רע"א 6448/10 עוד נילי שץ נ. עו"ד מור יוסף אלי

1.

המשיב הגיש נגד פלוני, אשר יוצג על-ידי המבקשת, תובענה למתן פסק דין הצהרתי בעניין זכויות במקרקעין. התובענה נדחתה ובפסק הדין חויב המשיב לשלם ללקוחה של המבקשת שכר טרחה עבור מומחה שמונה על-ידי בית המשפט וכן שכר טרחת עורך דין. המשיב לא שילם את ההוצאות שנפסקו לו, אולם בעקבות מכתב דרישה שנשלח אליו על-ידי המבקשת, הוא העביר לה שיק לפקודתה, שמועד פירעונו כארבעה חודשים ממועד מתן פסק הדין. בתגובה, ביקשה ממנו המבקשת להעביר לה שיק לפרעון מיידי אולם פנייה זו לא זכתה למענה. על רקע זה פתח לקוחה של המבקשת תיק הוצאה לפועל נגד המשיב (להלן: תיק ההוצל"פ הראשון ). המבקשת יידעה את המשיב על אודות פתיחתו של הליך ההוצל"פ הראשון, והחזירה לו את השיק שהעביר לה, אולם הוא חזר ושלח לה אותו. בהמשך, נקט המשיב בהליכים שונים, אשר הביאו, בסופו של דבר, לכך שהליך ההוצל"פ הראשון לא צלח. בין היתר, הגיש בקשה בטענת "פרעתי" אשר נדחתה בהחלטת ראש ההוצל"פ; ואף הגיש בקשה שהתקבלה להטלת עיקול עצמי על הכספים

אותם היה עליו לשלם בהתאם לפסק הדין. בנוסף, ביטל המשיב את השיק שאותו העביר לידיה של המבקשת, עובדה שהתבררה לה רק כאשר ניגשה להפקידו. נוכח כך, פתחה המבקשת ביום 30.1.2008 נגד המשיב תיק הוצאה לפועל נוסף שבמסגרתו הגישה בקשה לביצוע השיק שנמסר לה בזמנו על-ידי המשיב (להלן: תיק ההוצל"פ השני ). ביום 24.3.2008 סולק החוב בתיק ההוצל"פ הראשון. במעמד תשלום החוב שילם המשיב גם סכומי כסף בגין שכר טרחת עורך דין שנפסק בפסק הדין וכן שכר טרחת עורך דין שנפסק בתיק ההוצל"פ הראשון. יצוין, כי בעקבות פירעון החוב הקטינה המבקשת את קרן החוב בתיק ההוצל"פ השני. בהמשך, היא הגישה לבית משפט השלום תביעה נגד המשיב, בה עתרה לחייבו בתשלום שכר טרחת עו"ד בגין תיק ההוצל"פ השני.

2.

בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט ע' רוזין ) קבע, על יסוד חומר הראיות שהובא בפניו, כי המבקשת עמדה בנטל להוכיח כי תיק ההוצל"פ השני נפתח בתום לב ועל כן היא זכאית לגבות מן המשיב שכר טרחת עו"ד בגין פתיחתו, בהתאם לסעיף 9ב' לתוספת לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס – 2000. בפסק הדין צוין, כי שני הליכי ההוצאה לפועל שנפתחו נגד המשיב משקפים אמנם חוב כספי אחד אותו לא ניתן לגבות פעמים, אולם בנסיבות העניין, ובעיקר נוכח כך שהמשיב עשה כל שביכולתו כדי לעכב את תשלום החוב, פתיחת התיק השני לביצוע שטר, כהליך חלופי לתיק ההוצל"פ הראשון שלא צלח, היתה צעד לגיטימי והיא אף גילמה יתרון משמעותי עבור המבקשת. זאת, מאחר שהמבקשת הייתה הזוכה בתיק ההוצל"פ השני ולפיכך, לא הייתה כבולה להליך העיקול העצמי שיזם המשיב במסגרת תיק ההוצל"פ הראשון. בית המשפט הוסיף וציין, כי מהתנהגות המשיב עולה שהוא עצמו ראה בשיק מקור גבייה חלופי להליך ההוצל"פ הראשון והדבר מחזק את טענת המבקשת כי פתיחת התיק השני, לצורך פירעון השיק, הייתה לגיטימית. נוכח האמור, חייב בית המשפט את המשיב לשלם למבקשת שכר טרחת עורך דין ואגרת משפט בגין פתיחת תיק ההוצל"פ השני וכן שכר טרחת עורך דין בגין ההליך שהתנהל בפניו.

