רע"א 6325/15ישעיהו גרינצייג נ. שיתיאת אמיר

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ע"א 53062-03-14 (כב' השופטת א' כהן ), אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו, ת"א 51874-12-10 (כב' השופט י' דלוגין ). עניינה העיקרי של הבקשה – טענת המבקש כי חויב בתשלום שיקים שמשך על אף שתמורתם נכשלה.

1.המבקש משך לטובתו של המשיב מספר שיקים, על אף שלא היו ביניהם יחסים כלכליים קודמים. וזהו הרקע על פי הנקבע: אדם מסוים – ראובן – היה חייב כסף למשיב, ואילו אדם נוסף – שמעון – ערב לחוב באמצעות שטר. המשיב הוציא נגד שמעון צו עיכוב יציאה מן הארץ. המבקש חפץ, עקב אינטרסים כלכליים שונים שלו, שצו עיכוב היציאה מן הארץ יבוטל. לכן משך לטובתו של המשיב מספר שיקים, לפרעון חובו של ראובן, זאת בתמורה לכך שהמשיב יסיר את צו עיכוב היציאה מן הארץ נגד שמעון.

כאשר ניסה המשיב לפדות את השיקים שמשך המבקש לטובתו גילה כי הם חוללו. המבקש טען כי הורה לבנק לבטלם לנוכח כשלון תמורם – שכן צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא נגד שמעון לא בוטל כפי שהוסכם. לאחר דיון בהתנגדותו של המבקש קיבל בית משפט השלום את תביעת המשיב, והורה למבקש לשלם את דמי השיקים. בין היתר נקבע כי לא נכשלה תמורת השיקים, שכן על פי ההסכם בין המבקש לבין המשיב – תחילה היו אמורים השיקים להיפרע, ורק לאחר מכן היה אמור המשיב להסיר את צו עיכוב היציאה מן הארץ. ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. מכאן הבקשה שלפני.

2.טענה מרכזית של המבקש עוסקת בשאלת כשלון התמורה. לפי גישתו, ההסכם בינו לבין המשיב היה כי תחילה יוסר צו עיכוב היציאה מן הארץ, ורק לאחר מכן – ולאחר ששמעון יגייס כסף מחוץ לארץ – ייפרעו השיקים. טענה נוספת היא כי בית המשפט קבע – ושגה – כי יש לדחות את טענת כשלון התמורה שהעלה המבקש לנוכח העובדה שהתמורה נכשלה באשמתו. לצד אלה מוסיף הוא וטוען טענות הנוגעות לקביעות עובדתיות נוספות, לאופן ניהול ההליך, העדר הנמקה, הרחבת חזית אסורה, וכן כי בית משפט השלום הכריע בטענות חוזיות שהצדדים לא נדרשו להן. מנגד סומך המשיב ידיו על פסק דינן של ערכאות קמא. להשלמת התמונה יוער כי המבקש הגיש בקשת רשות להגיב על תשובת המשיב בכל הנוגע לפן העובדתי. לנוכח העובדה שלא מצאתי הצדקה להתערב בקביעות העובדתיות של ערכאות קמא, כפי שאבהיר להלן, לא מצאתי לנכון להעתר לבקשה זו.

3.דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במקרים חריגים המעלים שאלה משפטית או עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים ( ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). טענות המבקש נגד הממצאים העובדתיים שנקבעו, אופן ניהול ההליך ויתר הטענות שנמנו אינן מצדיקות מתן רשות ערעור. בנוסף לכך, לא מצאתי כי נפלה טעות, על פני הדברים, בקביעות שנקבעו בהליכים הקודמים. הקביעה העובדתית המרכזית שעליה הלין המבקש היא כי החוזה בינו לבין המשיב (הוא עסקת היסוד אשר במסגרתה נמשכו השיקים) כלל חיובים מותנים (ראו סעיף 43(א)(2) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973): ראשית ייפרעו השיקים שמשך המבקש לטובת המשיב, ורק לאחר מכן יסיר הלה את צו עיכוב היציאה מן הארץ. קביעה זו, העובדתית באופיה, התבססה הן על עדויות הצדדים הן על ההגיון הכלכלי של העסקה בנסיבות הקונקרטיות, ואין כל הצדקה להתערב בה בגלגול שלישי. מכאן שיש לדחות את ההשוואה שביקש המבקש לעשות, בין המקרה הנוכחי למקרים שבהם נקבע מבחינה עובדתית שארע כשלון תמורה, אלא שאשמתו של מושך השיק היא שגרמה לכך (ראו והשוו ל ע"א 638/70 איחוד בתי-ספר טכניקום - מדרשה טכנית, גימנסיה עיונית, נ' מיכאל אדלר , פ''ד כה(2) 679 (1971)). כאן, כאמור, על פי הממצאים העובדתיים שנקבעו כלל לא ארע כשלון תמורה, ואף לא נקבע כי צפויה הפרה של התחייבויות המשיב במסגרת עסקת היסוד.

טענה נוספת בפי המבקש היא כי אף לנוכח קביעה עובדתית זו, בפועל יש להביט על התמורה כאילו נכשלה, שכן כיום אין כל משמעות לביצוע ההתחייבות החוזית של המשיב, קרי, הסרת צו עיכוב היציאה מן הארץ. לשיטת המבקש, יש לפרש את החוזה בינו לבין המשיב כאילו התחייבותו של האחרון היא להסיר את הצו באופן דחוף ובהול – דבר שכבר איננו אפשרי כיום. על כן יש להביט על התמורה, לכל הפחות, כאילו היא צפויה להיכשל. דא עקא שגם טענה זו היא טענה עובדתית שלא נקבעה על ידי ערכאות קמא. לא נקבע כי זוהי פרשנות החוזה בין הצדדים, ואף לא נקבע כי אין כיום משמעות להסרת הצו. להפך – מדברי בית משפט השלום משמע שהצו עדיין עומד בתוקפו. אף לא נקבע כממצא עובדתי שלמבקש אין כל תועלת כלכלית בהסרת הצו כיום. כלל לא נדרשתי לשאלה האם בהנחה שטענה זו נכונה, והתמורה הפכה לבלתי רלוונטית, יש לדבר נפקות לענייננו. זאת לנוכח ההסכם שאליו הגיעו הצדדים על פי קביעותיהן של ערכאות קמא.

להשלמת התמונה יובהר כי עסקינן בעילה שטרית, על גבולותיה. איני מביע עמדה לכאן או לכאן לגופה של סוגיה מהותית ודיונית, והשלכותיהן האפשריות של הקביעות דכאן, באשר להמשך יחסיהם החוזיים של הצדדים.

4.סוף דבר, דין הבקשה להידחות. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך של 6,000 ₪.