רע"א 6397/14אורי סייג נ. city bank n.a tel-aviv

1.

בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ח' ברנר ) במסגרת פש"ר 46009-05-13. ההחלטה הראשונה , מיום 15.7.2014, בה קבע בית המשפט כי אין לסלק על הסף את הליך התראת פשיטת הרגל שהוחל בו על-ידי המשיבים, וזאת על אף שהורה למחוק את המשיב 1 (להלן: "סיטי בנק" ) מן ההליך, בשל אי-יצוגו על-ידי בא כוח המשיבים, עו"ד דרעי. ההחלטה השניה , מיום 16.7.2014, בה נדחתה בקשת המבקש להארכת מועד להגשת התנגדות להתראה.

רקע

2.

ביום 28.5.2013 נחתמה התראת פשיטת רגל ביחס למבקש, בגין חוב פסוק בסך של 11,506,213 ₪ שהוא חייב למשיבים (להלן: "ההתראה" ). חוב זה מקורו בפסק דין מיום 18.10.2010 (ת"א (תל-אביב) 1790/03) אשר נתן תוקף להסכם פשרה בין המשיבים לבין המבקש ואחרים. לטענת המשיבים, נמסרה ההתראה למבקש בביתו ביום 11.6.2013, ואולם המסמכים הושארו בפתח ביתו בשל סירובו לחתום על אישור המסירה. על-פי האמור בהתראה, עמד לרשות המבקש פרק זמן של 7 ימים לצורך הגשת התנגדות להתראה.

3.

ביום 18.12.2013 הגיש המבקש בקשה לעיכוב הליכים וכן בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בעניין ההתראה (בקשות מספר 2 ו-3, בהתאמה). בבקשתו טען המבקש כי ההתראה לא נמסרה לו כדין, וכי הצהרת השליח לפיה התבצעה המצאה היא הצהרה כוזבת. בין היתר הפנה המבקש למצבו הרפואי ולכך כי הוא מרותק לכסא גלגלים, ולפי גרסתו שהה באותו מועד בבית וביקש מאת השליח לחזור מאוחר יותר, שכן לא יכל לפתוח את הדלת. לטענת המבקש, הוא למד על קיומה של ההתראה רק מדבריה של רעייתו, גב' רחל סופר, אשר נוהגת שלא למסור לו פרטים מלאים ביחס לתיקים המתנהלים נגדה ונגד יתר בני המשפחה. עוד הוזכר כי אשתו של המבקש שלחה בשמו מכתב מיום 25.7.2013, בו הודיעה על התנגדות להכרזת המבקש כפושט רגל. כמו כן טען המבקש כי נבצר ממנו להגיש התנגדות להתראה בשל מצבו הרפואי.

4.

בנוסף לטענות האמורות, הפנה המבקש למספר פגמים מהותיים, היורדים לטענתו לשורשו של עניין. כך למשל נטען כי ההתראה טעונה תצהיר מאת הנושים ואולם לא צורף תצהיר, וכמו כן נטען כי במסגרת הבקשה העלימו המשיבים מבית המשפט המחוזי את העובדה כי חלק מהחוב נגבה זה מכבר, וכי מתנהל הליך מקביל בו מתבקש ביטולו של פסק הדין שהוא מקור החוב. עוד נטען כי בא כוח המשיבים לא תמך את הבקשה בייפוי כוח מטעם המשיבים או מי מהם, ולפיכך הבקשות הוגשו שלא כדין וההתראה בטלה. לבסוף טען המבקש גם לשיהוי בלתי סביר מצד המשיבים בביצוע פסק הדין, לחוסר תום לב בביצועה של זכות, ולחובת המשיבים למיצוי הליכים נגד החייב העיקרי בתיק, מתוקף היותו של המבקש ערב יחיד מוגן.

5.

