רע"א 6369/19המוסד לביטוח לאומי נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ש' רנר ) בת"א 48562-12-17 מיום 16.7.2019, בגדרה נדחתה בקשת המבקש, המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ), לאיחוד תביעת השיבוב שהגיש עם תביעתם הנזיקית של המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים ).

2.

המשיבים הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המשיבים 8-3, 11 ו-13 ונגד גרויסמן הנדסה בע"מ (להלן: הנתבעים ) לתשלום פיצויים מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (ת"א 52138-02-14), וזאת בעקבות תאונת דרכים בה נפגע המשיב 1 (להלן: המשיב , והמשיבים 2-1 להלן: המשיבים ). מספר חודשים לאחר מכן, הגיש המל"ל תביעת שיבוב נגד המשיבים 11-3 בגין התשלומים אשר המל"ל שילם וישלם בעתיד למשיב (ת"א 4731-12-14; להלן: התביעה הראשונה ), וביום 16.5.2016 הגיש המל"ל בקשה לאיחוד הדיון בתביעתו עם תביעת המשיבים. בתשובתם לבקשה הותירו המשיבים את ההכרעה בה לשיקול דעת בית המשפט, וזאת "בכפוף לכך שלא יהיה באיחוד התיקים כדי לגרום לעיכוב בתיק". בקשת המל"ל התקבלה בהחלטה מיום 19.7.2016, ובהמשך לכך, נתן בית המשפט המחוזי צו לגילוי ועיון במסמכים כלפי המל"ל. ואולם, לטענת המשיבים, המל"ל לא קיים את הצו האמור, ומשכך הם הגישו בקשה למחוק את תביעת המל"ל – בקשה אשר התקבלה בהחלטה מיום 27.10.2017 (להלן: החלטת המחיקה ).

3.

ביום 24.12.2017 הגיש המל"ל לבית המשפט המחוזי תביעת שיבוב נוספת, וביום 23.5.2019 הגיש בקשה לאיחוד הדיון בתביעה זו עם תביעת המשיבים. בבקשה הסתמך המל"ל על החלטה שניתנה בתום ישיבת קדם משפט אשר נערכה בתביעתו-הוא, בה ציין בית המשפט המחוזי כי "ישנה הצדקה עניינית לדיון מאוחד" בתביעותיהם של המל"ל ושל המשיבים, וכי לשם כך על המל"ל להגיש בקשה לאיחוד הדיון בתביעות, אשר תידון בפני המותב הדן בתביעת המשיבים. כן נטען כי השאלות העובדתיות והמשפטיות המתעוררות בתביעת המל"ל זהות לשאלות העולות בתביעת המשיבים; כי איחוד הדיון בתביעות מוצדק מחמת שיקולי יעילות וכן על מנת למנוע הכרעות שיפוטיות סותרות; וכי קבלת בקשתו של המל"ל אף עולה בקנה אחד עם הוראות סעיפים 331-328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, ועם האמור בתקנה 21 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. עוד נטען כי איחוד הדיון בתביעות לא יעכב את בירורה של תביעת המשיבים, שכן ראיות המל"ל תסתמכנה בעיקרן על הראיות שהגישו המשיבים זה מכבר, בצירוף תעודת עובד ציבור בדבר התשלומים ששולמו למשיב.

4.

המשיבים טענו כי אין מקום להיעתר לבקשת המל"ל, נוכח השלב המתקדם בו מצוי הדיון בתביעתם – הוא שלב הגשת הראיות; וכן לאור מחדליו הדיוניים המתמשכים של המל"ל לאחר איחוד הדיון בתביעת המשיבים ובתביעה הראשונה. עוד צוין כי אף לאחר מחיקת תביעתו הראשונה, המתין המל"ל כשנה וחצי עד להגשת בקשתו הנוכחית לאיחוד הדיון. כן נטען כי קבלת בקשת המל"ל תעכב ותסרבל את ההליכים המשפטיים.

5.

