכן הבהיר כי לא יתיר את הצגתו למומחה במהלך חקירתו, ככל שייחקר.

4.כנגד החלטה זו הוגשה הבקשה דנא. המבקש טוען בבקשתו, כי השאלות שביקש להפנות לד"ר מיכוביץ' הן אכן שאלות ההבהרה, לפי התנאים שנקבעו בפסיקה, ושהחלטתו של בית המשפט המחוזי בעניין הייתה לא מנומקת. לשיטתו, ההחמרה במצבו הנלמדת מהמסמך, וכן הפנייתו על-ידי הרופא לפיזיותרפיסט, מחייבות הצגת שאלות הבהרה לד"ר מיכוביץ', ואף עריכת בדיקה חוזרת. המבקש טוען עוד, כי המסמך אינו מהווה "חוות דעת", שכן לא מתקיימים בו סממנים מובהקים של חוות דעת – ובהם הערכת נכות צמיתה וסיכויי החמרה, וכי אין בכך שהמסמך כולל אבחנה על-מנת להפכו ל"חוות דעת". המבקש טוען עוד כי לפי הפסיקה, לא היה מקום לקבוע שיש מניעה להציג את המסמך מהטעם שלא נערך על-ידי רופא או מן הטעם שהוא ניתן במסגרת טיפול במכון פרטי.

5.המשיבה הגישה תשובה לבקשה, ואילו המשיב 1 לא הגיש תשובה מטעמו. המשיבה טוענת בתשובתה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור שכן היא חוסה תחת הוראות סעיפים 1(5) ו-1(6) לצו בתי המשפט (סוגי ההחלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט ), בהיותה החלטה בעניין שאלות המוצגות לעדים וכן בעניין סדר הבאת עדויות ואופן הגשתן, כפי שנפסק ברע"א 2824/15 גאון נדל"ן בע"מ נ' כהן

(19.8.2015) (להלן: עניין גאון )). לחלופין נטען, כי הבקשה אינה עומדת בתנאי סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

לגופו של עניין טוענת המשיבה, כי בקשתו של המבקש לא כוונה להבהרת חוות הדעת של ד"ר מיכוביץ', אלא נועדה לעמת אותו עם קביעותיו ואבחנותיו של הפיזיותרפיסט, ומשכך, בדין נדחתה. המשיבה טוענת כי השינוי הנטען במצבו של המבקש לא עולה מהמסמכים שצורפו, ושהעובדה שהעלה את הטענה רק לאחר שד"ר מיכוביץ' שלל צורך במינוי מומחה נוסף, אומרת דרשני. המשיבה טוענת, כי סיכום הטיפולים שהציג המבקש הוא למעשה חוות דעת רפואית, שהצגתה למומחה אסורה על-פי התקנות. לשיטתה, ניתן ללמוד זאת מהיותו של המסמך מסמך "מוזמן" שנערך על-ידי גורם פרטי, שלוש שנים לאחר התאונה, בלי הסבר ממשי לפנייה המאוחרת. כן נטען כי מדובר ב"סיכום טיפולים", להבדיל מאשר בתיעוד טיפולים אותנטי, שכולל בדיקות וממצאים החורגים מתחום עיסוקו של הפיזיותרפיסט.

דיון והכרעה

6.אחרי שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, ובהתאם להסכמת הצדדים, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על-פיה. דין הערעור להתקבל באופן חלקי, כפי שיובהר להלן.

7.תחילה ייאמר כי איני סבור שהחלטת בית המשפט המחוזי חוסה תחת הוראות צו בתי המשפט, כפי שטענה המשיבה. עניין גאון , אליו הפנתה המשיבה על-מנת לבסס טענה זו, עסק בשאלות הבהרה למומחה מטעם בית המשפט במסגרת תביעה בגין ליקויי בנייה, וצוין כי לא מדובר בחסימת אפשרותו של בעל דין להציג את שאלותיו בפני המומחה בשלב מאוחר יותר, בחקירה ( שם , בפסקה 6). ואילו במקרה דנא, קביעת בית המשפט המחוזי כי לא ניתן להציג את המסמך למומחה, שוללת את הצגתו הן בשלב זה והן בשלב החקירה, ככל שתתקיים. יש לשים לב, כי ההסדר בדבר חוות דעת מומחים בהליך לפי חוק הפיצויים הוא הסדר ייחודי, בגדרו לא ניתן להגיש חוות דעת מטעם הצדדים (ראו למשל רע"א 7097/11 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' קוואסמה , פסקה 7 (5.8.2012)) . לפיכך נדרש, לעיתים, לנהל הליכים שונים ומקדמיים לעדות המומחה, שנועדו לאפשר לצדדים למצות את זכויותיהם נוכח המחסום הניצב בפניהם לעניין הצגת חוות דעת מטעמם. להשקפתי, לעניין הוראות צו בתי המשפט, אין להשקיף על הליכים אלה כנוגעים אך לעניינים הקשורים להעדת המומחה, כאילו היה עד ככל העדים. ההליכים הנוגעים להכנת חוות הדעת (ובהם סוגית החומרים שניתן להציג למומחה), כמו גם ההליכים הנוגעים להצגת שאלות הבהרה למומחה לאחר הגשת חוות הדעת או לעניין הצורך במומחה נוסף או חלופי, אינם בגדר הליכים הנוגעים "לשאלות המוצגות לעדים". מטרת הליכים אלה היא להפיק את המירב, בגדר הוראות הדין, מהמומחה שמינה בית המשפט; להביא לכך שהתמונה שתוצג לבית המשפט בעניינים שברפואה, שבעלי הדין מנועים להביאה על-ידי עדים מטעמם, תהיה מלאה, מדויקת ונכונה. בהתאם לכך יש גם להתבונן על האפשרות להשיג על החלטות ביניים אלו. כך למשל, נקבע, שמינוי מומחה נוסף לפי חוק הפיצויים והתקנות אינה החלטה בדבר "זימון עד" גרידא, ומשכך אינה חוסה תחת צו בתי המשפט (רע"א 6802/10 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' קוואסמה (26.1.2011)).