בתגובת המשיבים לבקשה נטען כי אין בטענות המבקש כל ממש. לגוף העניין נאמר כי השליח שבא למסור את הבקשה פגש את המבקש מחוץ לביתו, כשהוא מתהלך ללא כסא גלגלים, ואף ביקש למסור את המסמכים לידיו אך נתקל בסירוב. עוד נטען כי המבקש יודע היטב על דבר פסק הדין שניתן בהסכמתו, ויודע גם על קיומה של ההתראה, וזאת לכל המאוחר מיום 25.7.2013, שאז נשלח המכתב על התנגדותו להכרזה עליו כפושט רגל. לפיכך מדובר באיחור בלתי סביר של כ-5 חודשים לכל הפחות. המשיבים ביקשו לדחות את טענות המבקש באשר למצבו הרפואי ולרלבנטיות של עניין זה, וכמו כן כפרו בטענותיו לעניין הפגמים הטכניים שבהתראה. לתגובה צורף יפוי כוח מטעם המשיב 2 (להלן: "הימלאיין בנק" או "הבנק" ). באשר לסיטי בנק נטען כי יפוי כוח יצורף בימים הקרובים, שכן עקב תקלה טכנית לא נמצא העתקו בתיק הבקשה. אשר להעדרו של תצהיר נטען כי זה כלל אינו נצרך בהליך מסוג זה, ומנגד כי תצהירו של המבקש אינו עומד בדרישות הדין, מאחר שהוא מצהיר על עובדות בדרך של הפניה. גם את יתר טענות המבקש ביקשו המשיבים לדחות.

6.

המבקש השיב לתגובה וטען כי גרסת "העלמותו" של יפוי הכוח של סיטי בנק היא גרסת סרק. אשר לייפוי הכוח מטעם הימלאיין בנק, טען המבקש כי זה אינו יפוי כוח כדין, משנחתם מטעם מנהל הבנק באופן אישי (על גבי נייר המכתבים של הבנק) ולא מטעם הבנק עצמו, ומכיוון שלא אומת כנדרש ביחס לכל מסמך שנערך מחוץ למדינת ישראל, לפי סעיפים 30 ו-31 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות" ). כמו כן נטען כי יפוי הכוח המקורי שצורף מופנה להליכים לפני בית משפט השלום בלבד, וכי יפוי הכוח החדש לצורך ההליך בבית המשפט המחוזי נושא תאריך 18.2.2014, דהיינו לאחר מועד מסירת ההתראה. מכל מקום, כך נטען, גם יפוי כוח זה, כקודמו, סובל מאותם פגמים צורניים.

7.

בד בבד הגיש המבקש בקשה נוספת (בקשה מס' 5) לסגירת תיק זה ותיק נוסף המתנהל במקביל באותו בית משפט (פש"ר 31012-07-13) לפני כב' השופט א' אורנשטיין (להלן: "התיק המקביל" ) , וזאת בגין כך שלא נמצאו יפויי כוח מטעם המשיבים באותם תיקים, ולפיכך אין יסוד לטענת עו"ד דרעי בדבר ייצוגם של המשיבים על-ידו. בבקשה זו שב המבקש ופירט את טיעוניו נגד יפוי הכוח שנחזה להיות מטעם הימלאיין בנק, וכמו כן הפנה לכך שאותו יפוי כוח לא קיבל את האישורים הנדרשים מאת הגורמים המוסמכים בבנק. יצויין, כי הדיון בבקשה בתיק המקביל עוכב עד למתן החלטה בבקשה דנן.

8.

בדיון שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי במעמד הצדדים ביום 15.7.2014, שבו הצדדים על טענותיהם. המבקש הוסיף כי במסגרת התיק המקביל הודיע עו"ד דרעי כי הוחלט לבקש את מחיקתו של סיטי בנק מן ההליך, וכי הודעה בעניינו תימסר באמצעות משרד עו"ד אחר. לפיכך נתבקש להמשיך את ההליך באמצעות ומטעם הימלאיין בנק בלבד. במצב דברים זה, טען המבקש, יש למחוק את סיטי בנק גם מההליך הנוכחי, וכמו כן אין מקום להמשיך ולדון בבקשתו של הנושה האחר, הימלאיין בנק, אלא יש להגיש בקשה חדשה. מנגד הצהיר עו"ד דרעי כי הוא מייצג את שני הנושים, וכי הם לא חזרו בהם מהליך פשיטת הרגל. המבקש שב וטען בדיון כי אין מקום להסתפק באמירה בעלמא מצד בא כוח המשיבים, וכי היתה לו שהות רבה להמציא יפוי כוח העומד בדרישות הדין.

