ע"א 2606/97 איילון חברה לביטוח בע"מ נ. גאנם חאלד

השופט ת' אור :

1.חאלד גאנם ( להלן: התובע ) נפגע קשות בתאונת עבודה. התאונה ארעה ביום 6.7.92, שעה שהתובע עסק בגיזום עצים, כשהוא עומד על כף טרקטור מורמת לגובה של 4 מטרים. במהלך עבודתו זו, נפגע מפגיעת כבל חשמלי. כפי שמציין בית המשפט המחוזי בפסק דינו: "התובע נפגע ממכת חשמל ונפל מכף הטרקטור שהיתה בגובה כ4- מטרים".

בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי נתבעו, בין היתר, גבריאל קצרה ( להלן: קצרה ) אשר ישב בעת המקרה במושב הנהג בטרקטור, וכן חברת הביטוח אשר ביטחה את הטרקטור ( להלן:

איילון ). על פי טענת התובע כלפיהם, היווה הארוע בו נפגע תאונת דרכים כמובנה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975- ( להלן: חוק הפיצויים ). קרנית, קרן לביטוח נפגעי תאונות דרכים ( להלן:

קרנית ) נתבעה אף היא, למקרה שייקבע שהתאונה ארעה כשקצרה נהג בטרקטור ללא רישיון. עוד נתבעו, לחילופין, קצרה, מעבידתו של התובע פיגלה ונאווה בע"מ ( להלן: המעבידה ) וחברת החשמל בע"מ, למקרה שייקבע שהתאונה אינה תאונת דרכים. במקרה כזה, טענת התובע היא שהתאונה ארעה עקב התרשלות מצד שתי אלה, או אחת מהן.

2.הדיון בבית המשפט המחוזי פוצל, כך שתחילה נדונו השאלות אם התאונה היא תאונת דרכים ואם היה כיסוי ביטוחי לתאונה הנדונה. בית המשפט פסק שאכן התאונה היתה תאונת דרכים וכי היה לה כיסוי ביטוחי, וקבע את אחריות קצרה ואיילון לפצות את התובע עקב התאונה. את התביעה נגד קרנית, המעבידה וחברת החשמל, דחה. לאחר מכן, דן בית המשפט בשאלת גובה הפיצויים, ופסק לתובע את הסכום של 4,037,981 ש"ח בצירוף הוצאות ושכר טרחה.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשו שני הערעורים שבפנינו. ערעור איילון (ע"א 2606/97) הוא על הקביעה שהתאונה היתה תאונת דרכים, וכן, לחילופין, על שיעור הפיצויים שנפסקו לתובע. ערעור התובע והוריו (ע"א 5168/97) הוא למקרה שייקבע שהתאונה אינה תאונת דרכים, שאז, לטענתם, יש לחייב את קצרה, את המעבידה וחברת החשמל לפצותם מכוח אחריותם בנזיקין כלפיהם.

הדיון בשני הערעורים אוחד, בהיותם ערעורים על אותו פסק דין, כשהשאלה המרכזית בשניהם היא: האם התאונה בה נפגע התובע הינה תאונת דרכים כמובנה בחוק הפיצויים?

3.הטרקטור הנדון כולל כף אשר על ידי לחיצה על כפתור ניתן להעלותה כלפי מעלה, כדי לאפשר גיזום במקומות גבוהים. על כף הטרקטור יש משטח עליו עומד העובד העוסק בגיזום. במקרה הנדון הורמה הכף, וכשהיתה במצב תנוחה החל התובע בעבודות הגיזום. במהלך עבודה זו נפגע התובע מפגיעת כבל חשמלי ונפל ארצה.

הטענה שתאונה זו היתה תאונת דרכים משעינה עצמה על אחת החזקות המרבות שבהגדרת "תאונת דרכים" בסעיף 1 לחוק הפיצויים. על פי חזקה זו:

"יראו כתאונת דרכים גם ... ארוע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את יעודו המקורי".

