פרטי ההליך
רע"א
3509/14
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש:
עומר אלואחואח
נ ג ד
המשיבה:
עיריית לוד
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז מיום 23.4.2014 בע"א 49239-01-14 שניתן על-ידי כבוד ס'
הנשיא א' יעקב
בשם המבקש:
עו"ד אמג'ד דעאס
החלטה
1.
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 23.4.2014 (ע"א 49239-01-14, סגן הנשיא א' יעקב ). בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון מיום 15.12.2013 (ת"א 35733-05-10, סגן הנשיאה א' יקואל ).
רקע והליכים קודמים
2.
ביום 23.5.2010 הגישה עיריית לוד, המשיבה (להלן גם: העירייה ), תביעה נגד המבקש בגין חוב ארנונה כללית הנובע מהחזקתו בנכס ברחוב הלן קלר 1 בעיר לוד (להלן: הנכס ) בסך של 78,672 שקל. התביעה
התייחסה לתקופה שבין 1.1.2003 לבין 31.12.2007.
3.
יצוין כי תביעה זו הוגשה בעקבות הליך פלילי שהתקיים בין הצדדים קודם לכן (עמ"ק 5245/03), ובו יוחסה למבקש עבירה של בניה ללא היתר בנכס (להלן: ההליך הקודם ). בהליך זה טען המבקש כי הוא מתגורר בנכס עם בני משפחתו. בשנת 2007 ניתן צו שיפוטי להריסת הנכס, וזה אכן נהרס בשנת 2008. מן ההליך הקודם למדה המשיבה על כך שהמבקש מתגורר בנכס, הגם שלא שולמה ארנונה בגין ההחזקה בו במהלך תקופה זו. בהמשך לכך, היא החליטה לחייבו בארנונה בגין ההחזקה בנכס. המשיבה חייבה את המבקש באופן רטרואקטיבי בגין החזקתו בנכס במהלך השנים 2003-2006, וכן שלחה לו הודעת חיוב לשנת הכספים 2007. "היסטוריה" זו של תולדות החיוב הובילה לכך שהעירייה הגישה את תביעתה ביחס לחוב העבר לבית משפט השלום, להבדיל מאשר בדרך הרגילה של משלוח הודעת חיוב אשר עליה ניתן להגיש השגה לפי
סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על ארנונה כללית) התשל"ו-1976.
4.
ביום 15.12.2013 קיבל בית משפט השלום את עיקר תביעתה של המשיבה. בית משפט השלום קבע, כי חרף ההסתייגות מהשתת תשלומי חובה באופן רטרואקטיבי, זהו מקרה חריג שבו יש הצדקה לעשות כן. בית משפט השלום התייחס לאשם שרובץ לפתחו של המבקש אשר הסתיר את עובדת מגוריו בנכס מן המשיבה, ודחה את טענותיו העובדתיות של המבקש לפיהן לא התגורר בנכס, בקובעו שחל עליו השתק שיפוטי בשים לב לטענותיו בעניין בהליך הקודם. עם זאת, בית משפט השלום קיצר את תקופת החיוב, וקבע את תחילתה ליום הגשת כתב האישום בהליך הקודם ביום 14.4.2003.
5.
המבקש ערער על פסק דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי מרכז. ביום 23.4.2014 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש, בקובעו כי אכן מדובר במקרה המהווה חריג לכלל האוסר על החיוב הרטרואקטיבי, בהתחשב בהצהרותיו החוזרות של המשיב בהליך הקודם אודות מגוריו בנכס עם משפחתו. בית המשפט המחוזי ציין כי לא ייתכן שאדם אשר רימה את הרשות ייצא נשכר מכך שהדבר עלה בידו במשך מספר שנים. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי כיוון שעיקר פסק דינו של בית משפט השלום נסמך על קביעות עובדתיות, אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בהן.
הבקשה לרשות ערעור
6.
לטענת המבקש, הערכאות הקודמות יישמו את החריגים לכלל לפיו אין להשית חיוב רטרואקטיבי של תשלומי חובה באופן רחב מדי. לכן, המבקש סבור כי טענותיו בעניין זה הן בעלות אופי עקרוני, ואף מציין כי יש להן חשיבות כללית, משום ששאלת יישומם של החריגים חוזרת ועולה בבתי המשפט, אשר נוטים בעניין זה, באופן לא ראוי, לטובת הרשויות. בהקשר זה, המבקש אף מצביע על הליכים נוספים שעודם תלויים ועומדים בפני בתי משפט אחרים, ובכלל זה תיק שבו אחיו הוא בעל הדין (ת"א 31738-03-11) ואשר גם בהם מתעוררות שאלות דומות.
7.
