רע"א 6543/11 חברת תבליני מימון בע"מ נ. א.ל ייצור ושיווק תבלינים בע"מ

זו נסובה בקשת רשות הערעור שבפניי.

עיקר טענות הצדדים

7.

המבקשים טוענים, כי צו המניעה בטל מעיקרו, שכן הוא ניתן בלא שנקבעה ערבות, כאשר בית המשפט לא פטר את המשיבה מהפקדת ערבות "מטעמים מיוחדים שיירשמו", וזאת בניגוד לתקנה 364 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). עוד טוענים המבקשים, כי החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה לפני שהכריע בבקשתם לצרף תקליטור, ממנו ביקשו ללמוד כי המבקשים הציגו את עסקיהם כ"חברת תבליני מימון" ו/או כ"תבליני מימון בע"מ" ולא בסימן המסחר הרשום של המשיבה – "תבליני מימון". המבקשים טוענים עוד, כי האיסור עליהם לשווק תבלינים באריזות, כפי שמופיע בהסכם ביניהם, חל על הצדדים רק תחת השמות המסחריים שנבחרו על ידם בהסכם. לפיכך, לשיטת המבקשים, הם רשאים לשווק תבלינים באריזות, ובלבד שלא יעשו כן תחת השם המסחרי "תבליני מימון" בצירוף האותיות "תמ". המבקשים טוענים עוד, כי המותג החדש, "מימון מכל הלב", רחוק שנות אור מן המותג "תבליני מימון". כן טוענים המבקשים, כי המשיבה מפרה את ההסכם ביניהם, אך הם אינם נוקטים בהליכים כדי לשמור על "שלום בית". המבקשים מבקשים לערער גם על ההוצאות שפסק לחובתם בית המשפט המחוזי.

8.

על פי החלטתי מיום 11.9.2011 הגישה המשיבה תשובה לבקשה. בתשובתה טוענת המשיבה, כי המבקשים הפרו את הסכם הפשרה בכך שהציבו שלטי חוצות הנושאים את השם "מימון מכל הלב" ומתחתיו חץ ולידו הרישום "תבליני מימון". המשיבה מוסיפה כי ההסכם הופר גם בפרסום באינטרנט, שם מופיע השם "תבליני מימון" ללא תוספת השם "אבינועם", ובתשדירים ברדיו דרום, שם דובר על "תבליני מימון", ו"מימון מכל הלב", וגם בעיתונות המקומית פרסמו המבקשים את עסקם כ"תבליני מימון", ללא כל אזכור לשם "אבינועם". עוד טוענת המשיבה, כי המבקשת הפרה את התחייבותה בהסכם הפשרה, שלא למכור תבלינים באריזות. אשר לטענות המבקשים בנוגע לערובה טענה המשיבה, כי לבקשה למתן צו מניעה זמני צורפה התחייבות עצמית של מר אברהם מימון, שאינה מוגבלת בסכום. מכל מקום טענה המשיבה, כי במידה ותידרש לכך, תפקיד ערבות, וכי לבית המשפט סמכות לאפשר לה לתקן פגם זה.

דיון והכרעה

9.

היריבות בין הצדדים-האחים נסובה על חלוקת העבודה ביניהם בשוק התבלינים, בו הם עוסקים בעקבות הוריהם, שהקימו לפני שנים רבות עסק לייצור ולממכר תבלינים. בתביעה קודמת על אותו רקע, הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. אלא, שבכך לא סגי, וכעת מונחת לפתחו של בית המשפט המחוזי תביעה נוספת, בגדרה ניתן צו המניעה הזמני עליו נסובה הבקשה שבפניי. לטעמי, טוב היו עושים הצדדים-האחים אם היו מיישבים את חילוקי הדעות ביניהם בדרכי שלום ולא בבתי המשפט, כפי שהשכילו לעשות במסגרת התביעה הקודמת. משאמרתי זאת, אפנה להכריע בבקשה שבפניי.

10.

עיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובת המשיבה לבקשה, על נספחיהן. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להידחות ברובו, למעט בעניין הערבות, כפי שאפרט.

11.

הלכה ידועה היא, כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעד זמני, למעט במקרים חריגים (ראו למשל: רע"א 8415/07 חברת אנ.די.סי. יצרני תכשיטים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 24.10.2007); רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ (לא פורסם, 28.6.2010)). המקרה שבפניי אינו נמנה עם אותם חריגים, ודי בכך כדי לדחות הבקשה בכל הנוגע למתו צו המניעה.

12.

לגוף העניין - הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין הוא הבסיס לבחינת רוב טענות הצדדים. לכאורה, על פי ההסכם, המבקשים אינם יכולים לשווק תבלינים באריזות אלא בתפזורת בלבד. כמו כן, המבקשים התחייבו במסגרת ההסכם להוסיף את השם "אבינועם" ללוגו שלהם כך שיעשו שימוש בשם "תבליני אבינועם מימון" לצרכי הפרסום המסחרי ולא בשם "תבליני מימון".

