דנ"א 636/00 פיגלה ונאוה בע"מ נ. איילון חברה לביטוח בע"מ

עתירה לקיום דיון נוסף, בגדרו תשוב ותידון השאלה אם התאונה, בה נפגע המשיב 2 (להלן: התובע ), היא תאונת דרכים כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975- (להלן: חוק הפיצויים ). בהחלטת כבוד הנשיא הועברה העתירה לעיוני.

2.התובע הועסק על-ידי העותרת בעבודה של גיזום עצים. מטרת עבודת הגיזום, שהוזמנה על-ידי חברת החשמל, היתה למנוע מגע של ענפי העצים בכבלים חשמליים. התובע ביצע את עבודת הגיזום כשהוא עומד על כף של טרקטור שהורמה, בעזרת הכוח המיכני של הטרקטור, לגובה הנדרש. במהלך העבודה, כשהכף היתה במצב נייח בגובה של כארבעה מטרים מן הקרקע, נגע התובע בכבל חשמלי. כתוצאה ממכת החשמל שספג, נפל התובע ארצה ונחבל באופן קשה. התובע והוריו תבעו את נזקיהם מנהג הטרקטור, ממבטחת הטרקטור ומקרנית, על-פי חוק הפיצויים, ולחלופין - מן העותרת, כמעבידתו של התובע, ומחברת החשמל, בעילה של רשלנות. בית המשפט המחוזי קבע, כי התאונה היא תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים, ולנוכח מסקנה זו דחה את התביעה ככל שזו הופנתה נגד העותרת ונגד חברת החשמל. מבטחת הטרקטור (המשיבה 1 דנא) ערערה על חיובה. בית המשפט העליון קיבל את ערעורה, ביטל את קביעת בית המשפט המחוזי בדבר היות התאונה תאונת דרכים, והחזיר את הדין לבית המשפט המחוזי לשם בירור התביעה נגד העותרת וחברת החשמל. בהכרעה זו מבקשת העותרת לקיים דיון נוסף.

3.הטענה כי התאונה היא תאונת דרכים סמכה עצמה על החזקה החלוטה המרבה השלישית, בהגדרת "תאונת דרכים" שבסעיף 1 לחוק הפיצויים, לפיה "יראו כתאונת דרכים גם... מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את יעודו המקורי". המחלוקת התמקדה בשאלה אם התאונה אירעה " עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב", היינו אם התקיים קשר סיבתי-משפטי בין ניצול הכוח המיכני של הטרקטור לבין התאונה. בית המשפט המחוזי, שבחן את נסיבות התאונה על-פי "מבחן הסיכון", במשמעות שהוסברה בהלכת שולמן (ע"א 358/83 שולמן נ' ציון חברה לביטוח בע"מ , פ"ד מב(2) 844), סבר, כי הסכנה של התחשמלות נמנתה עם הסיכונים להם נחשף התובע בעת ביצוע עבודת הגיזום תוך עמידה על כף הטרקטור בגובה רב, וכי סיכון זה נמצא בתחום הסיכונים שחוק הפיצויים מטיל בגינם אחריות על נהג הרכב ועל המבטח.

4.לאחר מתן פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, ובטרם הגיע הערעור לבירור, נפסק הדין בפרשת קואסמה (ע"א 6000/93 עזבון המנוח פואז קואסמה נ' רג'בי , פ"ד נ(3) 661). במקרה ההוא עסק הנפגע ביציקת גדר בטון. הוא החזיק בצינור, שדרכו הועבר הבטון ליציקה. הצינור היה מחובר למשאבה, שהופעלה בעזרת הכוח המיכני של מערבל-בטון. תוך שעסק בהכוונת הצינור, נגע הצינור בחוטי חשמל, וכתוצאה מכך התחשמל הנפגע למוות. בפרשת קואסמה נפסק, כי מכת החשמל שספג המנוח, עקב מגע הצינור בחוטי החשמל, אינה קשורה כלל בסיכון שיצרה הפעלת מנוע המערבל, שכן (כדברי הנשיא ברק, בעמ' 673) "הפגיעה במנוח היתה מתרחשת באותו אופן אם הנגיעה בחוטי החשמל היתה נעשית באמצעות מוט ברזל שהמנוח היה אוחז בעת עבודתו על הגדר".

פסק הדין נשוא העתירה שלפניי הלך בעקבות הלכת קואסמה . השופט אור, שמפיו ניתן פסק הדין, סבר, כי מקרהו של התובע אינו שונה מן המקרה שנדון בפרשת קואסמה , והדין שנפסק בפרשה ההיא יפה גם לעניינו של התובע. כדבריו:

"לא ניצול הכוח המנועי של הטרקטור הוא ש'גרם', משפטית, לתאונה. כוח זה הביא אמנם את התובע למצב בו הוא נמצא על הכף בגובה ארבעה מטרים לצורכי עבודת גיזום. אך הפגיעה בתובע באה מחוטי החשמל ולא עקב שימוש הכוח המנועי של הטרקטור, אשר 'תרומתו' התמצתה בכך שהתובע הועלה לגובה ארבעה מטרים. מכאן, שאין מדובר בענייננו בתאונת דרכים".

