רע"א 6367/21 פלוני נ. עיתון דה מרקר באמצעות הוצאת עיתון הארץ בע"מ

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת העמיתה ש' דברת ) מיום 14.9.2021 בע"א 59031-06-21, במסגרתו התקבל חלקית ערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית משפט השלום בבאר-שבע (השופטת א' ליפשיץ ) מיום 20.6.2021 בת"א 12175-05-14.

1.

בשנת 2014 הגישה המבקשת, חברה ציבורית שעיסוקה בייזום וביצוע פרויקטים למגורים, מסחר ומשרדים, לבית משפט השלום תביעה אזרחית נגד משיב 3, אחיו של מנכ"ל המבקשת ובעל השליטה בה (להלן בהתאמה: התביעה האזרחית , המשיב ו- המנכ"ל ). בכתב ההגנה מטעמו, כלל המשיב טענות ומסמכים שהוגשו בהליך שהתנהל בעבר בינו לבין אחיו ואביהם בבית המשפט לענייני משפחה (להלן: תמ"ש 9000/08 ). על רקע זה הגישה המבקשת ביום 17.6.2014 בקשה לבית משפט השלום למתן צו המורה על קיום הדיון בתביעה האזרחית בדלתיים סגורות, וכן על איסור פרסום פרטים, טענות ומסמכים שהוגשו או אוזכרו בתמ"ש 9000/08. בתחילה נדחתה בקשת המבקשת אולם כשנה לאחר מכן, ביום 14.5.2015, לנוכח הסכמת המשיב, הורה בית משפט השלום על ניהול הדיון בדלתיים סגורות (להלן: צו סגירת הדלתיים ). פסק הדין בתביעה האזרחית ניתן ביום 29.9.2016.

2.

בחלוף מספר שנים, ביום 5.9.2019 פנו משיבים 2-1, עיתון "דה-מרקר" ועיתונאי במערכת העיתון, לבית משפט השלום בבקשה להתרת פרסום הליך התביעה האזרחית, לרבות כתבי בי-דין, תצהירים ופסק הדין שניתן בו. במסגרת הבקשה נטען כי יש חשיבות ציבורית בחשיפת פרטי ההליך, הנובעת בין היתר מכך שהמבקשת היא חברה ציבורית המתמודדת על רכישת חברת נדל"ן גדולה. ביום 8.12.2020 נעתר בית המשפט לבקשה זו בקבעו כי מדובר היה בתובענה כספית שהתנהלה בערכאה אזרחית "רגילה", כי אין כל סיבה נראית לעין לחסות את ההליך, כי ההחלטה על סגירת הדלתיים התבססה על הסכמת הצדדים וכי למעשה כבר במתן צו סגירת הדלתיים ניתן היה להסתפק בהוראה לפיה רק המסמכים בתיק תמ"ש 9000/08 יהיו חסויים. בית המשפט הוסיף כי ככל שמצויים בתיק התביעה האזרחית מסמכים הקשורים להתדיינות שהתקיימה בין הצדדים בתמ"ש 9000/08 החסויים מכוח החוק, ואשר הצדדים מבקשים כי יוותרו חסויים, הם יוכלו להגיש לו בקשה מנומקת בעניין תוך הפניה למסמכים ספציפיים. בקשה לעיון מחדש בהחלטה זו נדחתה על ידי בית משפט השלום ביום 14.12.2020.

3.

ביום 15.12.2020 הגישה המבקשת ערעור על החלטות בית משפט השלום מהימים 8.12.2020 ו-14.12.2020. בין יתר נימוקי הערעור טענה המבקשת כי האכסניה המתאימה להעלאת טענות בדבר הסרת החיסיון על המסמכים היא בהליך לפני בית המשפט לענייני משפחה. ביום 20.5.2021 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור (ע"א 33716-12-20; השופטת ש' דברת ), בקבעו כי זכות הציבור לדעת לגבי התנהלות המבקשת כחברה ציבורית גוברת על איסור הפרסום, שכן מדובר בסכסוך עסקי במהותו שהצדדים לו הם בני משפחה. בתוך כך דחה בית המשפט את טענת המבקשת לעניין האכסניה המתאימה לדיון בהסרת החיסיון. ראשית, נקבע כי טענה זו לא נטענה לפני בית משפט השלום אלא אך בערעור לפניו. שנית, לגופו של עניין, נקבע כי צו סגירת הדלתיים ניתן על ידי בית משפט השלום (האזרחי), ועל כן הוא זה המוסמך להסירו ולא בית המשפט לענייני משפחה. לנוכח האמור קבע בית המשפט המחוזי כי ככל שהמבקשת מעוניינת לחסות מסמכים ספציפיים או טענה ספציפית, עליה להגיש בקשה מתאימה לבית משפט השלום.