בהחלטה מיום 16.7.2019 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המל"ל. בתוך כך, צוין כי התביעה הראשונה נמחקה מחמת חוסר מעש, ובעקבות התעלמותו של המל"ל מהחלטות בית המשפט המחוזי בנוגע להליכים המקדמיים; כי המל"ל לא הגיש בקשה לביטול החלטת המחיקה; וכי רק בחלוף למעלה משנה וחצי מהמועד בו ניתנה החלטה זו, הוגשה הבקשה הנוכחית לאיחוד הדיון בתביעות המל"ל והמשיבים. ביני לביני, כך נקבע, הושלמו ההליכים המקדמיים בתביעת המשיבים, וזו מצויה כעת בשלב הגשת הראיות. לפיכך, נקבע כי איחוד הדיון בתביעות יביא לעיכוב נוסף בבירור תביעתם של המשיבים, ללא הצדקה לכך.

על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

6.

בבקשתו שב המל"ל על טענותיו בפני בית המשפט המחוזי, ומוסיף כי תביעת המשיבים אינה מצויה בשלב כה מתקדם אשר אינו מאפשר את איחוד הדיון כמבוקש, וכי מלבד המשיבים, יתר בעלי הדין בתביעה טרם הגישו ראיותיהם, ואף טרם נקבע מועד להוכחות. כמו כן, המל"ל אמנם אינו מכחיש כי נפל פגם בהתנהלותו הדיונית במסגרת התביעה הראשונה, אך מעלה אי-אילו נימוקים להתנהלות זו.

7.

בתשובתם טוענים המשיבים כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור, וזאת נוכח הוראת סעיף 1(4) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט ); לאור שיקול הדעת הרחב הנתון לבית המשפט המחוזי בהחלטות דיוניות מעין ההחלטה מושא הבקשה דנן; וכן משלא מתקיימים בבקשה התנאים המנויים בסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. לגופם של דברים, סומכים המשיבים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי, שבים על הטענות שהעלו בפניו, ומוסיפים כי קיים שוני בין תביעתם לבין תביעת המל"ל. זאת, הן בבחינת שיעור הנזק, והן בשים לב לכך שהמל"ל תבע אף את עיריית ירושלים, אותה לא צירפו המשיבים כנתבעת. נוכח האמור, נטען כי צירופה של עיריית ירושלים כנתבעת בתביעת המשיבים תחייב קיומם של הליכים מקדמיים והגשת ראיות, ובכך יביא לעיכוב נוסף בהליך המשפטי – עיכוב אשר יפגע קשות במשיבים. עוד נטען כי יש לדחות את טענות המל"ל באשר להתנהלותו הדיונית במסגרת התביעה הראשונה, שכן החלטת המחיקה חלוטה זה מכבר.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

סעיף 1(4) לצו בתי המשפט קובע כי לא תינתן רשות ערעור על " החלטה בעניין שלבי הדיון בהליך, למעט החלטה שהדיון יישמע במפוצל או שיתקיים דיון נפרד בתביעה שכנגד ובהודעה לצד שלישי". בפסיקתו של בית משפט זה טרם נקבע באופן חד משמעי האם הסעיף האמור עוסק גם בהחלטות שעניינן באיחוד הדיון ב תביעות שונות או בפיצולו לכדי תביעות עצמאיות , או שמא עניינו של סעיף זה אך בשלבי הדיון של הליך יחיד ומובחן (ראו מחד גיסא את דברי השופטת (כתוארה אז) א' חיות ברע"א 3533/12 לוי נ' רביבי , פסקה 5 (12.7.2012); ומאידך גיסא ראו: רע"א 2355/16 פלוני נ' פלוני , פסקה 1 (18.5.2016); רע"א 6949/18 ברודסקי נ' כהן קייסלר , פסקאות 10-9 (17.12.2018); רע"א 10018/17 המועצה הישראלית לצרכנות נ' קלאב אין אילת החזקות בע"מ , פסקה 7 (1.5.2019)). בהקשר זה הבעתי דעתי ברע"א 7189/18 ריאלטי קרן השקעות בנדל"ן נ' חברת צ.י מותגי איכות 2013 בע"מ (12.12.2018) (להלן:

עניין ריאלטי ) כי נדמה שלשון צו בתי המשפט מצדדת בגישה לפיה סעיף 1(4) אינו מתייחס לאיחוד הדיון בתביעות עצמאיות או להפרדת הדיון בהליך לכדי תביעות שונות, וכי גישה זו "מתיישבת אף עם התכלית העומדת בבסיס הסעיף, שלפיה לא תינתן רשות ערעור על החלטות העוסקות בעניין טכני בעל אופי דיוני-ניהולי מובהק, להבדיל מהחלטות בעניין מהותי אשר משליכות על ניהול ההליך כולו (כמו למשל פיצול הדיון בשאלת החבות והנזק)" (ראו שם, בפסקה 7).

