רע"א 6564/17 איילה תומר נ. בנפיט קד"מ מערכות שיווק בע"מ

1.

מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (ת"א 5524-07-17, כבוד השופט י' גייפמן ), בגדרה ניתן צו זמני האוסר על המבקשת לעשות כל פעולה שיש בה כדי להתחרות בפעילות משיבה 1 (להלן: בנפיט ) בתחום השילוט הפנים סניפי, בין בעצמה ובין בשיתוף פעולה עם אחר.

ברקע לבקשה ניצבת תביעה שהגישה בנפיט נגד המבקשת ונגד בנה, משיב 2 בהליך זה, וכן נגד חברת רמי י. בע"מ (משיבה 4, להלן: רמי ), בגין גניבת סוד מסחרי, והפרת הסכם שיתוף הפעולה בין המבקשת לבנפיט . יצוין כי רמי צורפה להליך במקום משיבה 3 שהינה חברה בהקמה. לצד התביעה הוגשה בקשה למתן צווים זמניים, ביניהם האיסור על המבקשת להתחרות בבנפיט . ההחלטה שאישרה את מתן צו איסור התחרות עומדת במרכז בקשה זו.

עובדות

2.

עובדות המקרה תוארו בפירוט בהחלטת בית משפט קמא, ועל כן נידרש רק לאלו הנחוצות לצורך קבלת החלטה בבקשה זו. המבקשת עבדה במשך קרוב לשנתיים כקבלן עצמאי בתפקיד מנהלת חטיבת TM

( Trade Marketing ) בחברת בנפיט , העוסקת בשיווק וקידום מכירות. בין המבקשת לבנפיט נחתם הסכם שיתוף פעולה (להלן: ההסכם ) אשר על פיו הוסכם כי המבקשת תועסק כקבלן עצמאי, וכי לא יחולו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד במסגרתם תהיה המבקשת זכאית לשכר (סעיף 5 להסכם). עוד נקבע בהסכם כי התגמול למבקשת יהיה בדרך של חלוקת 20% מהרווחים בפעילות המשותפת, יחד עם דמי ניהול חודשיים קבועים.

תחת הכותרת "סודיות ואי תחרות" הופיעו בהסכם שני סעיפים הנחוצים להכרעה בענייננו. סעיף 36 קבע חובות סודיות של הצדדים בנוגע לפרטי ההסכם ולמידע לגבי שיתוף הפעולה ביניהם. סעיף 38 עסק בהגבלת תחרות למשך עשרים וארבעה חודשים, וזו לשונו:

"איילה ( המבקשת ) מצהירה ומתחייבת כי לא תתחרה ישירות או בעקיפין בחברה וכי לא תעסוק במשך עבודתה, בעבודה ו/או מתן שירותים ללקוחות החברה שלא במסגרת עבודתה בחברה וכי, ממועד סיום הפסקת עבודתי בחברה מכל סיבה שהיא, לא תשתף פעולה ו/או תעבוד בכל דרך עם ו/או אצל לקוחות כלשהם של החברה למשך 24 חודשים ממועד סיום ההסכם ולא תעבוד עם ו/או אצל חברה ו/או גוף ו/או אדם המתחרים בחברה ו/או עם מנהלים בעלי עסק דומה לעסקי החברה, לא תפנה לעובדיה ולא תשתמש במידע כהגדרתו להלן בכל מועד לאחר סיום ההסכם"

חברת יינות ביתן בע"מ הינה הבעלים של לקוחותיה של בנפיט

– רשת מגה ורשת יינות ביתן – ואשר לשתיהן היו הסכמי זיכיון עם חברת בנפיט . לפי הסכמי הזיכיון בנפיט

תפרסם בשטחי המסחר של הרשתות, ובתמורה תעביר להן תשלומים לפי תעריף שנקבע. בשלב מסוים ביטלה חברת יינות ביתן את הסכם הזיכיון עם בנפיט , ולאחר כמה ימים חתמה על הסכם חדש עם חברת רמי המתחרה. ימים ספורים לאחר חתימת הסכם הזיכיון בין יינות ביתן לרמי, הודיעה המבקשת לבנפיט על הפסקת ההתקשרות, ועברה לעבוד כסמנכ"לית לקוחות בחברת רמי. במסגרת החלטת בית משפט קמא לאפשר ניטור ועיון בתיבת המייל המקצועית של המבקשת, שהעמידה בנפיט לרשותה, התברר כי עוד לפני סיום ההתקשרות בין המבקשת לבנפיט , שלחה המבקשת לסמנכלי"ת

הכספים של רמי המתחרה קובץ, ובו תחשיב רווחי בנפיט

מחטיבת TM

בתקופה שבין השנים 2017-2016. בייחס לתחשיב זה נטען כי הוא סוד מסחרי שהעבירה המבקשת לידי מתחרי בנפיט .

