רע"א 6492/19 משה גואטה נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ

1.

המבקש נפגע בתאונה והגיש תביעה נגד המבטחת, היא המשיבה. המשיבה הגישה לבית המשפט תצהיר עדות ראשית של חוקר מטעמה, וביקשה כי התצהיר יומצא למבקש רק לאחר פרשת התביעה. בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת ע' קצבוי ) עיין בתצהיר וקבע: "נוכח החשש כי יהיה בחשיפתו בשלב זה כדי להביא לשיבושה של הגנת הנתבעת, יש מקום להיעתר לבקשה לדחות את המצאתו עד לאחר תום פרשת התביעה" (החלטה מיום 2.7.2019 בת"א 37949-10-14). יובהר כבר כעת, כי החלט תו של בית משפט השלום ניתנה בהתאם להלכה שנקבעה ברע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נה(1) 515 (1999) (להלן: הלכת סוויסה )).

2.

בקשת רשות לערער על החלטה זו, נדחתה על הסף בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' כהן ) מיום 8.9.2019, בהתאם לפסק הדין ברע"א 6801/15 ברנשטיין נ' נכסים ח.ומ.ג בע"מ (24.7.2016) (להלן: עניין ברנשטיין ).

בעניין

ברנשטיין נקבע כי החלטות לדחיית מועד העיון במסמך הן החלטות שלא תינתן עליהן רשות ערעור, בהתאם לסעיף 1(10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009. השופט נ' סולברג הסביר בעניין ברנשטיין (בפסקה 29):

"החלטה מכוח הלכת סוויסה

אינה עוסקת בעצם גילוי המסמך, אלא בעיתוי שבו יגולה. זהו ההבדל בין החלטה בטענת חיסיון להחלטה מן הסוג שבה עסקינן. במובן זה, ההחלטה אמנם פוגעת בעיקרון של 'משחק בקלפים גלויים', אולם הפגיעה בבעל הדין היא זמנית, ונעשית בשל ההנחה כי במצבים מסוימים דווקא הסתרתם של קלפים כאלו ואחרים תועיל לחקר האמת יותר מאשר גילויים. לפיכך, אין מדובר בסיטואציה שבה, על דרך הכלל, נפגעת זכותו של צד באופן יוצא מגדר הרגיל, אשר יצדיק את האפשרות למתן רשות ערעור. זאת, שעה שמן העבר השני מדובר בהחלטה דיונית מובהקת. יש לזכור, כי כבר בפסק הדין בעניין סוויסה צוין במפורש, כי 'החלטת בית-המשפט של ערכאה ראשונה בשאלה אם לדחות את העיון במסמך למועד אחר אם לאו נתונה לשיקול-דעתו, ובית-המשפט לערעורים לא ייטה להתערב בה, אלא במקרים נדירים ' ( שם , פסקה 15(ה)). טעם הדבר הוא שהשאלה אם מתעורר חשש לשיבוש גרסתו של בעל דין תלויה בהיכרות עם הצדדים עצמם, עם כתבי הטענות, עם המסמכים שאת גילויים מבוקש לדחות, ועם המכלול. באלה, ניכר יתרונה של הערכאה הדיונית. לעיתים, כפי שארע בעניין שלפנינו, הדבר נעשה לאחר שבית המשפט עיין במסמך בעצמו. במצב דברים זה, נדרשות נסיבות יוצאות דופן על מנת שערכאת הערעור תבחר להתערב בהחלטה; ובהינתן שהפגיעה בבעל הדין היא זמנית – הרי שלשונו ותכליתו של צו בתי המשפט כאחת מורים על כך שלא תינתן רשות ערעור על החלטות מעין אלו".

3.

המבקש לא אמר נואש והגיש בקשה לרשות ערעור "בגלגול שלישי", היא הבקשה שלפניי. קצרה היריעה מלמנות את כל טענותיו של המבקש, ואפרט כאן רק מקצתן. המבקש עֵר לכך כי ההחלטה עליה הוא מלין היא מסוג ה"החלטות הניתנות חדשות לבקרים בערכאות שונות", אך לטענתו, הלכת סוויסה מעניקה יתרון בולט לחברות ביטוח ומקפחת את המבוטחים, ולכן יש "לעדכן את ההלכה" [לצד זאת, המבקש טען כי ההלכה ממילא עברה ריכוך במרוצת השנים (פסקאות 48-47), אך לטענתו הפסיקה העדכנית "לא השתרשה דיה" (פסקה 49)].

המבקש סבור כי בתי המשפט מחילים את הלכת סוויסה באופן גורף. לטענתו, קביעה זו מבוססת על "חומר סטטיסטי-פסיקתי שהצטבר בערכאות הדיוניות במשך כ-20 שנים" [אך יוער כי הבקשה אינה כוללת מידע סטטיסטי אלא "מקבץ" של כשלוש החלטות בלבד (פסקה 44)].

טענה כללית נוספת, היא כי בתי המשפט נוטים להערכת-יתר של ראיות שהושגו באמצעות חוקרים פרטיים [דא עקא, כתימוכין לטענה זו מובאות החלטות שיפוטיות שבהן נמתחה ביקורת על חוקרים פרטיים, ואף בבקשה נטען כי רק במקרים מעטים החוקרים משפיעים באופן ממשי על ההחלטה השיפוטית (בהמשך פסקה 44)].

לטענתו של המבקש, ההחלטה במקרה דנא ממחישה את הפרקטיקה הבעייתית המקובלת כיום, משום שהמבקש ניהל את ההליך מתוך שאיפה להגיע לחקר האמת, ולראיה, בקשתו לגילוי מסמכים הוגשה רק לאחר שהציג את גרסתו העובדתית. המבקש טען כי הערכאות הקודמות דחו את בקשותיו ללא הנמקה מספקת, ולא נתנו דעתן למכלול השיקולים הרלוונטיים, לרבות השלב הדיוני שבו מצוי ההליך. אשר למכשול הדיוני בדמות צו בתי המשפט, המבקש סבור כי יש לפרש אותו בצמצום, וכן נטען כי יש לאבחן את המקרה דנא מעניין ברנשטיין .

4.

כאמור, עסקינן בבקשה לרשות ערעור "בגלגול שלישי" על החלטת ביניים של בית משפט השלום. בקשות מעין אלה אינן מתקבלות אלא במקרים נדירים (רע"א 2824/17 מדינת ישראל נ' פלוני (5.4.2017)), והמקרה דנא ודאי אינו נמנה עליהם. יתר על כן, במקרה הנוכחי אין מקום להידרש לגוף הטענות, משום שהמבקש לא צלח את המשוכה הדיונית שמעמידה בפניו הלכת ברנשטיין. הלכה זו סתמה את הגולל על בקשת רשות הערעור לבית המשפט המחוזי, והוא הדין לבקשה דנן. יובהר כי אין בכך כדי להקים הגנה הרמטית לטענות כנגד הלכת סוויסה או יישומה, אך מקומן של טענות אלה הוא במסגרת ערעור בזכות על פסק דין. למעלה מן הצורך אציין, כי כפי שניתן לראות מן ההערות שלעיל, התקשיתי למצוא בטענותיו של המבקש עילה מספקת לשינוי הלכת סוויסה או הלכת ברנשטיין .

5.

סוף דבר, שהחלטתו של בית המשפט המחוזי בדין יסודה, ולפיכך הבקשה נדחית על הסף. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.