ע"א 2882/98 חפציבה חברה לבנין עבודות ופיתוח בע"מ נ. שור תעשיות תוכנה בינ

בתיק זה הצטברו בקשות והליכים רבים. אדון בהם על פי סדר הגשתם.

בקשה למחיקת ערעור

1.הערעור הוגש ביום 10.5.98. ביום 15.7.99 הגישו המשיבות, המערערות שכנגד (להלן: "המערערות שכנגד") בקשה למחיקת הערעור. הטעמים לבקשתן זו הם אי הגשת יפוי כח על ידי עורך הדין שהגיש את הערעור, אי פירוט מספרי החברות וכתובותיהן של המערערות, ניסוח כתב הערעור בניגוד להוראות תקנה 414 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: "התקנות"), לפיה ינוסח כתב הערעור בצורה תמציתית ושלא על דרך הויכוח או הסיפור.

2.ביום 20.7.99 הורתה כבוד הרשמת מאק-קלמנוביץ למערערות להגיב על בקשת המחיקה תוך עשרים יום ממועד המצאתה. החלטה זו הגיעה לידיעת המערערות סמוך לאחר נתינתה (וזאת ניתן ללמוד מ"בקשה לדחיית מועד להגשת סיכומים" שהגישו המערערות ביום 19.8.99, שם הלינו המערערות על שלא קיבלו עותק של הבקשה למחיקת הערעור). אולם המערערות לא הגיבו עליה וביום 29.2.00 נתבקשו ליתן טעם, תוך עשרה ימים ממועד המצאתה של החלטתי, מדוע לא תידון הבקשה בלא שמיעת עמדתן. החלטתי זו הומצאה לבא כוח המבקשות ביום 8.3.99 וביום 9.3.99 התקבלה "הודעה על הפקדת יפויי כח מטעם המערערות". בהודעה (שלא נתמכה בתצהיר) שב בא כח המערערות ומציין, כי לא קיבל את בקשת המחיקה ומוסיף, כי רק בימים אלה נודע לו כי עילתה היא באי הגשת יפויי כח. להודעתו זו צרף בא כוח המערערות יפויי כח (בלא תאריך) מטעם המערערות וכן מכתב (בלא תאריך) החתום על ידן ובו הן מאשרות, כי מאז ומתמיד פעל בשמן, מטעמן ועל דעתן בכל הנוגע לניהול הליכים נגד המערערות שכנגד ומעניקות את אישורן הרטרואקטיבי לכל פעולה שננקטה על ידו במסגרת הערעור. עוד הובטח בהודעה האמורה כי "תוגש תגובה מפורטת מטעם המערערות תוך זמן קצר". מאז המצאתה של הודעה זו חלפו עשרים יום (וממילא חלפו עשרת הימים שנקצבו בהחלטתי מיום 27.2.00) ותגובה נוספת לא הוגשה. נוכח העובדה שתגובת המערערות נתבקשה עוד ב - 20.7.99 לא מצאתי מקום להוסיף ולהמתין ולפיכך אין לי אלא להכריע בבקשת המחיקה בלא תגובה זו.

3.כאמור לעיל, המציאו המערערות, אם גם באיחור ניכר, יפויי כח מטעמן ואף אישרו, כי כל הפעולות שנעשו בהליך מטעם בא כוחן - על דעתן נעשו. בנסיבות אלו, ובהתחשב בהוראות תקנה 524 ותקנה 526 לתקנות, אני סבור, כי פגם זה בערעור הוא פגם הניתן לתיקון, ומשתוקן אין עוד מקום למנוע מן המערערות את מימוש זכות הערעור שלהן בגינו. הוא הדין בפרטיהן המלאים של המערערות. המערערות אינן זרות למערערות שכנגד - שהרי ההתקשרות העסקית ביניהן היא שהביאה להתדיינות נשוא הערעור. את החסר שבאי ציון פרטיהן המלאים ניתן לתקן, וזאת אני עושה על דרך חיובן להמציא לבית המשפט את פרטיהן המלאים, בהתאם להוראות תקנה 413 לתקנות, וזאת תוך ארבעה-עשר יום ממועד המצאתה של החלטה זו. לא מצאתי ממש בטענה נגד אופן ניסוחה של הודעת הערעור. אין מקום לפרש את הוראתה הכוללנית של תקנה 413 כתכתיב הקובע אופן טיעון יחיד או בלעדי - ודאי שאין היא צריכה להשביע את רצונו של הצד שכנגד. הודעת הערעור כאן מתייחסת לפסק דין בן שבעים וחמישה עמודים, וככזו נכתבה באריכות. אפשר שניתן היה לכתבה באופן שונה (ולענין זה אין אני נצרך). אולם מכאן ועד מחיקת הערעור עקב כך ארוכה מאד הדרך.

