רע"א 6637/07 שלמה מר גור נ. עזר מציון

1.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' סגן הנשיא י' זפט) מיום 10.7.07, בגדרה קיבל בית המשפט את בקשת המשיבה למתן צו מניעה זמני נגד המבקשים.

2.

המשיבה הינה עמותה שנרשמה בשנת 1985 ואשר עיסוקה במתן סיוע, בדרכים שונות, לחולים ולנזקקים. במסגרת פעילותה, עושה המשיבה שימוש בסימן המורכב מהביטוי "עמי" המופיע על רקע מגן דויד (להלן - סימן עמי). המבקש 1 (להלן - המבקש) פעל משך שנים ארוכות, באמצעות המבקשת 2 (להלן - המבקשת), לגיוס תרומות עבור המשיבה. בחודש אפריל 2007 הודיעה המשיבה למבקשים על סיום ההתקשרות עימם. בסמוך לאחר מכן החלו המבקשים לעשות שימוש בסימן הדומה לסימן עמי לצורך גיוס כספים עבור ארגון אחר. על רקע זה, הגישה המשיבה ביום 29.5.07 תובענה נגד המבקשים לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בגדרה עתרה לצו מניעה קבוע האוסר על המבקשים לעשות שימוש בסימן עמי או בסימן דומה לו. בד בבד הגישה המשיבה בקשה למתן צו מניעה זמני נגד המבקשים. בו ביום העניק בית המשפט המחוזי סעד ארעי חלקי. ביום 13.6.07 התקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה לסעד זמני, וביום 10.7.07 החליט בית משפט קמא להיעתר לבקשה במלואה. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. נוסיף עוד, כי ביום 19.4.07 הגישו המבקש ושני אחרים בקשה לרישום עמותה בשם "עמ"י - עזרי מעם השם". הבקשה אושרה זמן מה לאחר מכן. מתשובת המשיבה לבקשה שלפניי עולה, כי הגישה התנגדות לרישומה של העמותה בשם האמור. כמו כן, ביום 26.4.07 הגיש המבקש בקשה לרישום סימן מסחר הדומה לסימן עמי. בהמשך הגישה המשיבה בקשה לרישום סימן מסחר ביחס לסימן עמי. בקשות אלו תלויות ועומדות בפני רשם סימני המסחר.

3.

בבקשת רשות הערעור טענו המבקשים, כי היה על כב' סגן הנשיא י' זפט להימנע מלדון בהליך בשל סיבות אישיות מסוימות. דינה של טענה זו להידחות על הסף מבלי צורך להיכנס כלל לגופו של עניין. בפני המבקשים פתוחה הייתה הדרך להגיש בקשת פסלות בהתאם להוראות הדין, אילו רצו בכך. משלא עשו כן, ואף לא נתנו כל טעם למחדל זה, אין הם יכולים להישמע עתה.

4.

בין בעלי הדין ניטשת מחלוקת באשר לשאלה למי נתונות הזכויות בסימן עמי. בהקשר זה, חלוקים הם לגבי זהות מעצבו של הסימן. בהחלטתה של הערכאה הדיונית נקבע, כי הסיכויים לכך שהמחלוקת בסוגית הזכויות בסימן תוכרע לטובת המשיבה הינם "בהחלט טובים", וזאת במנותק משאלת זהותו של מעצב הסימן. לא ראיתי מקום להתערב בקביעה זו. כמו כן, מאחר שהכרעתו של בית המשפט המחוזי לא התבססה על זהותו של מעצב הסימן, ממילא אין מקום להשגת המבקשים ביחס לאי מתן אפשרות לחקירה נגדית של יונתן גרשטיין, אשר הגיש תצהיר מטעם המשיבה בעניין זה.

5.

