רע"א 6492/99 עפר בר און, עו"ד , חברת בניס השקעות ותעשיות בע"מ ב נ. מדרשת

בפני שני תיקי ערעור הנוגעים לאותה החלטה. בשני התיקים הוגשו ערעור וערעור שכנגד. בכל אחד מן התיקים הוגשו שתי בקשות - למחיקת הערעור והערעור שכנגד. בשל העובדה שרב המשותף בין הבקשות השונות והנטען במסגרתן יידונו ארבע הבקשות בצוותא חדא.

רקע

1.המערער בע"א 6492/99 (שהוא גם המשיב מס' 1 בע"א 6081/99, להלן: "המפרק") הוא מפרק של חברת בני'ס השקעות ותעשיות בע"מ (בפירוק) (להלן: "החברה") החברה עסקה בהספקת שירותי הסעדה ("קייטרינג") ללקוחות מוסדיים. בין היתר ניהלה החברה מסעדה בחצריה של המשיבה מס' 1 בע"א 6492/99 (המערערת שכנגד בתיק זה והמשיבה מס' 2 והמערערת שכנגד בע"א 6081/99) - מדרשת רופין, מוסד להשכלה גבוהה (להלן: "המדרשה"). על פי אגרת חוב שהוציאה החברה (ב - 1987) לטובת בנק לאומי לישראל בע"מ (המשיב מס' 3 בע"א 6492/99 והמערער בע"א 6081/99, להלן: "הבנק"), שועבדו כל זכויותיה ונכסיה של החברה בשיעבוד שוטף לבנק. ב- 1994 התקשרה המדרשה עם החברה ועם חברה נוספת בהסכם, לפיו התחייבו החברה והחברה הנוספת לספק שירותי הסעדה למדרשה. ב - 1995 נקלעה החברה לקשיים ופסקה לספק למדרשה את שירותיה. ביום 5.12.95 הוגשה נגד החברה בקשת פירוק ובקשה למינוי מפרק זמני. בו ביום מונה המערער כמפרק זמני. אותו יום שלחה המדרשה לחברה הודעה על ביטול ההסכם והודיעה כי היא מפעילה את זכות העיכבון ההסכמית שעמדה לה, לטענתה, כנגד החברה. בין המפרק למדרשה נתגלעו מחלוקות באשר למעמדה של זכות העיכבון. לפיכך פנה המפרק (ב- 1.10.98) לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבקשה, כי יורה למדרשה להעביר לקופת הפרוק את שווי רכוש החברה (ציוד ומלאי מזון) שעוכב ומומש על ידי המדרשה. בבקשתו טען המפרק, כי אין למדרשה זכות עיכבון ברכוש האמור, וכי אפילו קיימת זכות כאמור מוגבל היקפה לגובה חובה של החברה כלפי המדרשה - ואין העיכבון מכסה את תביעת המדרשה לפיצויים מוסכמים. ביום 18.1.99 החליט בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ו' אלשיך). כי למדרשה עומדת זכות עיכבון הסכמית הגוברת על השיעבוד השוטף, כי זכות זו חלה הן על חובה השוטף של החברה למדרשה והן על הפיצויים המוסכמים שנתבעו על ידי המדרשה. עוד נקבע, כי מן החוב הנטען יש לקזז את רווחי המדרשה מעיכוב מלאי המזון (להבדיל מן הציוד) שעוכב שלא כדין.

2.לאחר מתן החלטה זו הגיש המפרק בקשה לעיון מחדש בהחלטה ואילו הבנק ביקש, כי יצורף כצד לתיק הפירוק וכי ההחלטה מיום 18.1.99 תבוטל. בהסכמת הצדדים שב בית המשפט ונדרש לשאלה. לאחר שמיעת טענות הבנק, קבע בית המשפט (ביום 1.7.99), כי השיעבוד השוטף הוא שגובר. לפיכך קבע, כי עיכוב הציוד והמלאי נעשה שלא כדין וכי על המדרשה חבה למפרק את שווי הציוד והמלאי שעוכבו על ידה. כפי שנהג בהחלטתו הקודמת החליט בית המשפט גם עתה, כי המדרשה זכאית לקזז מחיובה זה את חובה של החברה כלפיה.

3.המפרק והבנק מערערים (בנפרד) על החלטה זו - ככל שהיא מתירה למדרשה לקזז את חובה לקופת הפירוק כנגד חובות החברה למדרשה. המדרשה מערערת (בערעוריה שכנגד) על עצם הקביעה שהשיעבוד השוטף גובר על זכות העיכבון שלה.