4.בסיכומו של דבר לא מצאתי בטענות המערערות שכנגד עילה למחיקת הערעור. עם זאת, נוכח מחדליהן הרבים של המערערות (מחדלים המגיעים, לכאורה, לכדי זלזול ממש) - הן בהגשת הערעור והן בהתייחסות להחלטות שניתנו במסגרתו, סבורני, כי מן הראוי לחייבן הן בהוצאות המערערות שכנגד והן (בהתחשב בהוראות תקנה 514 לתקנות) בהוצאות לאוצר המדינה. סכומן של אלה ייקבע על סמך סיכום הדיון בכל הבקשות הנדונות בהחלטה זו.

בקשה למחיקת הערעור שכנגד

5.בבקשה זו (שהוגשה ביום 18.7.99) טוענות המערערות (ולזהותן של אלו אדרש בהמשך), כי המציאו את הודעת הערעור לבא כוחן דאז של המערערות שכנגד עוד ב - 11.6.98 ולמר שאול שור, מנהלן של המערערות שכנגד, ביום 18.3.99, בעת דיון בבקשה שהגישו בבית המשפט המחוזי - לעיכוב ביצועו של פסק הדין נשוא הערעור. אי לכך, טוענות המערערות, חלף זה מכבר המועד להגשת הערעור שכנגד. עוד טוענות המערערות, כי המערערות שכנגד מסתמכות על פסק דינו של בית המשפט המחוזי במסגרת נקיטתם של הליכים אחרים ומטעם זה הן מנועות לערער עליו המערערות מוסיפות וטוענות, כי עניינו של הערעור שכנגד הוא בטענות שאינן מועלות כלל בערעור (טענות שעניינן בעילה של הפרת זכויות יוצרים - עילה שנדחתה על ידי בית המשפט המחוזי) ולפיכך דינו להימחק. לאחר הגשת הבקשה הגישו המערערות בקשה לתיקון טעות סופר בבקשת המחיקה. לטענתן, הטעו אותן המערערות שכנגד וגרמו להן להציג את המערערת מספר 3 כמערערת וכמבקשת מן המניין בבקשת המחיקה, בעוד שלאמיתו של דבר אין היא צד כלל להליך.

6.המערערות שכנגד טוענות, כי בהתאם להוראות תקנות 434 ו - 420 מתחיל מניין הימים להגשת הודעת ערעור שכנגד מן המועד בו הומצא להן עותק של כתב הערעור, העתק ההחלטה עליה מערערים והודעה על הפקדת ערבון או ערובה. הודעה כאמור נמסרה להן רק ביום 12.5.99 ומטעם זה הוגש הערעור שכנגד במועדו, בתוך שלושים הימים הקצובים לכך. בהתייחסן לטענות בערעור שכנגד טוענות המערערות שכנגד, כי הערעור שכנגד שזור בערעור, ניזון מאותן סוגיות וככזה אין מקום למחקו.