לגופו של עניין, טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו יתר על המידה בקובעו שמדובר בתרמית, מה גם שאף המשיבה לא טענה לכך והדבר אף לא צוין בפסק דינו של בית משפט השלום. בנוסף לכך, המבקש טוען כי המשיבה התרשלה בהבאת ראיותיה בהליכים הקודמים, כפי שניתן ללמוד מכך שבשלב חקירת העדים בבית משפט השלום התגלה מסמך נוסף אשר לא נכלל במסגרת גילוי המסמכים. כמו כן, מלין המבקש על העדויות שעליהן התבססה המשיבה בערכאות הקודמות, וכן על כך שלא הוצגו הוכחות באשר לכך שהוצגה לו דרישה לתשלום, או שקיימים דו"חות פיקוח המעידים על קיומו של המבנה והשימוש בו למגורים.
דיון והכרעה
8.
לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום ליתן בה רשות ערעור, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.
9.
הלכה פסוקה היא, כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך או כאשר מתעורר חשש לעיוות דין חמור (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ''ד לו(3) 123, 126 (1982)). המקרה דנן אינו מעורר שאלה כללית, וכן לא התרשמתי כי למבקש נגרם עיוות דין. למעשה, המבקש תוקף את אופן יישומה של ההלכה בעניין השתת חיוב רטרואקטיבי של ארנונה במקרים שבהם מתברר כי נכס היה מוחזק בפועל. אולם, כלל ידוע הוא כי טענות שעניינן אופן יישומו של הדין אינו מצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, אף אם נפלה טעות ביישום (וראו: רע"א 4193/11 כראדי נ' נרקיס , פסקה 7 (14.6.2011)). טענותיו הנוספות של המבקש נוגעות לקביעות עובדתיות בהן לא נוהגת להתערב ערכאת הערעור, ולא כל שכן בגלגול שלישי (ראו למשל: רע"א 4584/12 אל הנכס בע"מ נ' שמלצר , פסקה 19 (19.11.2012)).
10.
למעלה מן הצורך, אציין כי איני סבורה שנפלה טעות בפסקי דינן של הערכאות הקודמות. חרף ההקפדה הנוהגת בכל הנוגע להחלטות ש"פותחות" חיובי עבר, היינו החלטות שיש להן תוקף רטרואקטיבי או אפקט רטרואקטיבי, בית משפט זה כבר הכיר באפשרות לקבלן בנסיבות שבהן קיימת הצדקה מיוחדת לעשות כן. הצדקה כזו קיימת ודאי במקרה כמו זה שבפנינו, אשר בו השינוי לא היה בדין עצמו אלא ביישומו על עובדות המקרה, וזאת כאשר לנישום היה חלק מכריע בכך שהן לא היו בידיעת הרשות בזמן אמת (ראו: ע"א 8417/09
עיריית ירושלים
נ'
לוי (21.8.2012); עע"ם 7749/09 אורט ישראל חברה לתועלת הציבור נ' הממונה על מחוז ירושלים במשרד הפנים , פסקה 35 (30.11.2011)). אוסיף ואציין כי אין בדברים אלה כדי לגרוע מכך שבית משפט זה עמד על כך שחקיקת משנה רטרואקטיבית נדרשת ל"הסמכה מפורשת" כמשמעותו של מונח זה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו בשל השלכותיה על זכויות יסוד (ראו: דנג"ץ 9411/00 ארקו תעשיות חשמל בע"מ נ' ראש עיריית ראשון לציון , פ"ד סג(3) 41 (2009)). עם זאת, גם כאשר הגיונו של פסק דין זה מיושם ביחס להחלטות שאינן בעלות אופי תחיקתי, יישומה של דרישת ההסמכה המפורשת ייעשה באופן הקשרי, והוא עשוי להשתנות בהתאם לעוצמת הפגיעה בזכות – ככל שעוצמתה של הפגיעה בזכות קשה ומקיפה יותר, כך תידרש הסמכה מפורשת יותר (ראו: בג"ץ 10203/03 " המפקד הלאומי" בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד סב(4) 715, 825-823 (2008); בג"ץ 6824/07 מנאע נ' רשות המיסים, פסקה 15 (20.12.2010); בג"ץ 4491/13 המרכז האקדמי למשפט ועסקים נ' ממשלת ישראל , פסקה 21 לחוות דעתו של הנשיא א' גרוניס (2.7.2014) ). דומה כי הפגיעה הנובעת מחיובו בדיעבד של נישום שלכל הפחות לא מסר מידע כנדרש לרשות ולכן הושת עליו חיוב רק כעבור זמן היא חלשה יחסית, וכנגזרת מכך גם דרישת ההסמכה המפורשת היא חלשה יותר בעניינו. בנסיבות אלה, ניתן לטעון – ואינני קובעת מסמרות בדבר – כי הגם שסעיף 15 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 אינו יכול לשמש כ"הסמכה מפורשת" לחקיקת משנה בעלת אופי רטרואקטיבי (דנג"ץ 9411/00 ארקו תעשיות חשמל בע"מ נ' ראש-עיריית ראשון לציון , פ"ד נז(5) 673 (2003)) הוא עשוי להוות מקור הסמכה מספק – אף במובן של "הסמכה מפורשת" – לתיקון החלטה קונקרטית המתקבלת ביחס לתשתית עובדתית שהתבררה בפני הרשות במאוחר.
11.
אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ז'
באלול התשע"ד (2.9.2014).
ש ו פ ט ת