רע"א 6673/10 עו"ד בתיה חלפון נ. חברת ביטוח הפניקס בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ע' צ'רניאק ) ברת"ק 1581/09 מיום 5.5.2010 בה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב-יפו אשר דחה תביעה שהגישה כנגד המשיבה ואדם נוסף.

1.

המבקשת הגישה תביעה כנגד המשיבה וכנגד אדם נוסף ששימש בתקופה הרלבנטית כסוכן הביטוח של המשיבה (להלן: סוכן הביטוח ) ובה עתרה לחיובם בתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לבנה ולה בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 5.2.2001. באותו המועד הייתה המשיבה מבטחת הרכב הפוגע.

2.

לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי מאז התרחשות התאונה ניהלה המבקשת משא ומתן עם המשיבה בדרישה לקבל פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לבנה ולה. בכלל זאת העבירה המשיבה למבקשת ביום 1.1.2007 הצעת פשרה בכתב בה הציעה לשלם למבקשת ולבנה סך כולל של 13,400 ש"ח. כן התבקשה המבקשת במסגרת מסמך הפשרה להעביר למשיבה את פרטי חשבון הבנק שלה. במסמך צויין במפורש כי ההצעה היא לצרכי פשרה בלבד, מבלי לפגוע בזכויות ומבלי לפגוע בטענת התיישנות.

3.

במסגרת התביעה שהגישה המבקשת נטען כי העבירה למשיבה את פרטי החשבון שהתבקשו ביום 20.9.2007 בפקסימיליה וכי בהעברת הפרטים האמורים יש משום קיבול של הצעת הפשרה. בנוסף, טענה המבקשת כי באותו מועד התקבל בחשבונה סכום דומה ממקור אחר ועל כן סברה היא בטעות שהמדובר בתשלום על פי הצעת הפשרה. טעות זו, כך נטען היא שהביאה לפנייתה המאוחרת של המבקשת למשיבה ביום 17.2.2009. פנייה אשר נדחתה על ידי המשיבה בטענה כי התביעה התיישנה.

4.

בית משפט לתביעות קטנות דחה את תביעת המבקשת תוך שהוא קובע כי המבקשת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל על כתפיה, כי לא השתכנע כי אכן שיגרה למשיבה את מסמך אישור פרטי החשבון וכי לא ניתן לראות במסמך זה, אף אם נשלח למשיבה, כקיבול של הצעת הפשרה. בנוסף, דחה בית המשפט לתביעות קטנות את טענת המבקשת כי תביעתה לא התיישנה, וקבע כי בהצעת הפשרה שמסרה לה המשיבה אין משום הודייה של המשיבה בזכותה שכן מצוין בה במפורש כי ההצעה ניתנת מבלי לפגוע בטענת התיישנות. בית המשפט לתביעות קטנות דחה אף את תביעת המבקשת כנגד סוכן הביטוח, ולבסוף חייב אותה בתשלום הוצאות המשיבה בסך של 750 ש"ח ובתשלום הוצאות סוכן הביטוח בסך של 1,000 ש"ח.

5.

בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על פסק הדין נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי מקרה זה אינו נמנה על אותם המקרים החריגים בהם תינתן רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות. נפסק כי חלק מטענות המבקשת מופנות כנגד ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שבית המשפט לתביעות קטנות קבע וכי אין מקרה זה נמנה על אותם המקרים המצומצמים בהם תתערב ערכאת הערעור בממצאים אלו. כן נקבע כי אין מקום להתערב בקביעת בית משפט לתביעות קטנות כי התביעה התיישנה וכי הצעת הפשרה אינה מתחילה מחדש את מירוץ ההתיישנות, נוכח הכיתוב המפורש בהצעת הפשרה כי היא ניתנת מבלי לפגוע בטענת התיישנות. באשר להשגת המבקשת על חיובה בהוצאות, קבע בית המשפט המחוזי כי מקרה זה אינו נמנה על אותם המקרים החריגים בהם תתערב ערכאת הערעור בעניין זה.

6.

