ע"א 6391/99 יעקב ותרצה כהן נ. ועדת הערר המחוזית-מחוז ירושלים

בפני בקשה למחיקת כתב הערעור ולמשיכת מסמכים שצורפו לכתב הערעור ולסיכומי המשיבים (המערערים).

1.לטענת המבקש (המשיב מס' 3 בערעור) הודעת הערעור מנוסחת "על דרך הויכוח והסיפור" - בניגוד להוראות תקנה 414 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. (להלן: "התקנות האזרחיות") ומשום כך יש למחקה. עוד הוא מלין על כך שהמשיבים (המערערים) צרפו לכתבי הטענות שהוגשו מטעמם מסמכים ממסמכים שונים. גם זאת בניגוד לתקנות 437-441 לתקנות האזרחיות. לפיכך, מתבקשת הוצאת מוצגים אלה מתיק בית המשפט.

2.לטענת המשיבים, סדרי הדין החלים על הערעור נשוא הבקשה אינם קבועים בתקנות האזרחיות אלא בתקנות התכנון והבניה (סדרי הדין בעתירות לבית המשפט לעניינים מנהליים), התשנ"ו1996- (להלן: "התקנות המנהליות").לפיכך, אין הוראת תקנה 414 לתקנות האזרחיות חלה כאן במישרין, ותחולתה נתונה לשיקול דעת בית המשפט ולשינויים המחוייבים - בהתאם להוראות תקנה 19 (ה) לתקנות המנהליות.

3.אכן, הערעור נשוא הבקשה הוגש בהתאם לתקנות המנהליות. על פי תקנה 18(ה) לתקנות אלו:

"ערעור או בקשת רשות לערער יכללו את נימוקי הערעור או הבקשה, ויצורף להם פסק הדין או ההחלטה נושא הערעור או הבקשה"

על פי תקנה 18 (ו) לתקנות:

"בית המשפט העליון רשאי להחליט בערעור או בבקשת רשות לערער על-פי סיכומים בכתב גם בלא טענות שבעל-פה."

להבדיל מן התקנות האזרחיות המכילות 532 סעיפים מכילות התקנות המנהליות רק תשעה עשר סעיפים. לא ייפלא איפוא שבמסגרתם של סעיפים אלה מצויה גם תקנה 19 (ה), לפיה:

"(ה) בכל עניין של סדר דין שלא נקבע בתקנות אלה, רשאי בית המשפט לנהוג לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, בשינויים המחויבים, או בדרך אחרת הנראית לו, בנסיבות העניין, מועילה להכרעה צודקת ומהירה."

על הוראה זו ראוי להוסיף את הוראת תקנה 2 לתקנות האזרחיות, לפיהן:

"סדר הדין בכל עניין אזרחי המובא לפני בית משפט...יהיה לפי תקנות אלה; אולם במידה שבענין פלוני נוהגים לפי סדר דין אחר - לא ינהגו לפי תקנות אלה."

בהקשר זה יוער, כי במטריה דומה (תחולת התקנות האזרחיות בהליכים בפני בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק) אומצה בשעתו גישה, לפיה משהוקנתה סמכות הפניה לתקנות האזרחיות ל"בית המשפט" אין הרשם (שהוסמך בתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד1984- למלא תפקידים מסויימים בלבד) מוסמך להחיל את התקנות האזרחיות (וראו: ר' הר-זהב, סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק (1991) בעמ' 100-101, וכן האסמכתאות שנקבעו שם. ראו, עם זאת: בג"ץ 507/85 בהיג' תמימי נ' שר הבטחון ואח' , לא פורסם). עם זאת, בהתייחס לתחולתן של התקנות המנהליות נפסק כי ההסדר המצוי בהן, לפחות ככל שהדברים אמורים בערעור, אינו הסדר שלם ומקיף המונע את תחולתן של התקנות האזרחיות מכח תקנה 2. (וראו: בש"א 5537/98 חברת חוף הכרמל נופש ותיירות בע" מ נ' עמותת אדם טבע ודין , לא פורסם) להבנתי, סוגיה זו אינה טענוה העמקה כאן, שכן בין אם נחיל את התקנות המנהליות בלבד ובין אם נחיל גם את התקנות האזרחיות, דין הבקשה להידחות.

4.כאמור, אין בתקנות המנהליות מגבלה ממשית על ניסוחו של ערעור. אולם גם אם נחיל על הערעור כאן את הוראות תקנה 414 לתקנות האזרחיות, איני סבור שיש בהן כדי להביא למחיקת הערעור. משנדרשתי, לא מכבר, לסוגייה דומה ציינתי:

