רע"א 6260-21 רע"א 6260-21

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת א' דגן) מיום 28.6.2021 בת"א 20715-02-19, שבמסגרתה נדחתה בקשת המבקשים כי טענת ההתיישנות שהועלתה מצדם תוכרע בשלב מקדמי של ההליך.

2.יסוד ההליך דנן, במחלוקת בין הצדדים ביחס לבעלות במחצית הזכויות בחלקת מקרקעין הידועה כגוש 18586, חלקה 41 מאדמות טמרה (להלן: החלקה), אשר היו רשומות על שם סב המבקש, דיב שחתות חיגאזי, שנפטר בשנת 1967 (להלן: המנוח). בשנת 2018 ניתן צו לקיום צוואתו של המנוח, שלפיה המבקש הוא היורש היחיד של החלקה (להלן: צו קיום הצוואה); ובהתאם – החלקה נרשמה על שמו.

ביום 10.2.2019, הגישו המשיבים תביעה נגד המבקש, אֶחָיו, ואלמנתו השנייה של אב המבקש (להלן: הנתבעים), שבגדרה טענו כי הם רכשו את החלקה מאת בתו של המנוח במהלך שנות השמונים; וכי מאז, הם המחזיקים בחלקה, ללא כל התנגדות מצד הנתבעים. במסגרת תביעתם, עתרו המשיבים, בין היתר, למתן סעד הצהרתי שלפיו רישום החלקה על שם המבקש בטל; והמשיבים הם בעלי הזכויות בחלקה.

המבקש טען בכתב ההגנה המתוקן, בין היתר, כי בשל חלוף הזמן ממועד רכישת הזכויות הנטענת בחלקה – התביעה התיישנה; וכן הגיש בקשה כי הדיון בטענת ההתיישנות יתקיים בשלב מקדמי של ההליך, זאת, בשים לב להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 5.2.2021, שלפיה החלטה בטענת ההתיישנות תינתן רק "לאחר שמיעת התיק וליבון כל העובדות הצריכות לעניין". בתשובתם, טענו המשיבים, בין השאר, כי התביעה לא התיישנה משום שעילתה נוצרה רק בשנת 2018, עת נרשמה החלקה על שם המבקש; וכי לגוף הדברים, הצוואה שעל-בסיסה ניתן צו קיום הצוואה – זויפה על-ידי המבקש (להלן: הצוואה). בהקשר זה יצוין, כי ביום 23.2.2021, הגישו אחיות המבקש בקשה לביטול צו קיום הצוואה לבית המשפט לענייני משפחה, בטענה שהצוואה אינה אותנטית (ת"ע 50746-02-21) [להשלמת התמונה, יצוין כי ביום 11.6.2023, מחק בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה שהוגשה לביטול צו קיום הצוואה].

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לדחיית התביעה על הסף וקבע כי שאלת ההתיישנות תוכרע בסיום ההליך, נוכח "אי הבהירויות והמחלוקות העובדתיות". עוד נקבע כי אין להתקדם בבירור ההליך עד להכרעת בית המשפט לענייני משפחה בשאלת אותנטיות הצוואה.

3.מכאן הבקשה שלפניי, שבמסגרתה חוזר המבקש על עיקר טענותיו לפני הערכאה קמא וטוען כי בהתאם לפסק הדין שניתן ברע"א 6552/20 דיסקונט לישראל בע"מ נ' א.לוי השקעות ובניין בע"מ (2.12.2020) (להלן: עניין דיסקונט), יש להכריע בשאלת ההתיישנות בשלב מקדמי של ההליך במקרים בהם בירור טענת התיישנות אינו מצריך שום בירור עובדתי, כבענייננו.

ביום 3.3.2022 הוריתי למשיבים להגיש תשובה לבקשת רשות הערעור, אך הם לא הגישו כל תשובה.

אציין כי עקב תקלה מזכירותית, ועל אף העדר התשובה כאמור, התעכב המשך הטיפול בבקשה ועל כך התנצלותי.

4.לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

5.בעניין דיסקונט נקבע, כי ככלל, לשם הגשמה מיטבית של תכליות מוסד ההתיישנות, על בית המשפט להכריע בטענת ההתיישנות בשלב מקדמי של ההליך, לפני בירור התביעה לגופה (שם, בפס' 14). כך, במצבים שבהם הכרעה בטענת ההתיישנות אינה מצריכה בירור עובדתי; או מצריכה בירור עובדתי אשר אינו חופף לבירור העובדתי הנדרש לצורך התביעה עצמה – יש להכריע בטענה בשלב מקדמי כאמור (שם, בפס' 20).

6.בענייננו, המחלוקת בשאלת ההתיישנות נוגעת למועד היווצרות העילה – המבקש טוען כי העילה נוצרה בעת חתימת הסכם המכר עוד בשנות השמונים; והמשיבים טוענים כי העילה נוצרה במועד רישום החלקה על שם המבקש. אף אם הכרעה בשאלה האמורה דורשת בירור עובדתי, הרי שאין מדובר בבירור החופף, או העשוי לחפוף, לבירור העובדתי הנדרש במסגרת ההליך לגופו בשאלת זכויותיהם של המשיבים בחלקה.

לפיכך, בהתאם לקווים המנחים ששורטטו בעניין דיסקונט, יש לברר את טענת ההתיישנות בשלב מקדמי של ההליך.

7.אשר על כן, אני מורה על קבלת הערעור במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי, אשר ידון בטענת ההתיישנות טרם המשך בירור התביעה לגופה.

המשיבים יישאו בהוצאות המבקש על סך 2,000 ש"ח.