4.

ואכן ביום 27.5.2021 הגישה המבקשת בקשה לבית משפט השלום, בה ביקשה כי יורה על איסור פרסום של כלל המסמכים שהוגשו בתביעה האזרחית שמקורם בתמ"ש 9000/08 ובערעורים שהוגשו על פסק הדין שניתן בו. כן התבקש בית משפט השלום להורות על איסור פרסום של מסמכים שמקורם בתביעה נוספת שהתנהלה בין הצדדים (להלן: ת"א 2128/09 ), בה הורה בית משפט השלום בבאר-שבע (השופט י' פרסקי ) ביום 19.4.2012 כי היא תתנהל בדלתיים סגורות וכי יחול בה חיסיון בדומה לחיסיון החל בתמ"ש 9000/08. בנוסף התבקש בית המשפט להורות על איסור פרסום טענות מסוימות מתוך כתבי בי-דין שונים בתביעה האזרחית, המפרטות את טענות הצדדים במסגרת תמ"ש 9000/08 ות"א 2128/09.

5.

ביום 20.6.2021 ניתנה החלטת בית משפט השלום בבקשה. בכל הנוגע לכתבי הטענות, התצהירים ופסק הדין בתמ"ש 9000/08 ובערעורים עליו, נקבע כי מדובר במסמכים חסויים מכוח הדין. אמנם, מדובר בחיסיון שאינו מוחלט, אולם הסמכות להסרתו נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, ולצדדים פתוחה הדרך לפנות אליו בבקשה מתאימה ככל שהם מוצאים לנכון. בית המשפט גם הורה על חיסיון כתבי הטענות, התצהירים, פרוטוקול ופסק הדין בת"א 2128/09, לנוכח ההחלטה שניתנה באותו הליך ביום 19.4.2012. מנגד, בית המשפט דחה את בקשת המבקשת להורות על חיסיון מסמכים אחרים ששימשו נספחים לכתבי הטענות מטעם הצדדים בתמ"ש 9000/08 ות"א 2128/09. נקבע כי מסמכים אלה לא נערכו לצורך אותם הליכים ולפיכך החיסיון מכוח הדין אינו חל עליהם. בהקשר זה נקבע כי עצם הגשת מסמכים לבית המשפט לענייני משפחה לא הופכת אותם לחסויים באופן אוטומטי, שכן אחרת יהיה הדבר מכשיר בידי הצדדים להסתרת מסמכים. עוד דחה בית המשפט את בקשת המבקשת להורות על איסור פרסום טענות מתוך כתבי הטענות השונים בתביעה האזרחית.

6.

המבקשת הגישה ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, וביום 14.9.2021 התקבל הערעור באופן חלקי. בית המשפט קבע כי אכן הגשת מסמכים לבית המשפט לענייני משפחה אינה משמשת מחסום גורף לפרסומם במקום שבו זו תכלית הגשתם, אולם אין זה המצב בענייננו, שכן ההליך בבית המשפט לענייני משפחה התנהל זמן רב לפני התביעה האזרחית. בהמשך לכך נקבע כי מסמכים ששימשו נספחים לכתבי הטענות בתמ"ש 9000/08 ות"א 2128/09 והוגשו בתביעה האזרחית לאחר צו סגירת הדלתיים ייוותרו חסויים, שכן נוצרה הסתמכות לגבי חסיונם, וכי הדרך הנכונה להסיר חיסיון זה היא באמצעות פניה לבית המשפט לענייני משפחה. מנגד, מסמכים כאמור שהוגשו במסגרת התביעה האזרחית לפני צו סגירת הדלתיים, אף אם הוגשו גם במסגרת תמ"ש 9000/08, אין להטיל עליהם חיסיון בדיעבד. עוד קבע בית המשפט כי כלל הטענות אשר הוגשו במסגרת התביעה האזרחית לפני צו סגירת הדלתיים, אין מקום לחסותן. נקבע כי כאשר המבקשת בחרה להתייחס במסגרת התביעה האזרחית לעניינים שנדונו במסגרת תמ"ש 9000/08, בפרט לאחר שבקשתה לסגירת דלתיים נדחתה בתחילה, היא הביאה בחשבון את פרסומו האפשרי של המידע.