הסתייגותה המרכזית של המבקשת מהחלטת בית המשפט המחוזי הינה כי תניית אי-התחרות שנקבעה בהסכם שיתוף הפעולה, אשר בהתבסס עליה ניתן צו המניעה, הינה תניה "עירומה". מונח זה מתייחס לתניה אשר כל תכליתה מניעת תחרות מצד המבקשת, ללא הגנה על אינטרס לגיטימי נוסף. לנוכח זאת, ועל פי הפסיקה בנושא, נטען שדין תניה זו הינו בטלות עקב היותה נוגדת את תקנת הציבור. טענות נוספות העלתה המבקשת בנוגע לאי התייחסות בית משפט קמא לחוסר תום ליבה של המשיבה, ולהיעדר ניקיון כפיים מצידה, וכן לאי התייחסות ראויה למאזן הנוחות בין המבקשת למשיבה במסגרת ההחלטה על הצו הזמני.

דיון והכרעה

3.

עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטה להעניק צו זמני. הבחינה צריכה להיעשות בהתאם למקבילית הכוחות שבין סיכויי ההליך ובין מאזן הנוחות. ככל שסיכויי מבקש הסעד הזמני לזכות בהליך הינם גבוהים יותר, כך ייטה בית המשפט להקל בדרישה כי מאזן הנוחות יהיה גם הוא לטובתו. מקבילית כוחות זו נבחנת בזהירות יתרה שעה שעסקינן בבקשה לרשות ערעור על החלטת הערכאה הדיונית להעניק סעד זמני כמבוקש. אינני מתעלם מכך כי יש מאפיינים ייחודיים לצו זמני, וכי הובאה עמדה בפסיקה כי כאשר עסקינן בתניות אי-תחרות, יש לנקוט משנה זהירות במתן סעד זמני, שכן הוא עלול במקרים רבים להיות חופף במידה רבה לסעד העיקרי (רע"א 6673/00 עדית סוכנות לביטוח בע"מ נ' לב (31.10.2000); מיגל

דויטש

עוולות מסחריות וסודות מסחר 605 (2002) ). ועדיין, רוחב שיקול הדעת של הערכאה המבררת במתן צו זמני בכלל, וגם בסוג העניין שבפנינו בפרט, אפילו והזהירות מתבקשת יותר – עומד ביחס הפוך לרוחב הביקורת של הערכאה הערעורית .

4.

בנוגע למאזן הנוחות בין הצדדים, הפגיעה במבקשת כתוצאה מהצו הזמני הינה מניעת אפשרותה לעבוד בתחום מומחיותה למשך תקופה של תשעה חודשים. הפגיעה בבנפיט כתוצאה מאי-מתן הצו הזמני עשויה להיות בחשיפת סוד מסחרי הנוגע לתמחור העסקי שלה ובכלל זה שיטות תמחור, נתונים כספיים, ומידע אודות רווחים ועלויות הנוגעים לפעילות העסקית. אומנם, המבקשת הצביעה על קשיים בהתייחסות לתמחור העסקי של בנפיט כאל סוד מסחרי, אולם אין להתעלם מכך שבהסכם שיתוף הפעולה בין המבקשת לבנפיט

ניתן דגש לסודיותו של המידע העסקי, ואף בתניית

אי-התחרות יש התייחסות להיבט זה. לאור נסיבות המקרה, ואף לאור הוראות הסכם שיתוף הפעולה נראה כי קשה לקבוע שעבודתה של המבקשת אצל רמי המתחרה לא תפגע בבנפיט באופן משמעותי – נדמה כי מאזן הנוחות לא נוטה בבירור לטובתה של המבקשת באופן המצדיק את ביטול הסעד הזמני שניתן.

5.

מאזן הנוחות כאמור אינו ניצב כשיקול לבדו, ועל כף המאזניים הנגדית מונחים סיכויי ההליך. בהקשר זה טוענת המבקשת כי דין תניית אי-התחרות הינו בטלות, מה שמטה את הכף לטובתה.

כאמור בית משפט המחוזי התמודד עם טענה זו בקבעו כי עסקינן בסוד מסחרי. בסוגיה זו כפי שעולה מהטיעונים בפנינו יש פנים לכאן ולכאן, אך בכל מקרה ישנה טענה משפטית נוספת, אשר עשויה להשיב לטענת המבקשת לפיה תניית אי-התחרות דינה בטלות. אינני קובע עמדה במסגרת בקשה זו, אך אין לשלול את הקו הנוסף שעשוי לעמוד לטובת בנפיט , והוא טיב היחסים שבין הצדדים. יש לזכור כי ייתכן שיש נפקות לשאלה האם מדובר ביחסים של מזמין וקבלן לעומת יחסי עובד-מעביד (ראו למשל: ע"א 369/74 " טרומאסבסט " חברה להרכבת מבנים טרומיים בע"מ נ' יוסף זכאי , פ"ד ל(1) 793 (1976)).

יוצא אפוא, ומבלי לקבוע מסמרות הן במישור המשפטי והן במישור העובדתי, שאין לקבל את עמדת המבקשת כי בשלב זה סיכויי ההליך בהכרח פועלים לטובתה, ואף נראה היפוכו של דבר לנוכח סממנים מסוימים בקשר בין שני הצדדים. מסקנה זו אף משליכה על מאזן הנוחות כפי שהובא לעיל.

6.

נוכח האמור, ומבעד לשיקולים של מאזן הנוחות וסיכויי ההליך בשלב המקדמי, ובייחס אליו – אין מקום לקבל את בקשת רשות הערעור על החלטת הערכאה הדיונית להעניק צו זמני. הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות ושכר טרחת עורך דין המשיבה 1 בהליך זה בסך 7,000 ש"ח.