רע"א 6611/99 גבי אלבז נ. יורשי המנוחה בוהיה (בתיה) אלבז:

בפני בקשה להמרת או להפחתת סכום ערבון.

1.המבקשים מתדיינים עם המשיבים 1-5 על זכויותיהם בעזבון המנוח ניסים אלבז ז"ל ("המנוח") (המבקשים הם אשתו וילדיו של המנוח הטוענים לזכותם בעזבון המנוח מכח ירושה על פי דין, המשיבים 1-5 הם יורשי אמו המנוחה של המנוח ("המנוחה"), שנטען להיותה יורשתו של המנוח מכח צוואה וכן לבעלותה בנכסים שהעביר לה המנוח כמתנה). בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תלויה ועומדת בקשת המבקשים למתן צו ירושה (תיק עז' 8011/90), בקשה לה התנגדה המנוחה, בהסתמך על צוואת המנוח שלתקפותה היא טוענת. בנוסף הגישה המנוחה בקשה לצו קיום צוואה זו (תיק עז' 4616/98). צו כאמור ניתן ביום 4.11.98. משנתגלה דבר מתן הצו למבקשים, פנו בבקשה לביטולו וכן פנו בבקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על ביצוע כל דיספוזיציה בנכסי המנוחה עד להכרעה בדיון לביטול צו קיום הצוואה. לטענת המבקשים, כללו נכסים אלה גם סך של כ180,000- דולר שגבתה המנוחה כדמי שכירות עבור נכס שניתן לה, לטענתה, במתנה, על ידי המנוח (כאשר בית המשפט העליון קבע בע"א 1330/93, כי המנוחה ויתרה על מתנה זו וכי הנכס נותר בבעלות המנוח. יובהר, כי בית המשפט העליון לא נדרש לשאלת תוקף הצוואה). בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' ברוש) קבע, כי המבקשים זכאים לקבל צו מניעה רק לגבי נכסים המזוהים כנכסי המנוח, ולפיכך יחול הצו על כספים שנתקבלו או יתקבלו כדמי שכירות רק אם וככל שניתן לייחדם ולהבדילם מיתר נכסיה וכספיה של המנוחה. המבקשים מבקשים לערער על החלטה זו, שלטענתם אינה ניתנת ליישום, כל עוד אין המשיבים מחוייבים לגלות מהם הסכומים שנתקבלו כדמי שכירות עבור הנכס ומה נעשה בהם. לפיכך הם מבקשים, כי צו המניעה יחול על מכלול נכסי המנוחה - ולחלופין, כי ילווה בחיוב המשיבים למסור מידע מלא ומפורט באשר לשימוש שעשה בכספים.

2.בבקשה שבפני מבקשים המבקשים, כי יתאפשר להם להבטיח את הוצאות המשיבים על ידי מתן התחייבות, לפיה יהיו המשיבים זכאים לגבות את ההוצאות שייפסקו לזכותם מן הכספים שיקבלו המבקשים מעזבון המנוח. לחלופין, מבוקש, כי סכום הערבות יופחת בהתחשב בעובדה שהמבקשת מס' 1 היא אלמנה המטופלת בחמישה ילדים (המבקשים 2-6), מהם שניים קטינים, שניים חיילים בשירות חובה ואחד השתחרר זה עתה משירות חובה. כל אלה מתפרנסים ממשכורתה הדלה של המבקשת ומכספי ביטוח לאומי ואין ידם משגת לשאת בהפקדת הערבון. המבקשים מוסיפים וטוענים, כי מצבם הכספי הקשה, בצד סיכוייהם הטובים בבקשת רשות הערעור, מצדיקים, למצער, את הפחתת סכום הערבון.

3.המשיבים 1-5 ו7- מתנגדים לבקשה. לטענתם, אין כל ערובה לכך שבסופו של יום יוותרו בידי המבקשים זכויות או נכסים מעזבון המנוח שיש בהם כדי לכסות את הוצאות המשיבים. העניין טרם נדון וטרם הוכרע. עוד טוענים המשיבים, כי סיכויי בקשת רשות הערעור הם קלושים: המבקשים לא הביאו בפני בית המשפט המחוזי ראיות של ממש באשר לגובה דמי השכירות שנגבו עבור הנכס (או באשר לעצם גבייתם), הם אינם זכאים לצו מניעה גורף שימנע כל דיספוזיציה בנכסי המנוחה שמקורם אינו במנוח ובית המשפט פעל במסגרת שיקול דעתו כאשר תחם את צו המניעה בהתאם. טענות המבקשים בדבר מצבם הכלכלי הן כלליות ובלתי מפורטות וגם מטעם זה, טוענים המשיבים, יש לדחות את בקשתם.

4.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. היקף זכויות המבקשים (והמבקשת מספר 1 בכלל זה) בעזבון המנוח אינו ברור ואינו ודאי. בית המשפט המחוזי אכן נתן סעד הצהרתי כללי בדבר זכויותיה של המבקשת במחצית הזכויות שנצטברו במהלך נישואיה עם המנוח, אך בקשתה לצו ספציפי שינקוב בנכסים הבאים בגדרן של זכויות אלו נדחתה, הן על ידי בית המשפט המחוזי, והן על ידי בית המשפט העליון (בע"א 1330/93 האמור). גם יתר זכויותיהם של המבקשים טרם הוכרעו, שכן כאמור לעיל, תלויות ועומדות בקשותיהם למתן צו ירושה ולביטול צו לאישור צוואה שהוצא. בנסיבות אלו, לא עלה בידי המבקשים להצביע על מקור כספי מוגדר וברור ממנו יוכלו המבקשים להיפרע. גם יתר טענותיהם של המבקשים אינן מצמיחות עילה להפחתת סכום הערבון. טענותיהם בהקשר זה לוקות בקיצור יתר ובהשמטת פרטים החיוניים להכרעה. כך, לדוגמא, לא פורט מהי משכורתה של המבקשת מס' 1, מהם נכסי המבקשים, מהם המאמצים שעשו המבקשים לשם גיוס כספי הערבון וכן הלאה. לא הובא גם כל מסמך שיש בו כדי לאמת או להבהיר את טענותיהם הכלליות של המבקשים. בנסיבות אלו, לא הונחה בפני בית המשפט תשתית מספקת, שעל בסיסה ניתן יהיה לשקול את בקשת המבקשים להפחתת ערבון (וראו: בג"צ 544/98, שקד נגד הנשיא אהרן ברק , לא פורסם; רע"א 3297/90, רביבו נגד בנק הפועלים , לא פורסם; בש"א 287/92, מאור נגד מדינת ישראל ואח' ). בנסיבות אלו לא מצאתי צורך להרחיב בבחינת סיכויי בקשת רשות הערעור (וראו לעניין זה: בש"א 329/90, אברך נגד גרוגר ואח' , פ"ד מד(2) 383). אציין רק שעל פני הדברים, אין סיכויי הבקשה מרובים, בהתחשב בעובדה שלא עלה בידי המבקשים להביא מידע של ממש באשר לכספים שהועברו למנוחה ואשר מקורם בעזבון המנוח.

הבקשה להמרת ערובה ולחלופין להפחתת סכום ערבון נדחית איפוא. המבקשים יפקידו את סכום הערבון שהושת עליהם תוך שלושים יום ממועד המצאתה של החלטה זו.