על כל פנים, אף במקרה דנן לא ראיתי לטעת מסמרות בסוגיית פרשנותו של סעיף 1(4) לצו בתי המשפט כאמור, שכן אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

9.

ההחלטה מושא הבקשה שלפניי היא החלטה דיונית מובהקת, המסורה לשיקול דעתו הרחב של בית המשפט המחוזי. הלכה ידועה היא כי התערבותו של בית משפט זה בהחלטות מעין אלה תיעשה במשורה, וזאת אך במקרים חריגים, בהם החלטת הערכאה קמא מנוגדת להוראות הדין או עלולה לגרום לעיוות דין עבור מי מהצדדים (ראו: עניין לוי , שם; עניין המועצה הישראלית לצרכנות , שם; עניין ריאלטי , בפסקה 8). המקרה שלפניי אינו בא בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי, ודי בכך כדי לדחות את בקשת רשות הערעור.

10.

למעלה מן הצורך, אציין כי אף לגופם של דברים לא מצאתי טעם להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. ראשית, אטעים כי אין זהות מוחלטת בין הצדדים לתביעות, שכן תביעת המל"ל מכוונת גם כלפי עיריית ירושלים וכלפי הפניקס חברה לביטוח בע"מ, לגביה נטען כי ביטחה את עיריית ירושלים בתקופות הרלוונטיות. ואולם, נתבעות אלה אינן מהוות צד לתביעת המשיבים, ומשכך ברי כי איחוד הדיון בתביעה זו עם תביעת המל"ל יביא להרחבת גדר המחלוקת בתביעת המשיבים, לסרבול ההליך ולעיכוב ממשי בקצב התקדמותו. למותר לציין כי עיריית ירושלים והפניקס זכאיות לקבל את יומן בפני בית המשפט, ובכלל זה להליכי גילוי ועיון במסמכים וליתר ההליכים המקדמיים. אציין כי לא נעלמה מעיני הצהרת המל"ל לפיה אם תתקבל בקשתו לאיחוד הדיון, תסתמכנה עיקר ראיותיו על הראיות שהגישו המשיבים זה מכבר. ואולם, הצהרה זו בוודאי אינה יכולה לכבול את עיריית ירושלים ואת הפניקס, ומשכך אין בה כדי לסייע למל"ל בטענותיו בנדון.

11.

זאת ועוד, כפי שציין בית המשפט המחוזי, תביעתו הראשונה של המל"ל אכן אוחדה עם תביעת המשיבים, ונמחקה אך בשל מחדלים דיוניים מתמשכים מצדו. בהמשך לכך, המל"ל נמנע מלהשיג על החלטת המחיקה, הגיש תביעת שיבוב חדשה ועצמאית, ואך כ שנה ומחצה לאחר מחיקת תביעתו הראשונה – שב הוא וביקש את איחוד הדיון בתביעתו ובתביעת המשיבים. בחלוף הזמן, התקדם ההליך המשפטי המתנהל בנוגע לתביעת המשיבים, המצוי כעת בשלב הגשת הראיות. אף מטעם זה, אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא לאחד את הדיון בתביעות בשלב מתקדם זה, וזאת, בין היתר, נוכח התנהלותו הדיונית של המל"ל, ומאחר שאיחוד כאמור עלול לעכב את בירורה של תביעת המשיבים, ולפגוע בזכויותיהם המהותיות והדיוניות (ראו: בש"א 5894/18 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' להבות ושירותים בע"מ , פסקאות 7-6 (19.8.2018); וכן ראו: בש"א 6290/07 קומיאס נ' ג'ינג'חשוילי , פסקה 3 (28.8.2007)).

12.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

המל"ל יישא בהוצאות המשיבים בסך של 3,000 ש"ח.