"עיון בפסיקה ובספרות מעלה, כי השימוש הנעשה בתקנות אלו (תקנות 414 ו - 417 לתקנות האזרחיות - א.ז.) לשם מחיקת כתבי ערעור או חלקים מהן הוא מזערי. דומה, כי הגישה העומדת ביסוד מדיניות זו היא שמירה על חופש הטיעון של בעלי דין - ככל שאין בו כדי לשבש את מהלך הדיון, להכביד עליו, לפגוע בכבודם של בעלי הדין (וראו: י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, בעריכת ד"ר ש. לוין) או בבית המשפט (וראו: בש"א 5613/96 פטרו קולימר נ' אנט קולימר , לא פורסם; בש"א 329/89 קרן הופר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פ"ד מג (4) 756). התערבות יתרה בשלב זה עלולה לחבל בטיעוני הצדדים ולפגוע בטענות מהותיות על בסיס טעמים צורניים. מטעמים אלה, אין אני סבור, כי בית המשפט אמור לשמש "עורך-על" של כתבי בי-דין, לקצרם ולנסחם לפי שיקול דעתו (וראו: ע"א 2882/98 חפציבה בע"מ נ' שור תעשיות תוכנה , לא פורסם). ייתכנו כמובן מקרים בהם תתקיים הצדקה מלאה לשימוש בסמכות זו - כך, לדוגמא, כאשר כתב הערעור שהוגש אינו קריא ואינו מובן או כאשר הוא משמש כסות להטחת חרפות ועלבונות בצדדים או בבית המשפט. אין משמעות הדבר, כמובן, כי בעל דין שהאריך בטיעוניו יתר על המידה, עירב עיקר וטפל או נקט לשון או סגנון שאינם ראויים יזכה מן ההפקר: הערכאה הנדרשת לגוף ההליך רשאית להביא אירועים אלה לתשומת ליבה ובמידה שתמצא לנכון - גם לחייב את בעל הדין בהוצאות (וראו: תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-) או אף להורות על נקיטת הליכים משמעתיים או פליליים כנגדו (והשוו: ע"א 8306/99 ניסים חדד נ' משה מזור, ואח' , לא פורסם). אולם, ככלל, דומה, כי מוטב להימנע מ"מניעה מוקדמת" ומהגבלת זכות הטיעון." (ע"א 1252/00 מיכל ארזי נ' ד"ר זמיר חייק , לא פורסם).

איני מוצא מקום לחוות דעה אודות הערעור שהוגש. אפשר וניתן היה לקצר במידה מסויימת את הודעת הערעור שהוגשה או לנסחה באופן שונה. אפשר שבא כח אחר היה מאריך יותר בכתיבה - עניין זה מסור בראש ובראשונה לסגנונו ולדרכו של כל עורך דין. מכל מקום - לא מצאתי בערעור חריגה כה בוטה שאין ניתן להשלים עמה עד שראוי לנקוט בצעד הדרסטי של מחיקת הערעור.

5.למסקנה דומה הגעתי בהתייחס למסמכים שצרפו המבקשים לערעורם (ולסיכומיהם): אין בתקנות המנהליות התייחסות למסמכים שניתן להמציא במהלך ערעור - זאת להבדיל מן ההסדר המפורט יחסית המצוי בתקנה 4 (ב) לתקנות - אשר עניינו בהגשת עתירה מנהלית. בהסתמך על ההחלטה בבש"א 5537/98 הנ"ל, אין אני מוצא מקום לקבוע, כי השמטה זו היא "הסדר שלילי" המונע את תחולתן של התקנות האזרחיות (לרבות תקנות 437-444 שעניינן בתיק מוצגים) מכח תקנה 2. אף המבקש עצמו (המסתמך, כאמור, על התקנות האזרחיות) אינו טוען כך. אלא שהוא טוען, כי משלא נהגו המשיבים בהתאם לתקנות אלו מן הראוי להוציא את מוצגיהם מתיק בית המשפט. איני מוצא מקום לעשות כן. כאמור, ההסדר הדיוני בענין אינו חד וברור המוצגים מצויים ממילא בתיק בית המשפט. המבקש (שטרם הגיש את סיכומיו) מודע להם. איני סבור כי אינטרס ממשי של המבקש נפגע עקב הגשת המוצגים באופן בו הוגשו (והשוו: בש"א 3780/98 גיא רוזן, ואח' נ' כפר הרי"ף , פ"ד נב (3) 625, ע"א 3857/96 שגיא נ' תעשיות רוגוזין בע"מ , פ"ד נב (2) 706, ע"א 7846/98 רות פוגל נ'

גיא כהן , טרם פורסם). בנסיבות אלו, ובהתאם להוראות תקנה 443 לתקנות האזרחיות סבורני, כי הפתרון הראוי בנסיבות הוא הארכת המועד למשיבים להגיש את מוצגיהם באופן הקבוע בתקנות 437-440 לתקנות האזרחיות, וזאת תוך עשרים יום ממועד המצאתה של החלטה זו.

סוף דבר - הבקשה על שני ראשיה נדחית. בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות.

בשולי החלטתי, ובהמשך להחלטות קודמות שניתנו באשר למועדי הגשתם של סיכומי הצדדים, אני מורה, כי המבקש יגיש את סיכומיו תוך שלושים יום ממועד המצאתה של החלטה זו וכי סיכומי התשובה של המשיבים (כהגדרתם בבקשה בבקשה שבפני) יוגשו תוך חמישה עשר יום מן המועד בו יומצאו להם סיכומי כל שלושת המשיבים לערעור.