רע"א 668/06 NEOMAX MANAGEMENT LLC נ. מדינת ישראל-בית המכס אשדוד

א.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 17.1.06 (השופט שילה) בתיק בר"ע 3047/05, בה הורה, בגדרי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה (סגנית הנשיא בוסתן) מיום 13.11.05, ע"א רמלה 36/05), על עיכוב שחרורה של האניה SKY שבבעלות המבקשת (להלן האניה), עד להכרעה בבקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי לפי סעיף 203א(ג)(4) לפקודת המכס (להלן הפקודה).

ב.ביום 12.6.05, שעה שהאניה עגנה מול חופי אשדוד, נערך בה חיפוש, ונתפסו מאות קרטונים של סיגריות שהוחבאו בתאי הציפה של האניה. באותו יום נעצר הקברניט בחשד להברחת הסיגריות. ביום 23.8.05 הורשע הקברניט, על פי הודאתו, בעבירות שעניינן הברחת הסיגריות, והוטלו עליו שני חודשי מאסר וקנס בסך 80,000 ש"ח. ביום 3.7.05 הודיעה המשיבה למבקשת כי גובה המכס החליט להטיל עליה קנס בסך 2,628,488 ש"ח - סכום המסים שהיו מוטלים על הסיגריות שנתפסו אילו הוכנסו לישראל כדין – וזאת בהתאם לסמכותו לפי סעיף 203(ב) לפקודה; זאת לאחר שבהחלטה קודמת, מיום 16.6.05, הודע על כוונה להטיל קנס בגובה 4,289,188 ₪, והמבקשת טענה כנגד זאת. על מנת להבטיח את תשלום הקנס הורה גובה המכס על עיכוב הספינה עד לתשלום. ביום 31.7.05 ערערה המבקשת. ביום 13.11.05 קיבל בית משפט השלום (סגנית הנשיא בוסתן) את ערעור המבקשת על גובה הקנס, והעמידו על סך 300,000 ש"ח. לא נתקבלה טענת המבקשת כי המעשים נעשו בלא ידיעתו של בעל האניה, אך באשר לגובה הקנס נקבע כי היחס בין הקנס שהוטל על הקברניט לזה שהוטל על המבקשת אינו מידתי. נאמר כי אמנם הקנס שהוטל על הקברניט הוא פלילי והקנס הנדון הוא בהליך אזרחי, אך גם לו אופי מעין פלילי. בית המשפט הורה בהמשך על עיכוב האניה עד לתשלום הקנס, או עד שתינתן ערובה מתאימה. ביום 1.12.05 הגישה המשיבה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, בהתאם להוראת סעיף 203א(ג)(4) לפקודה. ביום 17.1.06 החליט בית המשפט המחוזי כי נוכח סיכוייו הטובים של הערעור, והחשש שאם תצא האניה את הארץ ספק אם תהיה אפשרות לגבות את הקנס, יש להמשיך את עיכובה. כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה הנוכחית.

ג.ביני לביני התקיים הליך נוסף שעניינו טענת המבקשת, כי המשיבה הפרה את הוראתו של בית משפט השלום בכך שסיכלה שלא כדין את שחרור האניה. ביום 12.1.06 קבע בית משפט השלום שהתנהלות המשיבה מהווה בזיון בית משפט, תוך שמתח ביקורת קשה על התנהגות המדינה ("כאחרון בריוני הכפר"), והוטל עליה קנס בסך 7,000 ש"ח בעבור כל יום של הפרה מאותו יום. עם זאת יצוין כי החל ממתן ההחלטה בבית המשפט המחוזי בבקשת עיכוב הביצוע, ראשית ביום 12.1.06 כסעד ארעי, ושוב בהחלטה מיום 17.1.06, אין המדובר לעת הזאת בהפרת החלטתו של בית משפט השלום.

ד.(1) בבקשה התייחסה המבקשת בלשון קשה הן לחוסר תום ליבה של המשיבה – כנטען - בכל הנוגע לעיכוב האניה, הן לסיכויי הערעור שהם לטענתה קלושים, והן לנזקים הנגרמים לה מעיכוב האניה.

(2) מנגד מגיבה המשיבה, כי אין מתקיימים המבחנים לעיכוב ביצוע; כי המדובר בבקשת רשות ערעור על החלטת ביניים שככלל אין ניתנת לגביה רשות כזאת, לא כל שכן בגלגול שלישי; כן נדרשת היא לסיכויי הערעור שלשיטתה גבוהים הם, ולסגנון הבקשה.

ה.לאחר העיון לא אוכל להיעתר לבקשה. אין כל ספק שעיכוב האניה טרם החלטת בית המשפט המחוזי היה שלא כדין. לא נעלמה ממני קביעת בית משפט השלום בדבר התנהלותה הבעייתית של המשיבה; אינני יודע אם הוגש ערעור ומה אירע בו, אך מטבע הדברים אפשר בהחלט להבין את טרונייתה של סגנית הנשיא המלומדת על מה שאוכל לקרוא "עיכוב ביצוע עצמי" בלא עיכוב ביצוע כדין, כפי שננקט לאותה עת; זאת על פי המצב המשפטי וחובתה של רשות, מה גם שהיה בידה לנקוט אמצעים אחרים להבטחת זכויותיה הנטענות. ברם, דומני כי אין בכך כדי להשפיע על החלטתי בשלב הנוכחי. עיכוב האניה נעשה על ידי בית המשפט המחוזי, כאמצעי שמטרתו שמירה על המצב הקיים באופן שלא יסכל את המשך הדיון, ויבטיח את אפקטיביות ההליך (ראו ע"א 385/73

פרידמן נ'

זהבי (זיבלין) , פ"ד כח(1) 765, השופט אשר). סבורני כי יש גם ממש בחשש המשיבה פן אם תצא האניה את הארץ ובקשת רשות הערעור תהפוך לערעור ותתקבל - לא תוכל לגבות את הסכום שנפסק. אכן, המבקשת באה חשבון עם המשיבה על שלא הוכיחה את הטענה בדבר החשש שלא תהא אפשרות לגביית הקנס אם יועלה; אך היא עצמה אינה מאששת את טענתה מנגד בראיה או אף אמירה שיש ממי לגבות ואין חשש כזה. נכון שככלל נדרש תצהיר לטענות מעין אלה (ראו בן-נון הערעור האזרחי 434, 435 והאסמכתאות דשם; רע"א 10787/05 מוחמד נ' מחצבות כנרת (טרם פורסם) והאסמכתאות דשם). אך המקרה דנן חריג במידה מסוימת, כשבאניה עסקינן שבהפליגה מכאן אולי יפליגו עמה סיכויי הגביה. כשלעצמי סבורני, כי אין לבטל את סיכויי הערעור, ואשר לנזק הנגרם למבקשת - וניתן להניח כי כשאניה עוגנת ללא מעש ישנם נזקים - בידה להציע ערבויות הולמות ולשחרר את האניה. אוסיף כי קיימת אי בהירות מסוימת באשר למסגרת הנורמטיבית במקרה דנן: ברי כי האוניה עוכבה תחילה בהתאם לסעיף 203(ב) סיפא לפקודה, אך דומה כי כיום היא מעוכבת בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד–1984; כך או אחרת, דומה כי לסוגיה זו אין השלכה, בשלב זה, על הבקשה הנוכחית.

ה.אין בידי איפוא להיעתר לבקשה. בנסיבות איני עושה צו להוצאות.