5.העותרת מבקשת להעמיד לדיון נוסף את השאלה, אם הגבהת התובע - תוך ניצול הכוח המיכני של הטרקטור - עד לקירבת כבלי החשמל, לא הכניסה את התחשמלותו ל"מתחם הסיכון" שיצרה פעולת ההגבהה. לטענת בא-כוחה, פסק הדין בעניין קואסמה לא שינה את ההלכה שנקבעה בפרשת שולמן , ביחס לאימוץ מבחן תחום הסיכון כאמת-המידה לקביעת הקשר הסיבתי המשפטי, אלא אך יישם אותה לנסיבות המקרה. אלא שמקרהו של התובע בפרשתנו - מוסיף בא-כוח העותרת - שונה מן המקרה שנדון בפרשת קואסמה . בחינת נסיבותיה של התאונה בה נפגע התובע, על-פי מבחן הסיכון כשהוא משולב במבחן השכל הישר, צריכה היתה להביא את בית המשפט למסקנה, שבמקרהו של התובע התקיים קשר סיבתי משפטי בין פעולת ההגבהה לבין הפגיעה; והכרעת פסק הדין שלערעור, שסמך על הלכת קואסמה לשלילת קיומו של קשר סיבתי משפטי, אינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה המושרשת בנושא זה. מכאן העילה הנטענת לקיום דיון נוסף.

6.אני סבור, כי העתירה אינה מגלה עילה לקיום דיון נוסף. בפסק הדין שלערעור הזכיר השופט אור, כי בפרשת קואסמה נקבע, כי "מבחן הסיכון, תוך שילובו במבחן השכל הישר, ממשיך לעמוד ביסוד דרישת הקשר הסיבתי גם לאחר תיקון מספר 8 לחוק הפיצויים". המבחן המשולב של סיכון ושכל ישר מהווה אמת-מידה לבחינת קיומו של קשר סיבתי משפטי. הנחת פסק הדין אכן היתה, כי במקרהו של התובע התקיים קשר סיבתי עובדתי בין ניצול הכוח המיכני של הטרקטור לבין הפגיעה, אך בחינת נסיבות המקרה על-פי מבחן הסיכון והשכל הישר הביאה את בית המשפט למסקנה כי קשר סיבתי משפטי אינו מתקיים. נמצא שפסק הדין עושה את אשר, לטענת בא-כוח העותרת, היה עליו לעשות. כאמור, פסק הדין שלערעור הלך בעקבות הלכת קואסמה . בין פרשתו של התובע לבין פרשת קואסמה יש אמנם שוני עובדתי, אך ללא ספק, לשני המקרים יש מכנה משותף רחב; ואין בידי לקבל כי ביישמו את הלכת קואסמה

על מקרהו של התובע חרג בית המשפט מן ההלכה הקיימת, או יצר חידוש הלכתי. אכן, אף במקרה נשוא הדיון, כמו בפרשת קואסמה , לא הפעולה שבוצעה תוך ניצול הכוח המיכני של הרכב (היינו, הגבהת התובע לגובה הנדרש לביצוע עבודת הגיזום) גרמה לתאונה, אלא מגעו של התובע בכבלי החשמל. אמנם נכון שהגבהת התובע, לא רק קיימה את יסוד הקשר הסיבתי העובדתי, אלא גם קירבה את התובע לתחום הסיכון של מגע בכבלי החשמל. אלא שמכך לא התחייבה בהכרח המסקנה, שבין פעולת ההגבהה לבין הפגיעה שספג התובע מתקיים גם קשר סיבתי משפטי. כדי להגיע לכך צריך היה בית המשפט להיווכח, שקיום הקשר האמור עומד, לא רק במבחן תחום הסיכון, אלא גם במבחן השכל הישר, האמור לספק תשובה לשאלה "אם כל התכונות המציינות את התנהגות המזיק תרמו בפועל להתהוות הסיכון שאותו בא חוק הפיצויים להסדיר" (דברי הנשיא ברק, בפסק-דין קואסמה , בעמ' 671). בצדק מעיר אליעזר ריבלין, ביחס לפסק הדין בפרשת קואסמה, כי

"ההבחנה המודגשת בפסק הדין בין התאונה שנגרמה בהתערבותו של גורם נוסף או 'גורם זר', לבין גרימה 'ישירה' יותר מאפיינת את מבחן השכל הישר. גם ההנמקה הנזכרת בפסק הדין כי 'הפגיעה במנוח הייתה מתרחשת באותו אופן, אם הנגיעה בחוטי החשמל הייתה נעשית באמצעות מוט ברזל שהמנוח היה אוחז בעת עבודתו על הגדר' מדגימה את אמת המידה של ההתרחשות המקרית המשמשת את מבחן השכל הישר להבחנה בין הסיבתיות העובדתית לבין הסיבתיות המשפטית" (א' ריבלין, תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים

[מהדורה שלישית, תש"ס1999-] בעמ' 232).

אכן, גם בעניינו של התובע נגרמה התאונה בהתערבות גורם נוסף, היינו מגעו של התובע בכבלי החשמל. ואף בעניינו של התובע, התאונה עלולה היתה להתרחש באותו האופן, גם אילו היה התובע עולה לגובה הנדרש, לצורך ביצוע עבודת הגיזום, לא על גבי כף הטרקטור כשזו מונעת בעזרת הכוח המיכני של הטרקטור, אלא (למשל) בטיפוס על סולם.

7.העתירה נדחית.