אין מחלוקת שכף הטרקטור הורמה למקום בו נמצאה בעת התאונה על ידי הכוח המכני של הטרקטור. אך האם עובדה זו מצדיקה את הקביעה שהתאונה המתוארת לעיל, בה נפגע התובע, הינה "תאונת דרכים"?

4.כפי שנקבע בע"א 6000/93 עזבון המנוח פואז קואסמה נ' רג'ב והמאגר הישראלי לביטוח , פ"ד נ(3) 661 ( להלן: פרשת קואסמה ), כוללת חזקה זו חמישה תנאים: (1) "מאורע" (2) שנגרם "עקב" (3) "ניצול הכוח המכני" (4) של "הרכב" (5) בעת הניצול "לא שינה הרכב את ייעודו המקורי".

המחלוקת האמיתית בענייננו היא, אם התאונה נגרמה עקב ניצול הכוח המכני של הטרקטור. וביתר דיוק, האם קיים קשר סיבתי-משפטי בין ניצול הכוח המכני של הטרקטור לבין התחשמלות התובע, על כל תוצאותיה. בית המשפט המחוזי היה ער לצורך בקיום קשר סיבתי במובן זה. בית המשפט המחוזי גם עמד על כך שהמבחן בדבר קיום קשר סיבתי במובן זה הוא "מבחן הסיכון", כפי שנקבע בפרשת שולמן (ע"א 358/83 שולמן נ' ציון, חברה לביטוח בע"מ , פ"ד מב(2) 844). אכן, בית משפט זה חזר וקבע, כי מבחן הסיכון, תוך שילובו במבחן השכל הישר, ממשיך לעמוד ביסוד דרישת הקשר הסיבתי גם לאחר תיקון מספר 8 לחוק הפיצויים. כך נקבע מפורשות בפסק הדין בפרשת קוואסמה .

בית המשפט המחוזי בחן את נסיבות המקרה, והגיע למסקנה שעל פי המבחן האמור הוכח הקשר הסיבתי הנדרש בין ניצול הכוח המכני של הטרקטור, אשר הרים את הכף לגובה ארבעה מטרים, לבין התאונה אשר ארעה עקב מכת החשמל שקיבל התובע. למסקנה אחרונה זו אין בידינו להסכים.

5.כדי להכריע בשאלת קיומו של קשר סיבתי כאמור, עלינו להשיב על השאלה אם הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון שיוצר ניצול הכוח המכני של טרקטור, כאשר הטרקטור מופעל במסגרת ייעודו המקורי הלא תעבורתי (ראו בפרשת קואסמה , בעמוד 673 של פסק הדין). נראה לנו, שעל פי מבחן זה ולאור יישומו של המבחן בפרשת קואסמה

התאונה בה נפגע התובע אינה תאונת דרכים.

בפרשת קואסמה החזיק הנפגע בצינור אשר דרכו הועבר בטון ממערבל בטון. העברת הבטון נעשתה על ידי משאבת בטון אשר הופעלה על ידי מנוע של המערבל. בשלב מסויים נגע הצינור בחוט חשמל סמוך, וכתוצאה מכך הנפגע התחשמל. נקבע על ידי בית המשפט, על דעת כל שבעת חברי ההרכב המורחב, שאין קשר סיבתי בין ניצול הכוח המנועי של המערבל לבין ההתחשמלות. כפי שאומר שם בית המשפט, מפי הנשיא ברק:

"הפגיעה במנוח אינה קשורה כלל בסיכון שהפעלת מנוע המערבל יצר. הפגיעה במנוח היתה מתרחשת באותו אופן אם הנגיעה בחוטי החשמל היתה נעשית באמצעות מוט ברזל שהמנוח היה אוחז בעת עבודתו על הגדר" (שם, בעמוד 673).

