פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3864/08
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
המבקשים:
1. יצחק לוי
2. מזל לוי
נ ג ד
המשיבים:
1. אלברט בן פורת
2. כונס הנכסים הרשמי
3. בנק מזרחי טפחות
4. בנק הפועלים בע"מ
5. רפאל לוגסי
6. עיריית תל אביב
7. י.זהבי בע"מ
8. סופרקרמיק 2000 בע"מ
9. ח.ג.י.י. חב' לישווק והספקה
10. משה גלעד סוכנות ביטוח בע"מ
11. כרומגן בע"מ
12. חב' עמיטל שיווק והספקה בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטות בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בפש"ר 1494/00, בש"א 14100/07, בש"א
14546/07 מיום 31.3.08 שניתנו ע"י כב' השופטת ורדה אלשייך
בשם
המבקשים:
עו"ד נתן
רסקין
בשם
המשיב 1:
עו"ד
שוקי (יהושע) שועלי
בשם
המשיב 3
:
עו"ד
י' לוברט
בשם
המשיב 4:
עו"ד
עפרה אקרמן-שוורץ; עו"ד גיא הללי
בשם
המשיבות 9-8:
עו"ד עוזי
ברק
החלטה
1.
המבקשים קובלים על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד סגנית הנשיא ו' אלשיך) שניתנו ביום 31.3.08. בהחלטה הראשונה מאותו יום דחה בית המשפט הצעה להסדר פשרה בין פושט הרגל, המבקש 1 (להלן - החייב ) , לבין נושיו. ההחלטה השנייה נוגעת לבית המגורים של החייב ורעייתו (המבקשת 2) ולנושה המובטח (המשיב 3), שלו שעבוד על הבית.
2.
הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות את הבקשה על שני חלקיה. נראה כי הדרך הנכונה להשיג על ההחלטה הראשונה, שלא לאשר את הסדר הפשרה המוצע, הינה זו של ערעור, בעוד שהמבקש 1 פעל על דרך בקשת רשות ערעור. כידוע, כללי הערעור בענייני פשיטת רגל שונים מן הכללים הנוהגים בשאר העניינים האזרחיים. סעיף 182(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, מורה כי קיימת זכות ערעור על "צו בפשיטת רגל". על כן, יש לשאול האם החלטתו של בית המשפט באה בגדר המונח האמור. באופן קונקרטי ולעניין המקרה דנא יש להשיב לשאלה האם החלטה בעניין אישור או דחייה של הסדר פשרה בין חייב לנושיו הינה צו בפשיטת רגל. התשובה לשאלה זו הינה חיובית. זאת, שכן כאשר בית המשפט מחליט האם לאשר הצעת הסדר או לדחותה הוא מפעיל את סמכותו המיוחדת בתחום פשיטת רגל (למושג "צו בפשיטת רגל" ראו, ע"א 93/69 ברנדר נ' מרקו מטרי ובניו , פ"ד כג(2) 127 (1969) ; ע"א 8993/04 פלונית נ' פלונית (טרם פורסם, 20.9.07)). ואכן נקבע בעבר שכאשר בית המשפט מאשר הסדר פשרה, דרך התקיפה הינה זו של ערעור (רע"א 6304/06 פרץ נ' מצגר (לא פורסם, 10.1.07)). אף כאשר בית המשפט דוחה בקשה לאשר הסדר פשרה בין חייב לנושיו המסקנה זהה מבחינת דרך התקיפה. אילו חשבתי שיש ממש בטענות לגופן, ייתכן שהייתי פועל בהתאם לתקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ומעביר את בקשת רשות הערעור למסלול של ערעור. דא עקא, לא מצאתי שיש סיכוי לטענות נגד דחייתו של ההסדר.
3.
אמנם, לפני שהעניין נדון בפני בית המשפט המחוזי ניתנה הסכמה של 93 אחוזים
מן הנושים להסדר. אעיר, כי אף כאשר אחוז כה גבוה של הנושים מסכים להסדר, עדיין נתון בידי בית המשפט שיקול דעת האם ליתן את אישורו (השוו, ע"א 172/57 מקבל הנכסים הרשמי נ' נודלמן , פ"ד י"א 1177, 1179 (1957); ע"א 303/66 כונס הנכסים הרשמי (כמפרק החברה סגטקס) נ' סגיב , פ"ד כ(4) 368, 371 (1966)). בין כך ובין כך, מסתבר כי כיום אין עוד הסכמה בשיעור כה גבוה. הנושה העיקרי הינו המשיב 4, שחובו עולה על 50 אחוזים מכלל חובותיו של החייב. אף שנושה זה הסכים בעבר להצעת ההסדר, הרי בתשובה לבקשת רשות הערעור מביע הוא דעה שונה. המשיב 4 מסביר כי במהלך הדיון בבית משפט קמא נתבררו לו עובדות שלא היו בידיעתו בכל הנוגע להתנהלותו של החייב וכי אילו הן היו בידיעתו לא היה נותן הסכמתו. בנסיבות המתוארות לא מצאתי שנפל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. יתירה מזו, לחייב נתונה הזכות להגיש הצעת הסדר חדשה ומשופרת על מנת שתובא בפני הנושים.
4.
אשר להחלטה בעניין דירת המגורים של המבקשים: מן ההחלטה עליה מלינים המבקשים עולה בבירור כי טרם נפלה הכרעה סופית בעניין. אי לכך, אין כל סיבה שערכאת הערעור תתערב בסוגיה לעת הזו.
5.
הבקשה על שני חלקיה נדחית. המבקשים ישאו בשכר טרחת עורך דין בסכום של 4,000 ש"ח לזכות כל אחד ממשיבים אלה: 1, 4, 9-8 (יחד).
ניתנה
היום, ד' באב התשס"ח (5.8.2008).
ש ו פ ט