7.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי. לטענת המבקשת, כשם שקבע בית המשפט המחוזי כי כתבי הטענות שהוגשו בתמ"ש 9000/08 חסויים, היה מקום לקבוע כי גם תוכנם והטענות שהועלו בהם חסויים. התרת כלל כתבי הטענות וההחלטות בתביעה האזרחית, הכוללים את תוכן כתבי בי-הדין שהוגשו במסגרת תמ"ש 9000/08, מרוקנת מתוכן את הקביעה כי כתבי הטענות שהוגשו בה יוותרו חסויים. עוד שגה בית המשפט המחוזי עת הבחין, בכל הנוגע לנספחים לכתבי הטענות שהוגשו בתמ"ש 9000/08, בין אלו שהוגשו לפני צו סגירת הדלתיים לבין אלו אשר הוגשו לאחריו. לגישתה, חיסיון המסמכים מקורו בדין, והוא ניתן להסרה על ידי בית המשפט לענייני משפחה בלבד. לעניין זה, אין ולא צריכה להיות משמעות למועד שבו החליט המשיב להגיש את המסמכים במסגרת התביעה האזרחית ואף לא למועד שבו ניתן צו סגירת הדלתיים. לחלופין נטען כי בית המשפט המחוזי היה צריך להחיל את ההבחנה בין התקופה שלפני מתן צו סגירת הדלתיים לבין התקופה שלאחריו, גם על תוכן המסמכים ועל הטענות שנטענו בתמ"ש 9000/08. לגישת המבקשת, בקשתה מעלה סוגיות עקרוניות שעניינן בהיקף החיסיון על מסמכים שהוגשו וטענות שהועלו בהליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה, כמו גם בסמכות בית המשפט "האזרחי" להסרת החיסיון. בד בבד עם הגשת הבקשה הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע הפרסום שהותר עד להכרעה בבקשה זו. ביום 24.9.2021 הוריתי על עיכוב ביצוע ארעי עד למתן החלטה אחרת.

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, מצאתי כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות, וזאת אף ללא צורך בתשובה.

9.

ראשית ייאמר כי יש להבדיל בין שלושה מושגים שיש ביניהם מן המשותף, אך שונים הם זה מזה: חיסיון; הגבלת פומביות הדיון (קיום דיון בדלתיים סגורות); איסור פרסום. החיסיון נטוע בדיני הראיות (וראו פרק ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות )). פומביות הדיון והגבלתה מקורן בסעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט )). איסור פרסום מקורו בסעיף 70 לחוק בתי המשפט. בין שלוש ההגבלות קיים קשר הדוק (וראו הרחבה בעניין: י' עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 415 והלאה (2021) ). ניתן כמובן להרחיב רבות בעניין זה, אך אין זו האכסניה המתאימה לכך. די לומר כי יש בענייננו לקרוא את המושג "חסוי" שהשתמשו בו ערכאות קמא, לא כחיסיון על פי פקודת הראיות, כי אם איסור פרסום המסמכים כמשמעו של מושג זה בחוק בתי המשפט.

10.

שנית, הבקשה אינה עומדת באמת המידה שנקבעה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו לדוגמה לאחרונה: רע"א 6131/21 כהן נ' לנקרי , פסקה 4 (14.9.2021); רע"א 4435/21 ד"ר באסם חזן נ' חוראני , פסקה 6 (5.9.2021)). הבקשה נטועה כולה בעובדות המקרה ואינה מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, ולא מצאתי כי נגרם למבקשת עיוות דין חמור.

11.

שלישית, וזהו העיקר – לא היה מקום להעלות במסגרת בקשה זו טענות לעניין סמכותו העקרונית של בית המשפט "האזרחי" להתיר פרסום של מסמכים וטענות מתוך ההליך בבית המשפט לענייני משפחה. זאת מפני שהמבקשת העלתה טענות אלה זה מכבר במסגרת ערעורה על החלטת בית משפט השלום מיום 14.12.2020. בית המשפט המחוזי דחה כאמור טענות אלה בפסק דינו מיום 20.5.2021. המבקשת מצדה לא השיגה על פסק דין זה. אדרבה, היא פעלה לפי מצוות בית המשפט המחוזי ובבקשה שהגישה לבית משפט השלום העלתה את טענותיה לגבי איסור פרסום מסמכים ספציפיים. בנסיבות אלה, אין היא רשאית כיום לתקוף בבקשתה הנוכחית את עניין הסמכות שכבר ניתנה לגביו הכרעה, עליה לא השיגה בשעתו.

הבקשה נדחית אפוא, וממילא גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.