בע"מ 7080-22 בע"מ 7080-22

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיא ש' שוחט) ברמ"ש 65963-06-22 מיום 20.9.2022, אשר קיבל בקשת רשות ערעור, וכן את הערעור לגופו, על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (השופט א' שני) בתמ"ש 36604-04-16 מיום 14.4.2022, שבגדרה ניתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב לבצע דיספוזיציה בנכסיו בארץ ובחו"ל.

הרקע לבקשה

2.המבקשת והמשיב חיו בישראל והתגרשו בשנת 2001, ומאז מתנהלים ביניהם הליכים משפטיים, לרבות בענייני רכוש. בשלב מסוים העתיק המשיב את מקום מושבו למדינת לטביה. ביום 19.4.2016 הגישה המבקשת תביעה נגד המשיב, לפי סעיף 7 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: התביעה), אך לא ביקשה היתר להמציא למשיב את כתב התביעה מחוץ לתחום המדינה (להלן גם: היתר המצאה), לפי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (כיום – תקנה 166 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות)). ביום 6.6.2016 הגישה המבקשת לבית המשפט לענייני משפחה בקשה למתן פסק דין בתביעה בהיעדר הגנה, ובפסק דינו מיום 6.7.2016 נעתר בית המשפט לבקשתה.

3.בחלוף כחמש שנים וחצי, ביום 30.1.2022 הגיש המשיב לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לביטול פסק הדין, בטענה כי המבקשת לא ביקשה היתר המצאה, וממילא התביעה לא הומצאה לו והוא לא היה מודע לקיומה. בהחלטתו מיום 31.1.2022 דחה בית המשפט את הבקשה, והמשיב הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי (רמ"ש 18012-02-22). בפסק דינו מיום 22.3.2022 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה ואת הערעור לגופו. נקבע כי על מנת שבית המשפט לענייני משפחה יקנה סמכות בינלאומית לדון בתביעה דנן, היה על המבקשת להגיש בקשה להיתר המצאה; וכי משלא עשתה כן, יש לבטל את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מחמת חוסר סמכות (להלן: פסק הדין בערעור הראשון).

4.בהמשך לכך, ביום 22.3.2022 קבע בית המשפט לענייני משפחה דיון קדם משפט בתביעה ליום 14.4.2022 (להלן: דיון קדם המשפט). ביום 6.4.2022 הגישה המבקשת לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לקבלת היתר המצאה למשיב של כתב התביעה וההזמנה לדיון, ובית המשפט נעתר לבקשתה.

5.לדיון קדם המשפט התייצבו רק המבקשת ובא-כוחה. במהלך הדיון עדכן בא-כח המבקשת את בית המשפט, כי בימים אלה נערכות פעולות לצורך ביצוע ההמצאה כאמור למשיב; וביקש מבית המשפט ליתן צו מניעה, שיאסור על המשיב לבצע דיספוזיציה בנכסיו. בהחלטה שניתנה בדיון נעתר בית המשפט לבקשה, והורה על מתן "צו מניעה זמני אשר אוסר על הנתבע [המשיב] כל דיספוזיציה בכל נכס [...] בארץ ובחו"ל" (להלן: צו המניעה).

6.על החלטה זו הגיש המשיב בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, ובפסק דינו מיום 20.9.2022 קיבל בית המשפט את הבקשה ואת הערעור לגופו. נקבע כי מאחר שהתביעה הומצאה כדין למשיב רק בחודש מאי 2022, בית המשפט לענייני משפחה נעדר סמכות בינלאומית לקיים דיון בתביעה ביום 14.4.2022, וממילא – לחייב את המשיב להתייצב אליו. זאת, לנוכח פסק הדין בערעור הראשון, שבגדרו נקבע כאמור כי על מנת שבית המשפט לענייני משפחה ירכוש סמכות בינלאומית לדון בתביעה דנן, היה על המבקשת להמציא למשיב את כתב התביעה לאחר קבלת היתר המצאה.

כנגד פסק דין זה הוגשה הבקשה שלפניי.