7.אדון תחילה בשאלת ההמצאה ובשאלת ההשתק. על פי הוראות תקנה 434 מתחיל מירוץ הזמנים להגשת הודעת ערעור שכנגד מן המועד בו הומצא למערער שכנגד כתב ערעור לפי תקנה 420 (היינו: עותק של כתב הערעור, העתק ההחלטה עליה מערערים והודעה על הפקדת ערבון או ערובה - או מסמכים אחרים שאינם רלוונטיים לענייננו). לעניין זה, אני סבור, כי אפילו ידע בעל דין על כוונת בעל הדין שכנגד להגיש ערעור, או אפילו על עצם הגשת הערעור, אין להסתפק (לעניין מניין המועדים להגשת ערעור שכנגד. והשוו: רע"א 1113/97, מוחמד איסמאעיל נגד חוסין סולימאן , לא פורסם) בידיעה זו כתחליף להמצאה כדין. בהתייחס לתקנה 434 נכתב:

"כוונת התקנה היא, שהמועד להגשת ערעור-שכנגד לא יתחיל כל עוד המשיב אינו יודע, כי המערער עשה את כל הדרוש כדי שערעורו יגיע לשמיעה, היינו , כל עוד אינו יודע, שערבון הופקד; הודעה על כך אינה מגיעה לידו אלא ביחד עם המצאת כתב הערעור "לפי תקנה 420". כל עוד הערבון לא הופקד, קיימת האפשרות שהערעור יידחה על יסוד תקנה 431 ובזה יבוא ההליך לקיצו." (י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, בעריכת ד"ר ש. לוין, 842)

אי לכך, המועד הרלוונטי למניין הימים שעמדו לרשות המערערות שכנגד הוא המועד בו הומצאה להן כדין הודעת הערעור לפי תקנה 420. מעיון בתיק בית המשפט עולה, כי ערבות מתאימה הופקדה רק ביום 28.6.98 (ערבות קודמת שהופקדה ביום 11.6.98 הוחזרה למערערות, מחמת פגמים שנפלו בה. כך שההמצאה למשרד עורך דינן לשעבר של המערערות שכנגד (מיום 11.6.98) אינה יכולה להחשב כהמצאה תקפה לענייננו. העובדה שעורך הדין שייצג את המערערות שכנגד בבית המשפט המחוזי לא הוסיף לייצגן נודעה למערערות, לכל המאוחר, ביום 14.1.99, עת ביקשו להמציא מסמכי בי דין למערערות שכנגד באמצעות מנהלן, ולא באמצעות עורך הדין שייצגן קודם לכן (לא למותר לציין, כי בתיק בית המשפט מצויה הודעה של עורך הדין על הפסקת הייצוג מיום 6.7.98). חרף זאת, לא הצביעו המערערות על כל המצאה של כתב הערעור למערערות שכנגד או למר שור. העובדה שהודעת הערעור צורפה כנספח לבקשה לעיכוב הליכים שהמציאו המערערות למר שור אינה עולה כדי המצאה כדין של הערעור - כנדרש בתקנה 420. שכן אין בפני כל ראיה (ואין לי גם סיבה להניח), כי להודעת הערעור בהקשרה זה נלוותה גם הודעה על הפקדת ערבון. בנסיבות אלו, אין לי אלא לקבל את טענת המערערות שכנגד (הנתמכת בתיעוד המצוי בתיק בית המשפט) לפיה הומצאה להן ההודעה על הפקדת הערבון רק ביום 12.5.99. משכך הוגש הערעור שכנגד במועד. לא מצאתי גם יסוד לטענת ההשתק שהעלו המערערות. העובדה שהמערערות שכנגד פועלות לאכיפת פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינה משתיקה אותם מלערער עליו ואינה מונעת אותם מלנסות ולהגדיל את זכייתם.