הבקשות למחיקת הערעורים

4.המדרשה הגישה בקשה למחיקת שני הערעורים או לדחייתם על הסף. בהתייחס לע"א 6492/99 (ערעורו של המפרק) היא טוענת, כי המפרק הכיר מלכתחילה (עוד בבקשה למתן הוראות מיום 1.10.98) בזכות הקיזוז של המדרשה (הגם שחלק על תחולתה לעניין סכום הפיצויים המוסכמים). גם לאחר מתן ההחלטה מיום 18.1.99 לא טען המפרק נגד זכות הקיזוז ובקשתו לעיון חוזר נגעה אך ורק לשאלת ההכרעה בין העיכבון לשיעבוד השוטף. מטעם זה, טוענת המדרשה, המפרק "אינו יכול ואינו זכאי לערער" על הקביעה כי ההכרה זכות הקיזוז בעינה עומדת. לחלופין, טוענת המדרשה, כי אפילו היה המפרק זכאי לערער על ההכרה בזכות הקיזוז - הרי שהיה עליו לעשות כן לאחר מתן ההחלטה מיום 18.1.99 - ומשלא עשה כן (ולא ביקש מבית המשפט המחוזי לעיין מחדש בהחלטתו לעניין הקיזוז) אחר את המועד.

בהתייחס לע"א 6081/99 (ערעורו של הבנק) טוענת המדרשה, כי הבנק לא עורר מלכתחילה את שאלת הקיזוז וריכז את טענותיו בשאלת התחרות עיכבון-קיזוז. כך שההחלטה מיום 1.7.99 לא קבעה דבר ולא חידשה דבר לעניין הקיזוז. לטענת המדרשה, היה על הבנק לערער (לו רצה בכך) על ההחלטה מיום 18.1.99 - לעניין הקיזוז ואין הוא יכול לשוב ולעורר עניין זה חודשים רבים לאחר שניתנה החלטה זו.

5.המפרק והבנק מתנגדים, כמובן, לבקשות המדרשה. לצורך דחיית בקשותיה, די לי בתגובת הבנק. שכן ממילא, אם יעמוד אחד הערעורים על כנו לא יהיה מקום ליצירת הסדר כלאיים, לפיו יחול דין שונה על יחסי המדרשה עם המפרק מחד גיסא ועל יחסי המדרשה עם הבנק - הנושה המובטח מאידך גיסא (והשוו: ע"א 5586/98 ICTS International N.V. נ' לונג השקעות בע"מ , לא פורסם) חבותה של המדרשה אחת היא ואין מקום לפיצולה. לטענת הבנק, לא היה צד להליכים נשוא ההחלטה מ- 18.1.99, כך שלא צמחה לו זכות ערעור לגבי החלטה זו וממילא לא החמיץ את השעה לערער עליה. ההחלטה מיום 1.7.99 היא איפוא ההחלטה הראשונה בהליך בו היה צד. מה גם שהחלטה זו כ"עיון מחדש" מאיינת למעשה את ההחלטה הקודמת, על כל רכיביה. זאת ועוד: הקביעה לעניין הקיזוז היא קביעה ראשונית - הואיל והיא מושתתת על מציאות שונה מזו שעמדה ביסוד ההחלטה מ- 18.1.99 - שם הוכרה עדיפותה של זכות העיכבון. טענותיו אלו של הבנק מקובלות עלי. הבנק לא היה צד להליך נשוא ההחלטה מ - 18.1.99. ממילא לא יכול היה לערער עליה. בקשתו לצירופו להליך פתחה, למעשה, את ההליך מתחילתו. אין לראות בבקשה זו משום הכרה מכללא בזכות הקיזוז של המדרשה. הגם שעניין זה לא עמד במוקד בקשת ההצטרפות. להליך. אי לכך איני רואה מקום למנוע מן הבנק לממש את זכות הערעור על החלטה הראשונה שניתנה בהליך בו נטל חלק. לאור האמור בראשית פיסקה זו, ומבלי להידרש לטענות המפרק בהקשר זה, די לי בכך כדי לדחות גם את הבקשה למחיקת ע"א 6492/99.

הבקשות למחיקת הערעורים שכנגד

6.המפרק מבקש כי הערעור שכנגד בתיק ע"א 6492/99 יימחק הואיל והוגש, לטענתו, באיחור. הערעור עצמו הוגש ביום 28.9.99 והומצא למדרשה בו ביום ואילו הודעת הערעור שכנגד הוגשה רק ביום 6.12.99 - למעלה מחדשיים לאחר מכן. בכך, טוען המפרק, חרגה המדרשה מן המועד הקבוע בתקנה 434 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: "התקנות") ומשום כך דין ערעורה להימחק.

