רע"א 6480/15 נצבא החזקות 1995 בע"מ נ. התחנה המרכזית החדשה בע"מ

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, פר"ק 25351-01-12 (כב' השופט ב' ארנון ), אשר דחה את בקשת מבקשת 1 (להלן: נצבא ) להורות על כינוס אסיפות נושים של משיבות 3-1 (להלן: המשיבות ) לשם אישור הסדר נושים שהציעה.

1.נגד המשיבות ניתן צו להקפאת הליכים. במסגרת ההליכים המתנהלים בעניינן הכריעו הנאמנים שמונו בתביעות חוב שהגישו המבקשות, וקבעו כי קיים סכום מסוים של חוב נדחה. המבקשות ערערו בפני בית המשפט קמא על הכרעת החוב, וטענו כי אין בסיס להדחיית חלקים מן החוב כלפיהן. כן התבקש בית המשפט לקבוע כי נצבא זכאית לריבית ההסכמית שנקבעה בינה ובין המשיבות, גם ביחס לתקופה שלאחר מתן צו ההקפאה (להלן: הריבית ההסכמית ). ערעור זה ככל הנראה עודו תלוי ועומד.

במקביל הגישה נצבא לבית המשפט קמא בקשה להורות על כינוס אסיפות נושים בכל אחת מן המשיבות, לשם אישור הסדר נושים שגיבשה. בית המשפט דחה את הבקשה, לנוכח קביעתו שנצבא מפיקה בוודאות תועלת כספית רבה מן ההסדר, ואילו הנושים הרגילים, הנושים בדין קדימה ובעלי המניות – יסבלו או עלולים לסבול מהפסדים כספיים, בהתאם לתרחישים עתידיים אפשריים. במסגרת התייחסותו לתרחישים עתידיים אלה, קבע בית המשפט כי נצבא אינה זכאית לקבלת הריבית ההסכמית – נתון המשפיע על חישוב הרווחים או ההפסדים של הצדדים השונים בכל אחד מן התרחישים, ובהתאם על סבירותו של הסדר הנושים המוצע. להשלמת התמונה יצוין כי לאחר הגשת בקשת רשות הערעור דנן, הגישה נצבא הצעה משופרת להסדר נושים, אשר אושרה בסופו של דבר על ידי בית המשפט המחוזי.

2.לטענת המבקשות, שגה בית משפט קמא בקביעותיו הנוגעות לריבית ההסכמית. לשיטתן, גם בתקופה שלאחר מתן צו הקפאת הליכים נהנה נושה מובטח מעדיפות על פני נושים רגילים במישור זה. המבקשות מוסיפות וטוענות כי מדברי בית המשפט קמא משתמע שהנושים אינם קודמים לבעלי המניות בכל הקשור לתשלומי ריבית הסכמית. לדידן, קביעה זו אף היא אינה נכונה. עוד הוסיפו והבהירו המבקשות כי אין בקיום אסיפות הנושים ואישור הסדר הנושים – שהתרחשו לאחר הגשת הבקשה הנוכחית – כדי לייתר את הדיון בה. זאת, שכן עתירתם אינה מופנית נגד החלטתו האופרטיבית של בית המשפט המחוזי שלא לאשר קיומן של אסיפות נושים, אלא נגד קביעותיו המשפטיות בנוגע לזכאותן לריבית ההסכמית במלואה. קביעות אלה יכולות להשפיע על זכויותיהן המהותיות בעתיד על אף אישורו של הסדר הנושים.

3.דין בקשת רשות הערעור להידחות. העתירה נגד חלקה האופרטיבי של ההחלטה התייתרה, שכן כאמור – לאחר הגשת בקשת רשות הערעור אושר הסדר הנושים שהציעו המבקשות. על כן הכרעה בשאלות שאותן העלו המבקשות אינה נדרשת לעת הזאת. אמנם המבקשות הטעימו כי להנמקתו של בית המשפט כשלעצמה יכולה להיות בעתיד השלכה על זכויותיהן המהותיות, אך ההליך הנוכחי לא עסק בזכויות אלה ולא הכריע בהן. על פני הדברים, קביעותיו של בית משפט קמא לא נאמרו אלא לצורך הערכת הסדר הנושים שהוצע. הערעור העיקרי של המבקשות על הכרעת הנאמנים בתביעות החוב שהגישו עודו תלוי ועומד, כנראה, ובכל מקרה לא דווח לי אחרת על ידי הצדדים. במסגרתו עולה אף את סוגיית זכותן לריבית ההסכמית. באמור אין כדי להביע דעה, כמובן, לכאן ולכאן, לגופן של טענות אלה.

בשולי הדברים יוער כי המבקשות עוררו בבקשתן את שאלה סיווג ההליך – האם כערעור בזכות או ברשות. לנוכח המסקנה אליה הגעתי – התייתרותו של ההליך – ושיקול הדעת המסור לבית משפט בהתאם לתקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אין

בשאלת הסיווג כדי לשנות מהתוצאה שהתקבלה (ראו רע"א 3864/08 יצחק לוי נ' אלברט בן פורת , פסקה 3 (5.8.2008)).

4.אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור להידחות. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.