כך גם בענייננו. לא ניצול הכוח המנועי של הטרקטור הוא ש"גרם", משפטית, לתאונה. כוח זה הביא אמנם את התובע למצב בו הוא נמצא על הכף בגובה ארבעה מטרים לצורכי עבודת גיזום. אך הפגיעה בתובע באה מחוטי החשמל ולא עקב שימוש הכוח המנועי של הטרקטור, אשר "תרומתו" התמצתה בכך שהתובע הועלה לגובה ארבעה מטרים. מכאן, שאין מדובר בענייננו בתאונת דרכים. נזכיר, שפסק הדין בעניין קואסמה ניתן מספר חודשים לאחר מתן פסק הדין על ידי בית המשפט המחוזי, וממילא לא יכול היה להיות בפני בית המשפט קודם מתן פסק הדין.

6.קודם סיום, נזכיר טענה עובדתית אותה טען בא כוח התובע בפנינו. לטענתו, על פי עובדות המקרה לאשורן התאונה ארעה בשני שלבים. תחילה נפגע התובע ממכת חשמל ונפל על משטח הכף, ורק לאחר מכן, כשקצרה היה בתהליך עליה אליו, נפל מהמשטח ארצה. גירסה זו עולה, על פי הטענה, מעדותו של קצרה. בנסיבות אלה, כך טוען בא כוח התובע, הנזק שנגרם עקב הנפילה הינו תאונת דרכים, ואין לראות בו נזק כתוצאה ממכת חשמל.

דין טענה זו להידחות. ראשית , טענה עובדתית זו לא נטענה כלל בהודעת הערעור שהוגשה על ידי התובע והוריו, והתובע לא ביקש בהודעת הערעור שתקבענה עובדות שונות מאלה שנקבעו על ידי בית המשפט. שנית , מתאור העובדות בפסק הדין עולה, שגירסה זו לא היתה מהימנה על בית המשפט המחוזי, שכן תאור התאונה בפסק הדין הוא שהתובע נפגע ממכת חשמל אשר כתוצאה ממנה נפל ארצה מגובה ארבעה מטרים. שלישית , עיון בעדותו של קצרה מלמד שאין הוא מספר על אירוע נפרד של נפילת התובע ממשטח הכף, לאחר שקודם לכן נפגע ממכת חשמל. מתאורו את המקרה (בעמודים 9-8 לפרוטוקול) עולה, שהוא ראה את התובע כשהוא "עם הגב שלו מתוח בחוטי החשמל", והוא מתאר שכשהיה בדרכו למעלה להגיע אל התובע, "כשכמעט הגעתי אליו החשמל זרק אותו מהחוטים" ודבר זה גרם לנפילתו של התובע ארצה. מכת החשמל היא שהפילה אותו אל הקרקע.

יש, על כן, לדחות את טענתם האמורה של התובע והוריו.

7.התוצאה היא, שאנו מקבלים את הערעור בע"א 2606/97, מבטלים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וקובעים שהתאונה הנדונה לא היתה תאונת דרכים. לאור תוצאה זו, יש להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, על מנת שידון ויחליט בתביעת התובע והוריו, בעילת רשלנות, נגד קצרה, המעבידה וחברת החשמל, וכך אנו מחליטים. הואיל והמעבידה וחברת החשמל לא היו צד לדיונים בשאלת גובה הנזק, יהיה על בית המשפט לדון בשאלת גובהו של הנזק מחדש, אם ימצא שהנתבעות, או מי מהן, אחראיות בנזיקין כלפי התובע.

התובע, המעבידה וחברת החשמל ישלמו - כל אחד מהם - לאיילון את הוצאות ערעור זה, בסך 10,000 ש"ח.

רשמנו בפנינו את הודעתו של עורך דין בלכמן, בא כוח איילון, כי עד למתן פסק דין בתביעת התובע נגד המעבידה וחברת החשמל, לא תדרוש איילון את החזר התשלומים ששולמו על ידה לתובע, בהסתמך על פסק הדין של בית המשפט המחוזי.

ש ו פ ט

השופטת ד' דורנר :

אני מסכימה. ש ו פ ט ת

השופט י' אנגלרד :

אני מסכים. ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.