מכאן בקשת רשות הערעור, בגדרה טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי טעה כשנמנע מלהתערב בפסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות. לטענתה, בניגוד לקביעת בית המשפט לתביעות קטנות, מסמך אישור פרטי החשבון נשלח על ידה ומסמך זה מהווה קיבול של הצעת הפשרה. כן נטען כי בניגוד לקביעת בית המשפט לתביעות קטנות, ניתנו על ידה הסברים המניחים את הדעת באשר לחלוף הזמן עד לפנייתה למשיבה על מנת לברר את מועד העברת התשלום. עוד טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי התעלם מטענותיה בדבר חוסר תום הלב מצד המשיבה אשר התבטא, לשיטתה, בסירובה לקבל את דרישתה לתשלום פיצויים לאחר שכבר הסכימה לשלם לה במסגרת הצעת הפשרה, סך של כ-13 אלף ש"ח והמתבטא, לפי שיטתה, בהימנעות המשיבה ממשלוח הודעת דחייה מנומקת של דרישתה לתשלום פיצויים.

המבקשת משיגה אף על קביעת בית המשפט המחוזי כי תביעתה התיישנה ועומדת, בהקשר זה, על הטעמים לפנייתה המאוחרת למשיבה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי בית המשפט המחוזי טעה כשנמנע מלהתערב בשיעור ההוצאות בהן חייב אותה בית המשפט. לבסוף, טוענת המבקשת כי הבקשה מקימה עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

7.

לאחר עיון בבקשה סבורני כי יש לדחותה, אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק באותם המקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית עקרונית החורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3)123 (1982)]. תנאי זה מקבל יתר חשיבות כאשר המדובר בתביעות קטנות נוכח תכליתו של הליך זה (ראו למשל: רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב (לא פורסם, 20.3.2005), פסקה ט' להחלטת השופט א' רובינשטיין ; רע"א 7711/06 המכללה המשותפת בע"מ נ' מנדל (לא פורסם, 18.1.2007), פסקה ו' להחלטת השופט א' רובינשטיין ). איני סבור כי המקרה שלפניי מעורר שאלה החורגת מגדר הסכסוך הפרטני בין המבקשת למשיבה, על אף ניסיון המבקשת לטעון אחרת.

8.

למעלה מן הצורך אוסיף כי סבור אני שלא נפל כל דופי בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא ליתן רשות ערעור ושלא להתערב בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות. פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות מבוסס בראש ובראשונה על התרשמותו מגרסת המבקשת אל מול גרסת המשיבה ועל הקביעה כי המבקשת לא הוכיחה את משלוח מסמך אישור פרטי החשבון. בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי בממצאים מעין אלה לא תתערב ערכאת הערעור אלא במקרים חריגים, שמקרה זה אינו נמנה עליהם (ראו למשל: ע"א 8589/06 שפיגל נ' איינס (לא פורסם, 14.5.2008), בפסקה 37 לחוות דעתי; ע"א 2076/09 ח.י. בלאושטיין בניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל-משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם, 2.9.2010), פסקה 13 לפסק הדין והאסמכתאות הנזכרות שם). כמו כן, מקובלת עלי קביעת בית המשפט לתביעות קטנות, שאומצה על ידי בית המשפט המחוזי ולפיה בנסיבות מקרה זה, אין לראות בהצעת הפשרה - בה צויין כי היא לצרכי פשרה וכי אין בה כדי לפגוע בטענת התיישנות - משום הודאה בזכות לעניין סעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 [וראו לעניין זה: רע"א 9041/03 בטחיש נ' מדינת ישראל-משרד הביטחון (לא פורסם, 16.8.2005)]. לבסוף, אין לומר ששיעור ההוצאות שהושת על המבקשת הינו בלתי סביר ובודאי שאין לומר כי הינו כה חריג עד כי קמה עילה להתערבות ערכאת הערעור בו (ראו: ע"א 378/78 קלינגר נ' מנהל מס עזבון , פ"ד לג(1) 509, 510 (1979); ע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל , פ"ד נט(4) 625, 636 (2004); ע"א 3400/03 רובינשטיין נ' עין טל (1983) בע"מ , פ"ד נט(6) 490, 515-514 (2005)].

9.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.