לפיכך, נכונה לכאורה מסקנתו של בית המשפט המחוזי: שיווק תבלינים באריזות מנוגד להסכם בין הצדדים ומהווה לכאורה הפרה שלו. חיזוק לאמור בהסכם ניתן למצוא בהחלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 23.11.2006, בה קבע בית המשפט (השופט א' יעקב ) במסגרת החלטה בבקשה לתיקון טעות סופר: "זכור לי היטב שהוסכם על הצדדים שהמבקשת תהא רשאית לשווק את מוצריה באריזות בלבד והמשיבים – בתפזורת בלבד. אכן מן ההסכם נשמטה הפסקה הקובעת שהמשיבים ישווקו את מוצריהם בתפזורת ולכן אני מורה כי ההסכם יתוקן כך שבסוף סעיף 5 יירשם שאבינועם יהיה רשאי לשווק את מוצריו בתפזורת בלבד ". על החלטה זו לא ביקשו המבקשים לערער. לשון ההסכם בצירוף ההחלטה מיום 23.11.2006 אכן מובילים לכאורה למסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, כי שיווק תבלינים באריזות על ידי המבקשות מנוגד להסכם בין הצדדים.

13.

בית המשפט המחוזי קבע, כי המבקשים עושים שימוש בשם "תבליני מימון" באמצעי התקשורת השונים. השימוש בשם "תבליני מימון", ללא תוספת השם "אבינועם", מהווה גם הוא לכאורה הפרה של ההסכם. מדובר בהפרת הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, ועל כן, כפי שציין בית המשפט, ההפרות הינן נושא לבקשה על פי פקודת ביזיון בית המשפט, אך בית המשפט החליט בכל זאת ליתן סעד זמני, כאמור בהחלטתו. אין מדובר, אפוא, בסעד זמני "קלאסי", אלא בסעד זמני המושתת על הפרת הסכם שקיבל תוקף של פסק דין. משמעות הסעד הזמני במקרה דנן היא, כי על המבקשים לקיים את פסק הדין שניתן על בסיס הסכמתם. ודוק; המבקשים, למעשה, אינם חולקים על כך כי אסור להם להשתמש בשם "תבליני מימון", אלא טוענים כי לא עשו כן. משזו עמדתם, הסעד הזמני שניתן תואם את הבנתם וממילא לא אמור להפריע להם בעסקיהם.

14.

אשר לשם המסחרי החדש – "מימון מכל הלב" – בשלב של סעד זמני, בו עילת התביעה נבחנת באורח לכאורי בלבד, לא מצאתי מקום להתערב במסקנת בית המשפט המחוזי, כי יש בשם "מימון מכל הלב" כדי להטעות את הציבור ולפגוע לכאורה בזכויותיה של המשיבה בסימן המסחר "תבליני מימון". מאזן הנוחות במקרה זה אינו נוטה באופן ברור לטובת מי מהצדדים, ועל כן קיומה של עילת תביעה לכאורה, שמשמעה בשלב זה כי אין מדובר בתביעת סרק על פניה, מכריע את הכף.

15.

במסגרת הבקשה מלינים המבקשים על כך שבית המשפט המחוזי לא התנה את הסעד הזמני בערבות, כפי שמתחייב מתקנה 364(א) לתקנות, וטוענים כי משום כך, הצו הזמני שניתן בטל מעיקרו. אין בידי לקבל את הטענה שהצו הזמני בטל מעיקרו: אכן, על פי תקנה 364(א) לתקנות, על בית המשפט להתנות את הסעד הזמני בהמצאת ערבות, בנוסף להתחייבות עצמית. בית המשפט רשאי לפטור את התובע מהמצאת ערבות, "אם ראה שהדבר צודק וראוי, ומטעמים מיוחדים שירשמו". במקרה דנן לא הותנה הסעד הזמני בערבות, וגם לא ניתן למשיבה-התובעת פטור מפורש מהמצאת ערבות, על בסיס "טעמים מיוחדים שירשמו". אף על פי כן, אין בכך כדי להפוך את צו המניעה לבטל מעיקרו, כטענת המבקשים. מדובר בפגם הניתן לתיקון (השוו: רע"א 9308/08 אלול נ' רביב (לא פורסם, 21.4.2009); רע"א 3847/10 לחאם נ' לחאם (לא פורסם, 10.10.2010)). במקרה דנן, המשיבה אינה מתנגדת להפקיד ערבות ומבהירה כי תעשה כן, ככל שתידרש. לאור האמור, אני מורה למשיבה להפקיד ערבות בנקאית על סך 50,000 ש"ח בקופת בית המשפט המחוזי עד ליום 12.10.2011. אם לא תופקד הערבות עד למועד האמור, יפקע הסעד הזמני.

16.

לסיום אדגיש, כי כל האמור לעיל נכון אך ורק לשלב הסעד הזמני. כל טענותיהם של המבקשים, הן לגבי ההסכם והן לגבי השם המסחרי החדש, שמורות להם לתביעה העיקרית, שם תתבררנה באופן מעמיק, ואיני מחווה לגביהן כל דעה.

17.

הערעור מתקבל, אפוא, רק באופן חלקי, במובן זה שהסעד הזמני יותנה בהפקדת ערבות. יתר חלקיו – נדחים. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. הבקשה להוספת ראיה נדחית אף היא; הראיה שהוספתה מתבקשת אינה רלוונטית לבקשה שבפניי. ככל שיש למבקשים טענות כנגד המשיבה בדבר הפרת הסכם הפשרה מצידה , פתוחה בפניהם הדרך לפעול כמקובל. אין צו להוצאות בהליך זה.