המבקשים ממשיכים וטוענים, כי לא היה מקום ליתן סעד זמני המונע מהם את השימוש בביטוי "עמי", שכן מדובר בביטוי אשר יש להותירו נחלת הכלל. דינה של טענה זו להידחות. לעניין ההגנה המוענקת לשמות בגדר עוולת גניבת העין, נהוג להבחין בין ארבע קטגוריות שונות: שמות גנריים, שמות תיאוריים, שמות מרמזים ושמות "שרירותיים" או דמיוניים. השיוך של ביטוי מסוים לאחת מן הקטגוריות הנזכרות תלוי בהקשר הדברים. בענייננו, אין הביטוי "עמי" מהווה שם גנרי ביחס לתחום פעילותה של המשיבה, ואף אין בו כדי לתאר פעילות זו. בין שמשתייך הוא לקטגוריה של שמות מרמזים ביחס לתחום הפעילות בו עסקינן, ובין שמהווה הוא שם שרירותי ביחס לתחום זה, הרי שאין מניעה להעניק הגנה ביחס אליו בהתקיים הדרישות המתאימות לכך (בהקשר זה ראו, ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997) בע"מ - עיתון משפחה נ' אס.בי.סי. פרסום, שיווק וקידום מכירות בע"מ - עיתון "משפחה טובה" , פ"ד נה(3) 933, 948-943 (2001)); עוד השוו, עמיר פרידמן, סימני מסחר - דין, פסיקה ומשפט משווה (מהדורה שנייה, 2005) עמ' 148-121). ברי, כי צו המניעה שהוענק למשיבה ניתן על רקע נסיבותיו של ההליך, וכך יש להבינו. במילים אחרות, האיסור על השימוש בביטוי "עמי" (כמו גם בסימן עמי) אינו מתפרש על כל תחום עיסוק באשר הוא, אלא מוגבל הוא לתחום פעילותה של המשיבה. כך למשל, אילו חפצו המבקשים לעשות שימוש בביטוי האמור לצורך שיווק בתחום התיירות, לא היה בצו המניעה הזמני כדי לאסור זאת (ההגנה על סימני מסחר מוגבלת אף היא, דרך כלל, להגדר מסוים; ראו הגדרת המונח "הפרה" בסעיף 1 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972 וכן התוספת הרביעית לתקנות סימני המסחר, 1940). כמו כן, נראה כי האיסור על השימוש בביטוי "עמי", כשלעצמו, אינו מונע שימוש בסימנים הכוללים ביטוי זה כאחד מרכיביהם, ובלבד שהסימן בכללותו אינו בעל דמיון מטעה לסימן עמי (לסיטואציה שונה בה נקבע כי ההגנה של עוולת גניבת העין הינה מוגבלת במובן מסוים, השוו ע"א 6316/03 אילן זגגות רכב בע"מ נ' ברוך ובניו זגגות רכב בע"מ ,

פיסקה 11 לחוות דעתו של המשנה לנשיאה א' ריבלין (טרם פורסם, 1.8.07)). נוסיף עוד, כי העובדה שמיד לאחר סיום ההתקשרות עם המשיבה הזדרז המבקש ורשם, יחד עם

אחרים, עמותה הכוללת את הביטוי "עמי" ואשר נועדה לעסוק בתחום פעילות זהה לזה של המשיבה, אינה מקנה לו הגנה מכוח הוראת סעיף 1(ב) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (לעניין זה ראו, בר"ע 216/79 פיקנטי - תעשיות מזון (ישראל) בע"מ נ' פיקניק בע"מ , פ"ד לד(2) 167 (1979); יוער, כי עוולת גניבת העין, לרבות ההגנה האמורה, נכללה בעבר בגדר סעיף 59 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. באופן כללי באשר לפרשנות ההגנה, ראו ע"א 7980/98 פרוינדליך נ' חליבה , פ"ד נד(2) 856 (2000)). יודגש, כי איני מביע עמדה כלשהי לעניין הליכים אשר הוגשו (או יוגשו) על ידי מי מבעלי הדין לרשם העמותות ולרשם סימני המסחר .

6.

התוצאה היא כי בקשת רשות הערעור נדחית. המבקשים ישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ש"ח.