9.

בהחלטה הראשונה מושא הבקשה שלפני קבע בית המשפט המחוזי כי יש למחוק את סיטי בנק מההליך. בית המשפט הפנה לתקנה 472 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות" ), לפיה כל פעולה בבית משפט הנדרשת מאת בעל דין, רשאי בעל דין לעשותה בין בעצמו, בין על-ידי עורך דין שהודיע בכתב הטענות הראשון שהגיש שיש ברשותו יפוי כוח מטעם בעל הדין, והוא כשאין הוראה מפורשת אחרת בכל דין. כמו כן נקבע באותה תקנה, כי אין בהוראה זו כדי למנוע מבית המשפט לחייב מיוזמתו או לפי בקשה את הגשת יפוי הכוח לבית המשפט. בית המשפט המחוזי הפנה לכך שעל-פי ההלכה הפסוקה, תוקף יצוגו של לקוח אינו מותנה בקיום הרשאה בכתב, וכי אין בהעדרו של יפוי כוח כתוב כדי לפגום ביחסי השליחות בין עורך דין ללקוחו. בעניין דנן, קבע בית המשפט, יש להבחין בין שני הנושים. אשר לסיטי בנק נקבע כי קיים חשש סביר שעו"ד דרעי אינו מייצגו כיום, וזאת מאחר שמדבריו הובן שאין באפשרותו להשיג יפוי כוח חדש וכי עורך דין אחר מייצגו במסגרת התיק המקביל. משכך קבע בית המשפט כי יש לסלק על הסף את ההליך ככל שהוא נוגע לסיטי בנק. עם זאת, באשר להימלאיין בנק קבע בית המשפט כי על אף ששמע ברוב קשב את הטענות נגד תוכנו וצורתו של יפוי הכוח שהוצג, הרי שלאור הוראות התקנות די בכך שעו"ד דרעי הצהיר כי הוא מייצג את הבנק ואין חובה להמציא את יפוי הכוח לתיק בית המשפט. כמו כן נקבע כי ההשגות על יפוי הכוח אינן מעלות ואינן מורידות, וכי על פני הדברים אין מדובר ביפוי כוח מזויף, ומניסוחו ברורה הכוונה למינוי עו"ד דרעי כמייצג הבנק. לבסוף נקבע כי אין במחיקת ההליך נגד סיטי בנק כדי לאיין את ההליך כולו גם ביחס להימלאיין בנק, ואין צורך בהגשת בקשה מחודשת או בתיקון כדי לאפשר למבקש להגיש התנגדות חדשה.

10.

בהמשך הדברים נחקרו המבקש וכן השליח שמסר את ההתראה על גרסאותיהם בדבר נסיבות המצאת ההתראה, והצדדים השלימו את טיעוניהם. למחרת היום ניתנה ההחלטה השניה מושא הבקשה דנן, בה נדחתה בקשת המבקש להארכת מועד להגשת ההתנגדות להתראה. בהחלטה קבע בית המשפט המחוזי כי יש יסוד לטענת הבנק לפיה דין הבקשה להידחות על הסף, שכן התצהיר התומך בה ערוך על דרך ההפניה ועל כן מדובר בתצהיר פסול. למעלה מן הצורך קבע בית המשפט כי דין הבקשה להידחות אף לגופה, וזאת מאחר שיש להעדיף את עדותו של השליח על פני זו של המבקש. יתר על כן, קבע בית המשפט, ברור שביום 18.7.2013 בוצעה מסירה נוספת של ההתראה, שכן הדבר עולה מהמכתב שנשלח שבוע לאחר מכן באמצעות רעייתו של המבקש. לאור האמור הרי שהמבקש השתהה בהתנגדותו לפחות במשך 5 חודשים, ואין בנסיבותיו האישיות ומצבו הרפואי כדי להצדיק שיהוי שכזה. גם טענותיו הנוספות של המבקש, על אודות הבקשה שהוגשה לביטול פסק הדין והטענה לפיה חלק מהחוב נגבה זה מכבר, נדחו על-ידי בית המשפט המחוזי, שכן באלו אין כדי לגרוע מן העובדה שמדובר בפסק דין חלוט נגד המבקש, בגינו זכאי הבנק לפתוח בהליך התראת פשיטת רגל. לאור האמור, קבע בית המשפט המחוזי, לא נמצאו טעמים כלשהם המצדיקים את הארכת המועד, וקל וחומר שלא נמצאו לדבר טעמים מיוחדים, כנדרש על-פי התקנות, ולפיכך דחה את הבקשה.

