רע"א 6613/09 סלמן יוסף נ. מרים אדלר

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת א' אפעל-גבאי ), בה נדחתה בקשת המבקשים לקבלת הבהרות מהמומחה.

2.

ביום 16.9.2009 הגישו המבקשים בקשה להשהיית הטיפול בתיק שבכותרת, על מנת לאפשר לצדדים לנהל משא ומתן לגופו של עניין. בהחלטתי מאותו מועד נעתרתי לבקשה, והוריתי לצדדים להגיש הודעה מעדכנת עד ליום 16.12.2009. מועד זה הוארך פעמיים, ולבסוף הודעה כזו הוגשה ביום 23.2.2010. הצדדים הודיעו כי לא עלה בידם להגיע להסדר, ומבקשים להמשיך הטיפול בבקשת רשות הערעור. על כן ניתנת החלטתי זו.

רקע

3.

בין הצדדים להליך שבכותרת נחתם הסכם, בעקבותיו פעלו הצדדים לאישור תכנית בנין עיר ( תב"ע ) שמספרה 9936 (להלן: התכנית או התב"ע ) להקמתו של בנין שישמש למגורים, למסחר ולשימושים מעורבים על מתחם קרקעי, הנמצא בבעלות הצדדים, בחלקים שונים.

4.

אי הסכמה בין הצדדים באשר למימוש התכנית והוצאתה אל הפועל הביאה את המשיבים להגיש תביעה נגד המבקשים (ת"א 9258/07), לבית המשפט המחוזי בירושלים). המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לחלוקתם של שטחי הבניה המאושרים בתכנית בהתאם לשטחי החלקות שבבעלות הצדדים.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

5.

ביום 22.10.2008 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט נתן צו עשה נגד המבקשים, המחייב אותם לשתף פעולה עם המבקשים בכל הנדרש לשם הגשת בקשה להיתר בניה בהתאם לתכנית, להסכם ולתוספת להסכם עליה חתמו הצדדים, ולשם מילוי התנאים הנדרשים לקבלת היתר בנייה כאמור. כן הורה בית המשפט על מינויו של שמאי מקרקעין, אשר יקבע את חלוקת שטחי הבניה המאושרים בתב"ע בין המשיבים למבקשים, ואת שיעורם של תשלומי איזון בין הצדדים, אם וככל שהדבר יידרש. בית המשפט קבע, כי השמאי יגיש לצדדים את קביעותיו, ואלה יחייבו את הצדדים כחלק מן ההסכמות ביניהם. על פסק הדין לא הוגש ערעור.

החלטתו של בית המשפט המחוזי עליה מבוקש לערער

6.

כשמונה חודשים לאחר מתן פסק הדין סיים השמאי את הכנת חוות הדעת. לאחר קבלת חוות הדעת הגישו המבקשים בקשה לבית המשפט המחוזי, להתיר להם לשלוח שאלות הבהרה לשמאי. ביום 12.7.2009 דחה בית המשפט בקשה זו בקבעו: "עם מתן פסק הדין ביום 22.1.09 (צ"ל 22.10.08 – מ' נ') סיים בית המשפט את מלאכתו". מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

7.

את סעיף 10.6.3 לחוות הדעת, שכותרתו "סיכום נושא חישוב זכויות הבניה על פי סעיף 11 לתקנון תכנית 62",

חתם השמאי כך: "יחד עם זאת, הנני משאיר לכבוד בית המשפט את ההחלטה האם להחיל את הוראות סעיף 11 לתכנית המתאר 62 לירושלים לעניין זה". ביום 25.8.2009 קבע בית המשפט דיון מקדמי בשאלה זו.

טענות המבקשים

8.

המבקשים טוענים, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 22.10.2008 לא נתן לצדדים סעד סופי אלא הסעד אמור היה להיות תוצאת ההערכה של השמאי אשר מונה על ידי בית המשפט. לטענתם, פסק הדין לא היה סופי אלא חלקי, והיה על בית המשפט לבחון את חוות דעתו של השמאי, לאחר מתן אפשרות לצדדים לשלוח למומחה שאלות הבהרה, ואף לחקור את המומחה בחקירה נגדית, ככל שהיה מתעורר צורך בכך. על בית המשפט היה לקבוע, אם לאשרר את חוות הדעת או אם ליתן הנחיות לשמאי על מנת לשנותה, או למנות מומחה אחר או נוסף.

9.

לטענת המבקשים, תוצאת מבנה פסק הדין, וסירובו של בית המשפט המחוזי להתיר למבקשים לשלוח למומחה שאלות הבהרה, תוך קביעה כי "בית המשפט סיים את מלאכתו", מביאה למצב בו הערכת השמאי שמונה על ידי בית המשפט אינה נתונה לכל ביקורת או שינוי, אף אם נפלו בה טעויות חמורות. המבקשים טוענים, כי על פני הדברים, הם אינם יכולים, ולא היו יכולים בשום שלב, לערער על פסק הדין ולהביא לבחינת תוצאותיו באמצעות ערכאת הערעור, דבר הפוגע באופן מהותי בזכויותיהם כמתדיינים. לטענתם, הם נותרו מול שוקת שבורה, כאשר בית המשפט המחוזי הוציא מידיו באופן מלא את שיקול הדעת הסופי וההכרעה בתובענה, ומסר אותה לגורם שלישי, בלי לאפשר כל בקרה או ערעור על קביעות המומחה.

