ע"א 1621/96 הרצל שאבי נ. הפניקס הישראלי, חברה לביטוח בע"מ

1.המערער, יליד 17.12.55, נפצע ביום 17.2.89 בתאונת דרכים. בית המשפט המחוזי חייב את המשיבים בתשלום פיצויים למערער על נזקי הגוף אשר נגרמו לו בתאונה. בפנינו ערעור המערער על מיעוט סכום הפיצויים שנפסקו לו. המשיבים הגישו ערעור שכנגד אך הם חזרו מערעורם, כך שעלינו לפסוק בערעור בלבד.

2.עקב פגיעה קשה בתאונה בכף יד שמאל, נותרה למערער נכות בשיעור 44% לצמיתות. בית המשפט קבע, שלולא התאונה כושר ההשתכרות של המערער, אשר היה בעל מסגריה, עלה על שילוש השכר במשק. הואיל ובית המשפט סבר שכושר ההשתכרות של המערער נפגע כשיעור נכותו הרפואית, חישב בית המשפט את הפסדיו של המערער על בסיס הפסד של כושר ההשתכרות בשיעור 44% משילוש השכר הממוצע במשק לאחר ניכוי מס הכנסה. כך, פרט לתקופה של שנתיים אחרי התאונה, בה פסק בית המשפט למערער הפסד מלא ושנה נוספת - הפסד של 70% מכושר ההשתכרות.

סכום הפיצויים שנפסקו למערער עולה על שני מיליון ש"ח, ועיקרו הפסד השתכרות בעבר והפסד כושר השתכרות בעתיד.

3.טענותיו של המערער מתמקדות בסכום שנפסק למערער בגין הפגיעה בכושר השתכרותו. לטענתו, לא היה מקום לקבוע שהוא הפסיד רק 44% מכושר השתכרותו. כן תקף ממצאים ומסקנות נוספות של בית המשפט בעניין הפסד כושר ההשתכרות.

הגענו למסקנה, שאין להתערב בממצאיו ובמסקנותיו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לפיצוי שפסק בגין הפסד השתכרות בעבר והפסד כושר השתכרות בעתיד. נציין בהקשר זה, שגירסת המערער לא היתה מהימנה על בית המשפט, ובית המשפט היה בדעה - המעוגנת בעובדות המקרה - שלא היתה כל מניעה שהמערער ימשיך וינהל את עסק המסגריה שלו, גם כשהוא עצמו היה מוגבל בעבודת המסגרות.

אכן, כל כולו של הערעור מכוון נגד קביעות עובדתיות והערכות של בית המשפט, אשר אין עילה שנתערב בהם.

על סמך כל האמור לעיל, והערעור והערעור שכנגד נדחים. המערער ישא בהוצאות המשיבים בסך 15,000 ש"ח.