עיקרי הבקשה

11.

מכאן הבקשה שלפני, המופנית נגד שתי ההחלטות של בית המשפט המחוזי. אשר להחלטה הראשונה נטען כי היה על בית המשפט לקבוע כי הבקשה שהוגשה ללא יפוי כוח מאת המשיבים היא בטלה מעיקרא, מאחר שהוגשה ללא סמכות. בכל הנוגע לייפוי הכוח מאת הימלאיין בנק חוזר המבקש על טענתו כי זה אינו עומד בדרישות פקודת הראיות, ולפיכך אין לו תוקף חוקי. לטענת המבקש, לא ניתן להסתפק בהצהרתו של עו"ד דרעי בדבר הייצוג על מנת לרפא את כל הפגמים האמורים, זאת בייחוד לאור העובדה שהטענות בנוגע לפגמים אלו היו ידועות במשך חודשים מספר, ועל אף זאת לא המציא עו"ד דרעי יפוי כוח העומד בדרישות הדין עד לדיון לפני בית המשפט המחוזי. המבקש מוסיף וטוען כי יש לראות בהוראת סעיפים 30 ו-31 לפקודת הראיות משום הוראה ספציפית אשר מוציאה את תחולתה של תקנה 472 לתקנות. בנוסף לכך טוען המבקש, כי גם בהתעלם מפגמים אלו, הרי שייפוי הכוח הראשון שניתן היה מוגבל להליכים לפני בית משפט השלום בלבד, ואילו יפוי הכוח המתוקן אשר הסמיך את עו"ד דרעי ביחס להליכים לפני בית המשפט המחוזי נושא תאריך 18.2.2014. לפיכך אין בכוחו של יפוי כוח זה, כך נטען, ליתן אישור רטרואקטיבי לפתיחת התיק ולמסירת כתבי בי-דין, פעולות שנעשו קודם לכן. לחלופין טוען המבקש כי יש לראות בתאריך מאוחר זה את יום הגשת הבקשה ומסירת ההתראה, וכתוצאה מכך גם את ההתנגדות מטעם המבקש ככזו שהוגשה במועד.

12.

אשר להחלטה השניה טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי טעה בקביעתו כי אין צורך בצירוף תצהיר לתמיכה בבקשה להמצאת התראת פשיטת רגל וכי די בצירוף פסק הדין. על אף שאין אזכור לדרישת צירופו של תצהיר במסגרת תקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985 (להלן: "תקנות פשיטת הרגל" ), טוען המבקש כי אין מדובר בהסדר שלילי וכי יש להסתמך לעניין זה על ההוראות הכלליות בתקנות 240 ו-241. עוד נטען, כי אין כל פגם בתצהיר שהוגש מטעמו של המבקש, וכי נוסח תצהיר זה תואם את זה שבטופס שבתוספת לתקנות. כמו כן עומד המבקש על גרסתו כי ההתראה לא הומצאה לו כדין, וכי מכל מקום מצבו הבריאותי והשגותיו לגבי ההתראה, כפי שפורטו לעיל, מהווים טעמים מיוחדים המצדיקים את דחיית המועד להגשת ההתנגדות להתראה. לחלופין נטען, כי עם תיקון כתבי הטענות באופן שסיטי בנק נמחק מההליך, נפתח למעשה הליך חדש המתיר למבקש להגיש את ההתנגדות בתוך 7 ימים, וכך עשה. לאור האמור, מבוקש כי החלטות בית המשפט יבוטלו וכי התיק מושא הבקשה יסגר.