3.

ערעור שהגיש המשיב על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בבאר שבע – התקבל. בפסק דינו קבע בית המשפט (כב' השופטת ש' דברת ) כי הליך פתיחת התיק השני על-ידי המבקשת היה תקין ונעשה בתום לב אולם, שני התיקים שנפתחו בהוצאה לפועל נסבו על אותו החוב, ועל אף שמדובר בזוכים שונים – בתיק הראשון הזוכה הוא לקוחה של המבקשת ובתיק השני המבקשת היא הזוכה – הרי ששניהם נושיו של המשיב בגין חיוב אחד. עוד ציין בית המשפט, כי מששולם החוב במלואו במסגרת תיק ההוצל"פ הראשון, היה על המבקשת לסגור את התיק השני. עוד נפסק, כי כשם שלא ניתן להיפרע פעמיים מאותו חיוב, כך לא ניתן לזכות בשכר טרחה כפול בגין אותו החוב ועל כן המבקשת אינה זכאית לקבל שכר טרחה בגין תיק ההוצל"פ השני.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה משיגה המבקשת על קביעותיו של בית המשפט המחוזי. בין היתר היא טוענת, כי שכר הטרחה שלקבלתו עתרה נובע מן העבודה המשפטית הרבה שבוצעה בתיק ההוצל"פ השני אשר נפתח באופן לגיטימי וכדין לצורך גביית החוב; ואין לראותו כשכר טרחה כפול. המבקשת מוסיפה ומדגישה, כי מלכתחילה, הצורך בפתיחת הליך ההוצל"פ השני נבע מהתנהלותו חסרת תום הלב של המשיב, אשר עשה כל שביכולתו על מנת לעכב ולהתחמק מתשלום החוב תוך ניצול לרעה של הליכי משפט. המבקשת סבורה עוד, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי עלול להוביל למצב בלתי הגיוני. זאת, משום שבמידה והמבקשת הייתה מיוצגת על-ידי עורך-דין שלישי אשר היה פותח את תיק ההוצל"פ השני מטעמה לא היה מנוס מלפסוק לו שכר טרחה בעבור עבודתו, ואילו בנסיבות בהן המבקשת מייצגת את עצמה אין היא זכאית לפסיקת שכר טרחה כאמור. איני סבור כי טענות אלה מצדיקות הענקת רשות ערעור בגלגול שלישי. הלכה היא כי רשות ערעור תינתן רק מקום בו מעלה הבקשה שאלה משפטית, ציבורית או חוקתית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים הישירים למחלוקת (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה שלפני - אשר נסבה על עובדותיו הייחודיות של הסכסוך שנתגלע בין הצדדים ועל שאלת זכאותה של המבקשת לתשלום שכר טרחה - אינה מעלה שאלה כזו ומן הטעם הזה דינה להדחות. מבלי לקבוע מסמרות בדבר, אוסיף כי אף אם אניח לצורך הדיון, לטובת המבקשת, כי בית המשפט המחוזי שגה ביישום הדין, אין בכך – על פי אמות המידה האמורות - כדי להצדיק את התערבותו של בית משפט זה וליתן רשות ערעור (ראו למשל: רע"א 4356/06 נביל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ , (לא פורסם, (18.6.06); רע"א 3954/98 קנית שלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ , (לא פורסם,

15.11.98)).

נוכח האמור, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, איני עושה צו להוצאות.