8.לפיכך, אפנה עתה לתוכנו של הערעור שכנגד. על מנת שלא להאריך, אציין בכלליות (ומבלי לגרוע, כמובן, מן הקביעות המפורטות והמנומקות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המחזיק שבעים וחמישה עמודים), כי עניינו של פסק הדין נשוא הערעור בשימוש שעשו המערערות בתוכנות שסופקו להן על ידי המערערות שכנגד. המערערות טענו, כי התוכנות סופקו להן על ידי מקור אחר - ולא על ידי התובעות, ולחלופין, כי הן עצמן בעלות זכויות בתוכנות ומטעם זה אין הן חבות בתשלום עבורן. המערערות שכנגד טוענות, כי יסודה של ההתקשרות בהסכמים שבוטלו עקב הפרתם, וכי השימוש שנעשה לאחר מכן בתוכנות עולה כדי הפרת זכות היוצרים שלהן. בית המשפט קבע, כי על מערכת היחסים בין הצדדים חלשו הסכמים תקפים, שלא בוטלו, וחייב את המערערות לשלם למערערות שכנגד את דמי התמורה ההסכמיים עבור השימוש בתוכנות. מעיון בערעור ובערעור שכנגד עולה, כי שני הצדדים תוקפים את מסקנותיו של בית המשפט המחוזי: המערערות טוענות, לאי קיומו של הסכם (ולקיום זכויות עצמאיות שלהם בתוכנה) ואילו המערערות שכנגד טוענות, כי ההסכם היה קיים, אך בוטל מחמת הפרתו. בנסיבות אלו, מתייחסים הן הערעור והן הערעור שכנגד לאותה מטריה עובדתית ולמסקנות שיוסקו על בסיסה. שאלת עצם קיומם של הסכמים, תוכנם, ביצועם, הפרתם וביטולם נדונה בשניהם. מטעם זה, ובהתאם למדיניותו של בית משפט זה בכל הנוגע לתוכנם של ערעורים שכנגד (וראו, לדוגמא: בש"א 7182/94, יעל זילברמן ואח' נגד שמואל שנפלד , פ"ד מט(2)1; ע"א 1054/98, חוף הכרמל נופש ותיירות בע"מ נגד עמותת אדם טבע ודין , לא פורסם; ע"א 1621/96, הרצל שאבי נגד הפניקס הישראלי , לא פורסם) לא מצאתי מקום למחוק את הערעור שכנגד.

9.כאמור בראשית הדברים, הגישו המערערות גם "בקשה לתיקון טעות סופר", בטענה כי עקב הטעיה של מנהל המערערות שכנגד, צויין בטעות שם המערערת מספר 3 כמבקשת, הגם שזו לא ערערה כלל על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וממילא אין היא משיבה בערעור שכנגד. עיון בתיק בית המשפט מעלה, כי המערערת מספר 3 (שהתביעה נגדה נדחתה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי) צויינה בהודעת הערעור (שהוגשה על ידי בא כוח המערערות שהגיש גם את הבקשה לתיקון טעות סופר) כמערערת לכל דבר ואף נתבע עבורה סעד - חיוב המערערות שכנגד בהוצאותיה בבית המשפט המחוזי. כך שהבקשה אינה מדוייקת והיא נדחית. אמנם ערעורה של מערערת זו מוגבל לנושא ההוצאות. אולם נוכח ההחלטה בבש"א 7182/94 הנ"ל די בכך כדי לאפשר את הגשת הערעור שכנגד גם נגדה.

בקשות נוספות

10.על מנת לייעל את הדיון בתיק זה, אתייחס בהחלטתי זו גם לבקשות נוספות שהעלו המערערות ואשר טרם נדונו: המערערות שכנגד ימציאו את תגובתן לבקשת המערערות לתיקון כתב הערעור (בקשה מיום 19.8.99) וזאת תוך עשרים יום ממועד המצאתה של החלטה זו. המועד להגשת הסיכומים בתיק יידחה, כבקשת המערערות, עד לאחר ההכרעה בבקשה לתיקון הודעת הערעור.

סוף דבר

11.הבקשה למחיקת הערעור והבקשה למחיקת הערעור שכנגד נדחות. המערערות שכנגד ימציאו את תגובתן לבקשה לתיקון הודעת הערעור תוך עשרים יום ממועד המצאתה של החלטה זו. לאחר המצאת תגובתן והחלטה בבקשה ייקבע המועד להגשת סיכומי המערערות.

בנסיבות העניין ישלמו המערערות הוצאות למערערות שכנגד - בסך 2,500 ש"ח ולקופת המדינה - בסך 1,500 ש"ח.