דיון והכרעה

13.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, ונתתי דעתי על נימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתגובה מאת המשיבים.

ההחלטה הראשונה - ייפוי כוח, יחסי שליחות ומה שביניהם

14.

השאלה המרכזית במסגרת ההחלטה הראשונה נוגעת לצורך בייפוי כוח בכתב לשם קיומו של ההליך. כפי שהעיר בצדק בית המשפט המחוזי, תקנה 472 לתקנות, בנוסחה הנוכחי לאחר תיקונה בשנת 2005, אינה מחייבת הגשתו של יפוי כוח לתיק בית המשפט, אלא אם בית המשפט הורה על כך במפורש. כל שנדרש הוא הצהרה בכתב של עורך הדין כי הוא מייצג אותו אדם. בית משפט זה כבר פסק בעבר, כי יש להבחין בין אופיה הדיוני של התקנה לבין עצם קיומם של יחסי שליחות בין עורך הדין ללקוחו. הוראת תקנה 472 היא הוראה דיונית, אשר יכולה לבסס מניעה לפעולתו של עורך הדין בבית המשפט, אך מכל מקום אין בה כדי לפגום ביחסי השליחות (ע"א 9678/05 חב' בתימו בע"מ נ'

ARRABON -HK- limited , פסקה 15 (3.8.2008) (להלן: "עניין בתימו ")) . יש לזכור כי "השליחות מוקנית בהרשאה, שבכתב או שבעל-פה , מאת השולח לשלוח, או בהודעה עליה מאת השולח לצד השלישי, או על ידי התנהגות השולח כלפי אחד מהם" (סעיף 3(א) לחוק השליחות, תשכ"ה-1965 (להלן: " חוק השליחות ") (ההדגשה שלי – נ' ס')). שליחות יכולה להיווצר אפוא גם ללא יפוי כוח בכתב, והעובדה שיפוי הכוח לא מוגש לבית המשפט, וגם אם אינו בנמצא כלל בידי עורך הדין, אינה גורעת מסמכותו לייצג את הלקוח (ע"א 23/83

יוחימק

נ' קדם , פ"ד לח(4) 309, 315 (1984); דנ"פ 2192/00 נוי נ' אמינוף , פ"ד נד(2) 138, 142-143 (2000); גבריאל קלינג,

אתיקה בעריכת דין , 336 (2011); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , 1370-1371 (מהדורה אחת עשרה, 2013)). גם בפועל נטה בית משפט זה להתייחס בליברליות להעדרו של יפוי כוח בכתב (ע"א 7834/11 סעדיה נ' זסלבסקי , פסקה 13 (5.12.2011)), לעריכתו בתאריך מאוחר יותר (עניין בתימו , פסקה 15; עא 8553/08 ואלדמן נ' ביאליסטוצקי , פסקה 8 (30.4.2009)) או לפגמים שנפלו בעריכתו, לרבות פגמים הקשורים באימות זהותו של לקוח השוהה בחו"ל ( ע"א 180/68 "מנוס" בע"מ נ' קלקר נורדן נ' ו' אמסטרדם , פ''ד כב(2) 421 , 422 (1968)). בפרשות שצוינו לעיל ובאחרות התיר בית המשפט בדרך כלל את הגשתו של יפוי כוח מתוקן מאוחר יותר, באופן המרפא את הפגמים האמורים. בעניין זה לא למותר להזכיר גם את הוראת סעיף 6(א) לחוק השליחות, לפיה דינו של אישור בדיעבד של פעולת השלוח כהרשאה מלכתחילה.

15.