8.המקרה דנא עוסק בהצגת מסמך למומחה לאחר שזה נתן את חוות דעתו. במקרים בהם חל שינוי במצבו של הנפגע, ניתן להמציא למומחה מסמכים רפואיים המותרים בהמצאה לצורך בדיקה חוזרת או השלמת חוות הדעת. בחלק מן המקרים, ניתן יהיה להסתפק לצורך בחינת השינוי בשאלות הבהרה או בחקירת המומחה ( רע"א 3906/95 אמר

נ' הדר חברה לביטוח בע"מ , פ''ד מט(3) 303 (1995)) . בית המשפט המחוזי לא קבע אם היה שינוי במצבו של המבקש, אולם קבע כי המסמך שבמחלוקת הוא מסמך שאסור להציגו לפי התקנות, וכי השאלות שנשאלו ביחס אליו, אינן שאלות הבהרה. עיקר ההחלטה, אם כן, נוגע לשאלת הצגת המסמך למומחה, ובכך היא דומה יותר להחלטה בדבר דחיית בקשה להגשת ראיה, המוחרגת מצו בתי המשפט. יתרה מכך, לוז ההחלטה מצוי בקביעת בית המשפט כי המסמך הוא "חוות דעת" האסורה בהצגה למומחה. התשובה לשאלה מהם המסמכים שניתן להציג למומחה ומהי "חוות דעת" אסורה בהצגה אינה בהכרח קלה. איני סבור שהוראות צו בתי המשפט מונעות הגשת בקשות רשות ערעור על החלטות הניתנות בסוגיה זו, בוודאי לא כאשר נפסק שאין להציג מסמך כלשהו למומחה, שאז, כאמור, ענייננו בדחיית בקשה להגיש ראיה.

9.לגופו של עניין, סבורני כי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המסמך האמור הוא מסמך שאסור להציגו בפני המומחה מוטעית.

ראשית, בכל הקשור לעורך המסמך, הפסיקה נתנה למונח "טיפול רפואי" הקבוע בתקנות משמעות רחבה, ואין הכרח שהמסמך ייערך על-ידי רופא דווקא (רע"א 5638/95 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' שמור , פ"ד מט(4) 865, 871 (1996)). שנית, אין בכך שהפיזיותרפיסט הוא מטפל פרטי כדי לגרוע מהיכולת להציג את המסמך בפני המומחה. השאלה אם המסמך הוא מסמך "מוזמן", כפי שטענה בפני המשיבה, אינה נובעת מן השאלה אם מקורו פרטי דווקא, אלא אם נערך לצורך ההליך המשפטי בהתייחס לכלל הנסיבות ( רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (30.5.2012) (להלן: עניין פלונית )) . שלישית, אין בכך שהמסמך מכיל "בדיקות ואבחנות" (בלשון בית המשפט המחוזי) כדי ללמד שמדובר בחוות דעת, והמבחן העיקרי הוא אם קיים חשש שיהיה במסמך כדי להשפיע על עצמאות שיקול דעתו של המומחה (עניין פלונית הנזכר, בפסקה 10). "בדיקות ואבחנות" מצויות בכל גיליון סיכום אשפוז, למשל, ויש לקוות שאיש לא ייטען ברצינות כי מכיוון שכך - מדובר ב"חוות דעת". איני סבור כי המסמך שהוצג הוא כזה המעלה חשש כאמור. המסמך מתייחס לבדיקות שביצע הפיזיותרפיסט ולאבחנות אליהן הגיע, להבדיל מאשר להערכה בדבר סיכויי החלמה, אחוזי נכות וכיוצא באלה סממנים המאפיינים חוות דעת. נוכח האמור, יש לקבוע כי המסמך הוא מסמך שמותר להציגו למומחה לפי התקנות.

10.לפיכך, קביעתו של בית המשפט המחוזי כי לא ניתן להציג את המסמך למומחה – מבוטלת. קביעה זו היא שעמדה ביסוד ההחלטה, ועל כן אף ההחלטה מבוטלת. לעומת זאת, וכפי שציינתי לעיל, לא נקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי מסמרות בשאלה אם היה שינוי במצבו של המבקש והאם קיומו של שינוי כזה הוא תנאי להצגת המסמך והשאלות הנוספות בגדר "שאלות הבהרה", ואף אני איני נדרש לכך. בית המשפט המחוזי יבחן את טענות הצדדים ויחליט ביתר המחלוקות והטענות על יסוד הקביעה שמדובר במסמך שאינו בגדר "חוות דעת".

11.הערעור מתקבל באופן חלקי, כאמור בפסקה 10 לעיל. המשיבה תישא בשכר טרחת עורך דינו של המבקש בסך 7,500 ש"ח.