רע"א 6663/15 יחיאל חזן נ. מוריס בוקובזה

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 7.9.2015 (ע"א 27900-04-15, השופט י' שינמן ). בית המשפט המחוזי דחה בעיקרו את ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה מיום 26.2.2015 (ת"א 38236-10-12, השופט ז' ימיני ).

רקע והליכים קודמים

2.המבקש היה הבעלים של חברת א.ח.מ תקשורת ויוזמה בע"מ (להלן: החברה ). החברה מסרה לאדם ששמו מיקי מזרחי (להלן: מזרחי ) ארבעה שיקים בסך כולל של 100,000 שקל (להלן: השיקים ) בגין עסקה שנערכה ביניהם. לטענת המשיב, מזרחי נתן לו את השיקים כבטוחה להלוואה, וזאת לאחר שהמבקש, כך נטען, אישר במסגרת שיחת טלפון עם המשיב (להלן: שיחת הטלפון ) כי הוא אחראי לפירעונם באופן אישי. המשיב העביר את השיקים לידי אדם אחר ששמו אסף אגוז (להלן: אגוז ) בתמורה לעבודות שהאחרון ביצע עבורו, והתחייב כי אם השיקים לא ייפרעו הוא, היינו המשיב, ישלם לאגוז את הסכום הנקוב בהם. לאחר שהשיקים שהוחזקו על-ידי אגוז חוללו, המבקש הבהיר למשיב כי הוא מוכן לשלם את הסכום הנקוב בהם בעשרים תשלומים על סך 5,000 שקל כל אחד, אך המשיב סירב לכך.

3.אגוז הגיש את השיקים לביצוע בהוצאה לפועל והחברה הגישה התנגדות לביצועם. החברה קיבלה רשות להתגונן, אך ביום 31.7.2011 בית משפט השלום ברמלה (ת"א 1207-09, השופט (כתוארו אז) ע' קובו ) קיבל את תביעתו של אגוז נגדה.

4.בהמשך, הגיש המשיב תביעה כנגד המבקש בבית משפט השלום, תביעה שהולידה את ההליך דנן. כעולה מפסק דינו של בית משפט השלום בעניינם של הצדדים, התביעה הוגשה לאחר שאגוז לא הצליח לגבות את הכסף מהחברה. בית משפט השלום קיבל את תביעתו של המשיב, בין היתר בהתבסס על הקביעה שהמבקש ערב באופן אישי לפירעון השיקים. כמו כן, בית משפט השלום הורה כי החיוב לפי פסק דינו יהיה במתכונת של ביחד ולחוד עם החוב בתיק ההוצאה לפועל שפתח אגוז נגד החברה, וזאת כדי למנוע כפל גבייה.

5.ערעורו של המבקש על פסק דין זה נדחה בעיקרו על-ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי אינו רואה מקום לשנות מפסק דינו של בית משפט השלום. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי הורה על החזרת התיק לבית משפט השלום על מנת שישלים את פסק דינו בנוגע לקביעותיו ביחס לשיחת הטלפון. בית המשפט המחוזי הוסיף והבהיר כי ניתן להמשיך בהליכים לאכיפתו של פסק הדין. על פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפני. יצוין כי ביום 9.9.2015 ניתן פסק הדין המשלים של בית משפט השלום, שלא שינה מפסק דינו הקודם.

בקשת רשות הערעור

6.המבקש טוען כי יש לקבל את בקשתו הן משום שהיא מעלה שאלה כללית החורגת מעניינם של הצדדים והן משום שדחייתה תגרום לו עיוות דין חמור.