נמצא, כי לא נפל פגם בקביעת בית המשפט המחוזי לפיה אין בהעדרו של יפוי כוח בכתב כדי להביא למסקנה כי ההליך הוא בטל. יתרה מכך, בית המשפט המחוזי הפעיל את שיקול דעתו וקבע כי בנסיבות שבהן הוכח בראיות חיצוניות כי קיים חשש ממשי לכך שעו"ד דרעי אינו מייצג עוד את הלקוח, יש למחקו מההליך – וכך עשה ביחס לסיטי בנק. עם זאת, באשר להימלאיין בנק הגיע בית המשפט למסקנה כי אין בפגמים שנפלו בייפוי הכוח כדי להצביע על פגיעה בעצם קיומם של יחסי השליחות, ולא ראיתי להתערב בשיקול דעתו. אוסיף ואומר, כי אכן יפויי הכוח שמסר עו"ד דרעי סובלים מפגמים משמעותיים המעוררים חשש מסוים – הן בהיבט הדיוני בהקשר לאימות המסמך, הן בהיבט המוסדי ביחס לכשירותו של הממנה לחייב את הבנק. בנסיבות אלה, יתכן כי היה מקום להורות על הגשת יפוי כוח העומד בדרישות הדין בתוך פרק זמן מסויים, וזאת למען הסדר הטוב ועל מנת להוציא את העניין מכלל ספק. ברם, אין בדברים כדי לשנות מהחלטת בית המשפט המחוזי. הפגם האמור ניתן לתיקון בהמשך, וכך ראוי שייעשה.

16.

משהכרעתי כי אין להתערב בהחלטה שלא למחוק את הימלאיין בנק מהבקשה, אוסיף ואומר כי צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי אין מדובר בהליך חדש, המצריך הגשת כתבי טענות מתוקנים או המאפשר, מיניה וביה, הגשת התנגדות מצד המבקש. לפיכך בקשת רשות הערעור בעניין זה נדחית.

ההחלטה השניה

17.

גם בהחלטה השניה אינני סבור כי יש מקום להתערבות בית משפט זה. אשר לטענות המבקש ביחס לתצהיר שמסר מחד גיסא, והעדר תצהיר מצד המשיבים מאידך גיסא, אסתפק בציון העובדה כי המבקש נתלה בהוראות תקנות פשיטת הרגל על מנת לתמוך בטענתו בדבר צורת התצהיר הנדרש מצדו, ובעת ובעונה אחת הוא טוען כי הוראות אותן תקנות, הברורות כשלעצמן, אינן מספקות לצורך השאלה האם נדרש תצהיר מאת המשיבים. אין להסכים לטענה זו. יתרה מכך, הצורך בתצהיר התומך בעובדות במסירת התראה אינו כה ברור, מקום בו ההתראה מסתמכת ממילא על פסק דין חלוט, שאינו טעון תמיכה נוספת.

18.

מכל מקום, הדברים דלעיל הם בבחינת למעלה מן הצורך, וזאת מאחר שהבקשה נדחתה לגופה, ובדין נדחתה. גם אם נקבל את גרסתו של המבקש ככתבה וכלשונה, אין ספק כי היה מודע לקיומו של פסק דין נגדו, שהרי זה ניתן בהסכמתו. אין ספק גם כי ההתראה נמסרה לו לכל המאוחר ביום 18.7.2013, שכן הדבר מוכח ממכתבה של רעייתו שנשלח שבוע לאחר מכן. לפנינו אם כן איחור של כ-5 חודשים לכל הפחות, כאשר המועד להגשת ההתראה היה בתוך 7 ימים. דומה שכפי שנשלח מכתב ההתנגדות באותה מסגרת זמן, ניתן היה גם להגיש את ההתנגדות כדבעי. הטעמים (שלא לומר תירוצים) שהעלה המבקש, המצדיקים לשיטתו איחור בלתי סביר שכזה, נדחו בצדק על-ידי בית המשפט המחוזי.

19.

לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית, על שני ענפיה. בהתחשב במצבו הבריאותי והכלכלי של המבקש, ובעיקר בכך שלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.