רע"א 6443/21מ.ג סורגדור בע"מ נ. עו"ד נטר ישראל

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 19.7.2021 (ע"א 46981-01-21, סגנית הנשיא א' כהן ) ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע. בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שהגיש המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בבת-ים מיום 30.12.2020 ( תא"ם 12662-04-20 , הרשם הבכיר א' לכנר ).

2.

מקורו של ההליך שבפני בקשר עסקי שהתקיים בין הצדדים בשנת 2015 – המבקשת, חברה העוסקת בייצור והתקנה של סורגים, והמשיב, לקוח פוטנציאלי שלה. לגרסת המבקשת, המשיב הזמין ממנה עבודה של ייצור והתקנת סורגים, ובהתאם להזמנה היא אף ייצרה עבורו סורגים בהתאמה אישית. לפיכך, לטענתה, על המשיב לשלם לה עבור עבודה זו. מנגד, לטענת המשיב לא השתכלל חוזה בינו לבין המבקשת, ואף אם היה כך הרי שחוזה זה בוטל כדין על-פי סעיף 14 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן ).

3.ביום 16.4.2020 הגישה המבקשת תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום בירושלים (שהועברה בהמשך לבית משפט השלום בבת-ים) ובה תבעה סעד כספי בסך של 13,800 שקלים – בגין הזמנת העבודה הנטענת. בכתב ההגנה טען המשיב כי בין הצדדים לא נכרת חוזה, ובין היתר, הצביע על כך שעל מסמך הזמנת העבודה שהציגה המבקשת הופיע הכיתוב "לא להכין עד אישור". לטענת המשיב אישור זה לא ניתן. נוסף על כך טען המשיב שהצעת המחיר שנתנה לו המבקשת בוטלה במסגרת שיחה טלפונית שנערכה עוד ביום שבו ניתנה, וכן ששלח מכתבים המבטלים את ההזמנה בדואר אלקטרוני בסמוך לאחר מכן.

4.

בית משפט השלום קבע כי המשיב אכן ביצע הזמנת עבודה מהמבקשת, וכי בין הצדדים השתכלל חוזה. בהתאם לכך, בית משפט השלום מיקד את המחלוקת בשאלה האם ניתן היה לבטל את העסקה תוך ארבעה עשר ימים מהיום שבו נערכה, בהתאם לסעיף 14(א)(2) לחוק הגנת הצרכן. בית משפט השלום קבע כי במקרה זה מדובר בהזמנה מיוחדת אשר מוחרגת מסעיף 14(א) לחוק הגנת הצרכן כפי שמורה תקנה 6(א)(2) לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א-2010, לפיה זכות הביטול לא תחול על טובין שיוצרו במיוחד עבור הצרכן על פי מידות או דרישות מיוחדות. לפיכך, בית משפט השלום קבע כי למשיב לא עמדה זכות לבטל את החוזה וכי עליו לשלם למבקשת את מלוא סכום העסקה (שהוא גם סכום התביעה) – סך של 13,800 שקלים, בצירוף ריבית והצמדה, וכן הוצאות משפט בסך של 5,000 שקלים.

5.

ביום 25.1.2021 המשיב הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי אף שברגיל ערכאת הערעור ממעטת להתערב בקביעות עובדתיות, זהו אחד מאותם מקרים שבהם התערבות כזו נדרשת. בית המשפט המחוזי קבע כי מחומר הראיות עולה שאפילו נכרת חוזה בין הצדדים הרי שהוא בוטל כדין. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקשת לא הראתה ולו לכאורה שבמקרה זה חל החריג שעניינו הזמנה מיוחדת. בהתאם לכך, בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, ביטל את פסק דינו של בית משפט השלום ופסק כי המבקשת תשלם למשיב הוצאות משפט בסך של 15,000 שקלים.

6.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. במישור העקרוני המבקשת טוענת כי עניינה מעורר שאלה עקרונית הנוגעת לתנאים לתחולתה של הזכות לביטול עסקה לפי חוק הגנת הצרכן. כמו כן, המבקשת סבורה שדחיית הבקשה תגרום לעיוות דין, בין היתר נוכח שיעור הוצאות המשפט שבו חויבה. המבקשת הוסיפה והעלתה טענות בכל הנוגע לעובדות המקרה. בד בבד, המבקשת הגישה גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי כך שלא תידרש לשלם את הוצאות המשפט שבהן חויבה.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתגובתו של המשיב. הבקשה אינה עומדת באמת המידה המחמירה שנקבעה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". אף שהמבקשת טוענת שהבקשה מעלה שאלות עקרוניות, מצאתי כי היא נסבה על הכרעה בעניינם הפרטני של הצדדים ונטועה בנסיבותיהם האישיות, אשר נדונו והוכרעו על-ידי הערכאות הקודמות, והיא אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית. כמו כן, חרף טענותיה של המבקשת, לא התרשמתי כי נגרם לה עיוות דין. למותר לציין כי עצם העובדה שהערכאות הקודמות לא הגיעו לאותה תוצאה אינה מהווה כשלעצמה טעם למתן רשות ערעור.

8.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. ממילא מתייתרת גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות. 5