7.דין הבקשה להידחות. על פי תקנה 434 לתקנות:

"היה בדעת המשיב לטעון בשעת הדיון בערעור שהחלטת בית המשפט בערכאה הקודמת טעונה שינוי, יגיש על כך הודעה לבית המשפט בפירוט נימוקים, תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצא לו כתב הערעור לפי תקנה 420 או ניתנה החלטת הפטור לפי תקנה 432(א) אם ניתנה במעמד המשיב, או נמסרה ההודעה לפי תקנה 432(ב) אם ניתנה שלא במעמד המשיב, אולם לא יאוחר משבעה ימים לפני התחלת הדיון בערעור, והעתק מההודעה יומצא לכל בעל דין העלול להיפגע מטענה זו."

המצאת "כתב הערעור לפי תקנה 420" משמעה המצאת:

"(1) עותק של כתב הערעור;

(2) העתק ההחלטה שעליה מערערים;

(3) הודעה על הפקדת ערבון או ערובה או הודעת הרשם על החלטתו לפטור ממתן ערבון, אם ניתנה שלא בפני המשיב, בהתאם לתקנה 432(ב)."

בעניינו טרם הופקדה ערובה, בקשת המפרק למתן ערובה עצמית במקום ערבון טרם הוכרעה, כך שמרוץ הזמנים להגשת ערעור שכנגד טרם החל למעשה (הגם שאין לומר, כי הגשת ערעור שכנד בשלב זה אינה אפשרית). בהתייחס לתקנה 434 נכתב:

"כוונת התקנה היא, שהמועד להגשת ערעור-שכנגד לא יתחיל כל עוד המשיב אינו יודע, כי המערער עשה את כל הדרוש כדי שערעורו יגיע לשמיעה, היינו, כל עוד אינו יודע, שערבון הופקד; הודעה על כך אינה מגיעה לידו אלא ביחד עם המצאת כתב הערעור "לפי תקנה 420". כל עוד הערבון לא הופקד, קיימת האפשרות שהערעור יידחה על יסוד תקנה 431 ובזה יבוא ההליך לקיצו." (י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, בעריכת ד"ר ש. לוין, 842; ראו גם: ע"א 2882/98 חפציבה חברה לבנין בע"מ נ' שור תעשיות תוכנה , לא פורסם; בש"א 3555/00 חפציבה חברה לבנין בע"מ נ' שור תעשיות תוכנה , לא פורסם)

לפיכך, בקשת המפרק לדחיית הערעור שכנגד בע"א 6492/99 נדחית.

8.הבנק מבקש כי הערעור שכנגד בתיק ע"א 6081/99 יימחק על הסף מן הטעם שאין זיקה בין עניינו (תקיפה הקביעה לפיה השיעבוד השוטף גובר על העיכבון) לעניינו של הערעור הראשי (המוגבל לשאלת הקיזוז). בתגובתה טוענת המדרשה, כי הקביעה באשר לזכות הקיזוז, כמו גם הקביעה לעניין עדיפות השיעבוד השוטף, משליכות במישרין על גובה חובה למפרק ולפיכך קיימת זיקה הדוקה בין שני הנושאים - זיקה שיש בה כדי להצדיק את הגשת ערעורה של המדרשה כערעור שכנגד.

9.לאחר עיון בטענות לעניין זה, הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות גם את בקשה זו. הקביעות בהחלטה נשוא הערעורים והערעור שכנגד משליכות במישרין על יתרות החובה והזכות ביחסי המדרשה עם המפרק והבנק. שינוי הקביעות, כולן או מקצתן, ישפיע על מצב היתרות. ההחלטה מיום 1.7.00 מכתיבה תוצאה כלכלית מסויימת אשר, ככל הנראה, היתה מקובלת, כמות שהיא על המדרשה - ומטעם זה לא ערערה. משהוגשו הערעורים על אחד מרכיבי ההחלטה האמורה זכאית המדרשה לנקוט הליכים העשויים להבטיח, כי אפילו יתקבלו הערעורים הראשיים לא יחול שינוי במצב זכויותיה. בנסיבות אלו, ובהתחשב ברוח הפסיקה שנדרשה לסוגיית היקפו של הערעור שכנגד (וראו, לדוגמא: בש"א 7182/94 יעל זילברמן ואח' נ' שמואל שנפלד , פ"ד מט(2)1; ע"א 1054/98 חוף הכרמל נופש ותיירות בע"מ נ' עמותת אדם טבע ודין , לא פורסם; ע"א 1621/96 הרצל שאבי נ' הפניקס הישראלי , לא פורסם) לא מצאתי כי הערעור שכנגד חורג ממסגרת הערעור באופן הדורש את מחיקתו.

סוף דבר - כל בקשות המחיקה והדחייה נדחות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.