רע"א 6434/16 רע"א 6434/16

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 22.6.2016 (ע"א 22669-04-16, סגנית הנשיא ש' דברת

והשופטים א' ואגו

ו- ג' גדעון ). בפסק דין זה דחה בית המשפט המחוזי את ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בקרית גת מיום 22.2.2016 (ת"א 16485-05-13, השופט י' ליבליין ).

2.המבקשת, חברת בלדי בע"מ (להלן: בלדי ), עוסקת בייבוא, ייצור ועיבוד של מוצרי בשר, והמשיבה, חברת חמד שיווק ואריזות בע"מ (להלן: חמד ), עוסקת בייבוא וייצור של מוצרי ניילון. בלדי וחמד התקשרו בהסכם לפיו חמד תספק לסניפיה של בלדי סחורה, בין היתר מסוג גלילי ניילון. אספקת הסחורה החלה מחודש ינואר 2009 והתקיימה עד סוף שנת 2012 עת התגלע סכסוך בין הצדדים. לטענת בלדי, אגב בדיקה מדגמית שביצעה, גילתה כי גלילי הניילון שסופקו לה על-ידי חמד היו במשקל נמוך יותר ממה שהוסכם. מרגע שגילתה זאת קיזזה בלדי את הפרש המחיר בין סוג הגלילים במשקל הגבוה לבין סוג הגלילים במשקל הנמוך. חמד סירבה לקבל את התשלום המופחת לאחר הקיזוז והגישה תביעה נגד בלדי בבית משפט השלום.

3.בית משפט השלום קיבל את תביעתה של חמד וקבע כי בלדי ידעה, עובר לפרוץ המחלוקת, כי משקלם של גלילי הניילון שהיא מקבלת מחמד הוא נמוך יותר, ואין ראיה לכך שהוסכם אחרת בין הצדדים. בית משפט השלום דחה את גרסתם של שני העדים מטעם בלדי וקיבל את גרסתו של העד מטעם חמד.

4.על פסק דינו של בית משפט השלום הגישה בלדי ערעור לבית המשפט המחוזי, ובו חזרה על עיקרי טענותיה. בלדי טענה עוד ששגה בית משפט השלום בקבעו כי נטל הבאת הראיות מוטל עליה, וכן ששגה בכך שהסתייג ממהימנות העדים מטעמה ובמקביל קיבל את גרסת העד מטעם חמד.

5.בית המשפט המחוזי דחה את הערעור תוך שימוש בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וקבע כי אין להתערב במסקנותיו של בית משפט השלום המושתתות על ממצאים שבעובדה. עוד נקבע כי אף אם תתקבל גרסתו של העד מטעם בלדי, אין בה כדי לתמוך בערעור שהוגש.

6.הבקשה שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לשיטתה של בלדי, פסק הדין שניתן לחובתה אינו צודק "ברמה קיצונית" ועלול להוביל לכרסום האמון הציבורי במערכת השיפוטית. לטענתה, במקרה הנוכחי נפלה טעות עקרונית בסיסית בממצאים העובדתיים שנקבעו בערכאות קודמות. לגופו של עניין, בלדי חוזרת על טענותיה באשר לנטל ההוכחה ובאשר לקביעות המהימנות בנוגע לעדים. בהקשר זה, היא אף מטעימה כי חמד נמצאת בהליכי פירוק ויש בכך כדי להשליך על מהימנות העדים מטעמה.

7.לאחר שבחנתי את טענותיה של בלדי הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתגובה מטעם חמד. כלל ידוע הוא כי אמת המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" היא אמת מידה מחמירה לפיה תינתן רשות ערעור רק במקרים בהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינים של בעלי הדין או כאשר עלול להיגרם למי מהם עיוות דין חמור (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא מצאתי כי המקרה הנוכחי מקיים אמות מידה אלה. בלדי תוקפת בבקשתה את קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום בדבר מהימנות העדים שהעידו בפניו, וכן את המסקנות אליהן הגיע ממכלול הראיות שהוצגו בפניו. דעת לנבון נקל כי המחלוקות העולות מהבקשה הנוכחית נסבות על עובדות המקרה הקונקרטי של הצדדים, ואינן מעלות שאלה כללית החורגת מעניינם. אף הטענות הנוגעות לנטלי ההוכחה הן טענות יישומיות, שאין מצדיקות הענקת רשות ערעור (ראו: רע"א 4193/11 כראדי נ' נרקיס , פסקה 7 (14.6.2011); רע"א 3509/14 אלואחואח נ' עיריית לוד , פסקה 9 (2.9.2014)).

8.בשולי הדברים אציין כי לא היה מקום לטענותיה החוזרות של בלדי בדבר ההשלכות של הליכי הפירוק שבהם נתונה חמד על מהימנותם של העדים מטעמה. למותר לציין כי הצלחתו הכלכלית של אדם אינה משליכה על מהימנותו.

9.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובתה של חמד, אין צו להוצאות.