10.

לטענת המבקשים, כשם שקבע בית המשפט בהחלטתו מיום 25.8.2009 כי יש מקום לדון בשאלה שהושארה להחלטת בית המשפט בחוות דעתו של השמאי, כך גם היה מקום לקבל את בקשת המבקשים להציג שאלות הבהרה למומחה. על פי הטענה, קיימת, על פניו, סתירה בין שתי החלטותיו של בית המשפט המחוזי – זו מיום 12.7.2009, בה נקבע כי עם מתן פסק הדין סיים בית המשפט את מלאכתו, לבין זו מיום 25.8.2009, בה נקבע דיון מקדמי בשאלה שהותיר השמאי להחלטת בית המשפט.

טענות המשיבים

11.

לטענת המשיבים, מטרתם של המבקשים הינה לעכב הכרעות, ועל ידי כך להמשיך ולעכב את קידום הפרויקט. פסק דינו של בית המשפט המחוזי הינו פסק דין חלוט. המומחה מטעם בית המשפט הותיר להחלטת בית המשפט נושא אחד בלבד, בהיותו משפטי ולא עובדתי או מקצועי. באשר ליתר הנושאים – בית המשפט אכן סיים את מלאכתו, והמבקשים אינם יכולים להיבנות מהחלטה אחרת של בית המשפט, העוסקת בשאלה אחרת, שלא הוכרעה על ידי השמאי.

12.

לטענת המשיבים, גם אם קמה למבקשים הזכות לשאול שאלות הבהרה, הרי ששאלות ההבהרה כפי שנתבקשו (נספח ד' לבקשת רשות הערעור) אינן שאלות הבהרה הנובעות מזכות זו של המבקשים, אלא הינן שאלות המהוות, במהותן, ערעור וויכוח עם השמאי

על החלטתו המקצועית.

13.

לשיטת המשיבים, בית המשפט המחוזי אישר את קביעותיו של השמאי, בין במפורש ובין במשתמע, בהחלטתו נשוא בקשת רשות הערעור.

דיון והכרעה

14.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

15.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 22.10.2008 נחתם בקביעה זו: "השמאי יגיש לצדדים את קביעותיו, ואלה יחייבו את הצדדים כחלק מן ההסכמות ביניהם". על פסק דין זה לא הוגש, כאמור, ערעור והוא הפך חלוט.

16.

חוות דעתו של השמאי נחתמה ביום 16.6.2009, כשמונה חודשים לאחר מתן פסק הדין. לאחר קבלת חוות הדעת, הגישו המבקשים, ביום 6.7.2009, "בקשה לקבלת הבהרות מהמומחה". עיון בנוסח השאלות מעלה, כי לא מדובר בשאלות הבהרה, הדרושות לצורך הבנת קביעות השמאי, כי אם בערעור על אותן קביעות וויכוח עימן על פני שאלות רבות. במסגרת בקשת רשות הערעור, המבקשים אינם מנסים להסתיר זאת, וטוענים במפורש כי יש לאפשר ביקורת או ערעור על החלטות השמאי.

17.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו פותח פתח לחקירות נוספות של השמאי, ועל כך לא הוגש ערעור. המערערים אינם יכולים להשיג על קביעות השמאי במסגרת "שאלות הבהרה". הקביעה לפיה קביעות השמאי תחייבנה את הצדדים היתה ידועה למבקשים כל העת – כשמונה חודשים לפני מתן חוות דעתו של השמאי. רק לאחר שהוגשה חוות הדעת וזו לא תאמה, כפי הנראה, את ציפיותיהם, הגישו המבקשים לבית המשפט בקשה להגשת שאלות הבהרה למומחה. משלא ערערו המבקשים על פסק הדין, אין להם, בשלב זה, אלא להלין על עצמם. רק בנסיבות מאוד יוצאות דופן יאפשר בית המשפט "פתיחה" מחדש של חוות דעת שנקבע שהיא סופית ומחייבת. בענייננו אין נסיבות יוצאות דופן כאלה.

18 .

יוער, כי אין בעובדה שנקבע דיון מקדמי בשאלה שהותיר השמאי כאמור להכרעת בית המשפט משום סתירה של החלטתו עליה מבוקש לערער, לפיה עם מתן פסק הדין סיים בית המשפט את מלאכתו; החלטה זו התייחסה לשאלות ההבהרה, הערעוריות במהותן, שביקשו המבקשים להפנות לשמאי בנוגע לנושאים בהם הגיע להכרעה. נושא אחד הותיר השמאי להכרעת בית משפט, ורק בו קיים צורך לדון.

סוף דבר

19.

כאמור, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקשים ישאו בשכר טרחת עו"ד המשיבים בסך 10,000 ש"ח.