תמצית הבקשה

7.המבקשת טוענת כי בשל מהותם של סעדים זמניים, הרי שבאופן עקרוני אין מקום לדרוש כי התביעה תומצא לנתבע טרם מתן סעד מסוג זה. המבקשת מוסיפה כי אף נסיבות העניין אינן מצדיקות להתנות את מתן צו המניעה בהמצאת התביעה למשיב, משזה ידע על דבר קיומה. עוד נטען, בין היתר, כי המשיב הפר את צו המניעה עוד בטרם בוטל הצו על-ידי בית המשפט המחוזי; וכי אי-קבלת הבקשה תוביל לעיוות דין, משעניינה של התביעה ביישום פסק דין שניתן בתביעת רכוש שהגישה המבקשת לפני למעלה מעשרים שנה.

דיון והכרעה

8.דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתשובה, לפי סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

9.כידוע, בית משפט זה לא ייעתר לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אלא במקרים חריגים, אשר מעוררים שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או על מנת למנוע עיוות דין (ראו, מני רבים, רע"א 5905/22 גילרו בע"מ נ' פלונית, פס' 10 (25.10.2022)). אמות מידה אלה מצומצמות במיוחד, עת עסקינן בבקשת רשות ערעור שיסודה בהחלטת ביניים של בית משפט השלום, כבענייננו (ראו, למשל: בע"מ 928/06 פלוני נ' פלוני, פס' ג' (2.2.2006); רע"א 6492/19 גואטה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פס' 4 (3.11.2019); ראו גם רע"א 2824/17 מדינת ישראל – משרד החינוך נ' פלוני (5.4.2017)).

ענייננו אינו נמנה על אותם מקרים חריגים, ודי בכך כדי להוביל לדחיית הבקשה.

10.למעלה מכך, אציין כי אף לגופם של דברים, בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי בית המשפט לענייני משפחה נעדר סמכות בינלאומית לדון בתביעה, בטרם זו הומצאה כדין למשיב לאחר קבלת היתר המצאה. אין מנוס אפוא מן המסקנה כי צו המניעה ניתן במהלך דיון שקוים בהיעדר סמכות.

11.יתר על כן, אף בהנחה שבית המשפט לענייני משפחה רשאי היה לקיים את דיון קדם המשפט אך לצורך דיון בבקשה לצו המניעה, לא היה מקום להיעתר לבקשה למתן צו המניעה, משזו לא הוגשה בהתאם לתקנות:

(-) בעוד שתקנה 95(א) מורה כי "בקשה לסעד זמני תוגש בכתב ובכפוף לפרק זה", הבקשה בענייננו הוגשה בעל-פה במהלך הדיון.

(-) בעוד שתקנה 96 קובעת כי סעד זמני יותנה בהתחייבות עצמית של המבקש ובערובה, הדבר לא נעשה בענייננו. אמנם תקנה 96(ג) מורה כי "בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים, לפטור את המבקש מהפקדת ערובה, אם סבר שהדבר צודק וראוי בנסיבות העניין", אולם טעמים מיוחדים כאמור כלל לא צוינו בהחלטה דנן; ומכל מקום, כאמור, לא ניתנה בענייננו התחייבות עצמית.

(-) בעוד שתקנה 97(ה) קובעת כי ככלל, במסגרת החלטה המעניקה סעד זמני ארעי במעמד צד אחד, "יורה בית המשפט על מועד לדיון במעמד בעלי הדין בהקדם האפשרי ככל האפשר ולא יאוחר מארבעה עשר ימים מיום מתן הסעד הזמני הארעי", לא כך אירע בענייננו (בית המשפט לענייני משפחה הסתפק בקביעה כי "המזכירות תקבע מועד בעוד כחודשיים ימים למעקב, ואם לא בעוד כחודשיים ימים בשל עומס ביומן אז מיד לאחר הפגרה" (ההדגשה הוספה)).

12.בשולי הדברים, אעיר שבצדק טוענת המבקשת כי באופן עקרוני, אין הכרח כי תביעה תומצא לנתבע טרם מתן סעד זמני נגדו. כך, תקנה 95(ג) מורה כי "בית המשפט רשאי לתת סעד זמני או ארעי גם בטרם הגשת כתב תביעה אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין, ובלבד שהתביעה תוגש בתוך שבעה ימים ממועד מתן הצו או בכל מועד אחר שעליו יורה בית המשפט". ואולם, אין באמור כדי לסייע למבקשת, הן מאחר שבענייננו הומצאה התביעה למשיב למעלה משבעה ימים ממועד מתן הצו; הן מאחר שדחיית הבקשה נשענת על נימוקים נוספים כמובהר לעיל.

13.סוף דבר, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובה, לא ייעשה צו להוצאות.