רע"א 6666/12 גיל פינטו נ. בנק הפועלים בע"מ, סניף נהריה

1.

מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' כהן ) בע"א 22438-11-11 אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מ' צור ) בת"א 7743-09-08 בגדרו התקבלה תביעת המשיב כי המבקש ישלם לו סכום של 102,766.92 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

2.

ביום 14.7.00 פתח המבקש חשבון בנק אצל המשיב, בסניף בנק הפועלים בע"מ בנהריה (להלן: הבנק ). ביוני 2006 נטל המבקש הלוואה מהבנק בסך של 60,000 ₪, ובפברואר 2007 נטל הלוואה נוספת בסכום של 30,000 ₪. בנובמבר של אותה שנה הגדיל הבנק את מסגרת האשראי של המבקש והעמידה על 50,000 ₪. בחודש אפריל 2008 חדל המבקש מלשלם את החזרי ההלוואה הראשונה ובחודש מאי חדל מלשלם את החזרי ההלוואה השנייה שנטל. בשלב זה החלה לחרוג יתרת החוב של המבקש ממסגרת האשראי שהוקצתה לו, בין היתר בשל פיגוריו בהחזרים. כאשר הגיעה יתרת החוב ל-54,000 ₪ בוטלה מסגרת האשראי של המבקש וכן הוראות הקבע לחיוב כרטיסי האשראי. בהמשך אותו חודש פרע הבנק בטחונות שהיו בחשבונו של המבקש, ומימושן הביא להקטנת יתרת החוב עד לסך של כ-26,000 ₪. לנוכח יתרה זו והחוב שנותר משתי ההלוואות הגיש הבנק תביעה כנגד המבקש לבית משפט השלום בת"א בסך של 102,766.92. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר ולמבקש ניתנה רשות להתגונן במספר טענות.

ביום 12.5.2011 ניתן פסק דין בבית משפט השלום בת"א (מפי כב' השופטת מ' צור ) אשר קיבל את תביעת הבנק. בית משפט השלום קבע כי הבנק אמנם הפר את חובתו כלפי המבקש בכך שלא שלח לו הודעה בדבר הכוונה לבטל את מסגרת האשראי, אולם מצא כי בנסיבות המקרה לא הייתה לעובדה זו נפקות לנוכח מחדלו של המבקש בעדכון כתובת מגוריו ולנוכח העובדה כי היה מודע למצב החשבון גם בהיעדר הודעה כאמור. כמו כן, בהתבסס על החומר שהונח לפניו, בית המשפט לא קיבל את טענות המבקש לפיהן הציע לבנק הסדר חלופי לתשלום חובותיו. באשר לעצם ביטול המסגרת בית משפט השלום קבע כי "הבנק פעל באופן ענייני וסביר בהחליטו לבטל את מסגרת האשראי של הנתבע [המבקש] , וכי לא נהג בעניין זה בחוסר תום לב, ולא הפר את חובת הנאמנות כלפי הנתבע" (פסקה 43 לפסק הדין). אף נדחו השגות המבקש באשר לגובה המדויק של החוב הנתבע. על פסק דין זה הגיש המבקש ערעור אשר נדון בפני בית המשפט המחוזי בחיפה. בפסק דינו דחה בית המשפט (מפי כב' השופט י' כהן ) את הערעור באמצו את ממצאיו ומסקנותיו של בית משפט השלום וקבע כי "בתמונה הכללית, המערער [המבקש] נקלע למצב כלכלי קשה שלא בעטיו של המשיב [הבנק] והפסיק לפרוע את חובותיו ובמצב זה אין לדרוש מהמשיב שיוסיף לקיים מסגרת אשראי ללקוח אשר מתקשה בפירעון חובותיו".

על פסק דין זה בקשת רשות הערעור שלפניי. טענותיו העיקריות של המבקש הן כי שגו בתי המשפט קמא בקביעתם כי לאי משלוח ההודעה על ידי הבנק לא הייתה נפקות ושגו אף בקביעתם כי למבקש לא היו אופציות חלופיות להסדיר את חובותיו.

3.

בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. קיימת היא במקום שאין החוק מעניק ערעור בזכות, ויש להראות כי הבקשה מצדיקה מתן רשות ערעור. דברים אלו נכונים ביתר שאת מקום בו מדובר ב"גלגול שלישי". הלכה ותיקה היא כי בקשת רשות ערעור

ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים בהם מתעוררת שאלה עקרונית או משפטית החורגת מעניינם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). המבקש לא עמד בנטל האמור ודי בכך כדי לדחות את טענותיו נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. טענות המבקש כנגד פסק דינו של בית משפט השלום הן בגדר טענות ערעוריות רגילות הנוגעות לקביעות עובדתיות וממצאי מהימנות העדויות והתצהירים. על ממצאים אלה התבססה הקביעה לפיה לא הפר הבנק את חובת הנאמנות שלו כלפי המבקש בבטלו את מסגרת האשראי בחשבון. ממצאים וקביעות אלו הותקפו בערכאת הערעור אולם הערעור נדחה מנימוקים ענייניים וסבירים. בית המשפט המחוזי אימץ את קביעת הערכאה הראשונה ולפיה "לא היה קשר סיבתי בין אי משלוח ההודעה והמערבולת אליה נקלע המערער עם ביטול מסגרת האשראי בחשבונו" (עמ' 7 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי), זאת על בסיס טענות המשיב ולפיהן "המערער עצמו סיכל את אפשרות משלוח ההודעה בכך שלא עדכן את כתובתו ברישומי הבנק" וכן כי "המערער היה מקושר לבנק באמצעות רשת האינטרנט וידע על מצב החשבון" (שם). גם באשר לטענה בדבר הימנעות הבנק מהגעה להסדר עם המשיב נקבע כי "הנתבע לא הציע לבנק, ואף לא יכול היה להציע לו, הסדר הולם לסילוק חובותיו, שיהווה תחליף לביטול מסגרת האשראי" (פסקה 27 לפסק דינו של בית משפט השלום). קביעה זו נסמכה על עיון מדוקדק בתצהירי ועדויות המבקש ונציגת הבנק. בבקשה שלפניי חוזר המבקש על הטענות שהעלה בפני שתי הערכאות הקודמות אך לא מצביע ולו על טעם אחד המצדיק דיון בבקשה בגלגול שלישי. הן בערכאה הראשונה והן בערכאת הערעור נקבע כי החלטת הבנק לביטול מסגרת האשראי של המבקש נבעה משיקולים עסקיים סבירים. קביעה זו, מלבד היותה נסמכת כאמור על ממצאים שבעובדה וקביעות מהימנות אשר ממילא אין דרכה של ערכאת ערעור בזכות להתערב בהן, קל וחומר בגלגול שלישי, לא מעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש ואף לא מעוררת התרשמות של אי צדק מובהק ועיוות דין.

4.

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיב אין צו להוצאות.