7.טענתו העיקרית של המבקש היא שלא ניתן לחייב ערב בתשלום חוב כאשר החייב שלטובתו ניתנה הערבות לא חויב בעצמו. לשיטתו, אין למשיב כל עילת תביעה נגד החברה, שלטובתה ניתנה הערבות, ובמצב זה עלול להיווצר כפל תשלום – אם המבקש ישלם למשיב ואילו החברה תשלם לאגוז. בנוסף לכך, המבקש טוען כי מאחר שאגוז לא הגיש תביעה נגד המשיב בגין חילול השיקים, אין המשיב יכול לתבוע את המבקש, מה גם שחיובו של המבקש עשוי להוביל להתעשרותו של המשיב שלא כדין – אם המשיב יקבל את מלוא סכום השיקים מבלי שיחויב בהעברת הסכום לאגוז. בהקשר זה מוסיף המבקש, כי מאחר שהשיקים חוללו באפריל 2008, עילת התביעה של אגוז נגד המשיב התיישנה.

8.המבקש מוסיף וטוען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי ופסק הדין המשלים של בית משפט השלום פוגעים בכללי הצדק הטבעי. לטענתו, שגה בית המשפט המחוזי כאשר הורה על השבת הדיון לבית משפט השלום ובה בעת קבע כי אין לשנות מפסק דינו של בית משפט השלום ואף ניתן להמשיך בהליכי גבייה לביצוע פסק הדין. עוד טוען המבקש כי פסק דינו המשלים של בית משפט השלום אינו מרפא את הפגמים שנפלו בפסק דינו המקורי.

9.לבסוף, המבקש טוען כי קביעתו של בית משפט השלום בדבר קיומה של ערבות לא התבססה על תשתית ראייתית מספקת. כמו כן, הוא טוען שבית המשפט המחוזי התבסס על קביעות עובדתיות אשר לא הופיעו בפסק דינו של בית משפט השלום.

10.ביום 17.12.2015 הוריתי על קבלת תשובתו של המשיב לבקשה, וזו התקבלה ביום 13.1.2016. בעיקרו של דבר, המשיב טוען כי התחייבותו של המבקש לפרוע את השיקים נקבעה כממצא עובדתי, ועל כן אינה יכולה להיות מושא לערעור, לא כל שכן לערעור ברשות. עוד הוא טוען כי בכוונתו לפרוע את חובו לאגוז, ועל כן אין צורך שהלה יגיש תביעה נגדו.

דיון והכרעה

11.לאחר שבחנתי את הבקשה והתגובה לה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

12.כידוע, בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תתקבל רק במקרים שבהם עולה ממנה שאלה בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר קיים חשש שדחייתה תגרום לעיוות דין חמור

(ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) ). לא מצאתי כי אמות מידה אלו מתקיימות בעניינו של המבקש. למעשה, טענותיו של המבקש נוגעות בעיקרן ליישום דיני הערבות ודיני השטרות על מערכת היחסים שנוצרה בעניינו הקונקרטי, ואינן מעלות שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות לערער. יוער, כי אפילו נפלה טעות ביישומו של הדין בעניינו של המבקש על-ידי הערכאות הקודמות – ואיני נדרשת לכך במסגרת הבקשה דנן – אין בכך כדי להצדיק את קבלת הבקשה (ראו למשל: רע"א 6286/15 וינברג נ' אומגה טיפולי טקסטיל תעשייתים (1978) בע"מ, פסקה 15 (8.12.2015)).

13.על כך יש להוסיף כי לא התרשמתי שנגרם למבקש עיוות דין חמור. מפסקי הדין של הערכאות הקודמות עולה כי הן התרשמו שגרסתו של המשיב עדיפה על פני גרסתו של המבקש בכל הנוגע לשיחת הטלפון. אף אם קיים קושי מסוים בהנמקתן – וגם לכך אין לי צורך להידרש – איני סבורה כי הדבר עולה כדי עיוות דין חמור המצדיק את קבלת הבקשה. זאת ועוד, כאמור, פסק דינו של בית משפט השלום ניתן במתכונת של ביחד ולחוד עם החוב בתיק ההוצאה לפועל, ויש בכך כדי לתת מענה לחששו של המבקש מפני כפל חיוב.

14.אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך של 3,000 שקל.