רע"א 66827-09-24 רע"א 66827-09-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופטת עירית וינברג-נוטוביץ) בפר"ק 29466-08-17 מיום 1.9.2024, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים להורות למשיבים 2-1 לנקוט בהליכים משפטיים לחיוב המשיבים 4-3 בהשבת כספים לחברה אשר ניהלו, לפי סעיפים 374-373 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: פקודת החברות). בסמוך לאחר הגשת בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע.

רקע והשתלשלות העניינים

1.זהו, בתמצית, הרקע הנדרש להכרעה בענייננו: המשיב 3, מר יחזקאל מזרחי (להלן: מר מזרחי), הוא בעל המניות הרשמי והדירקטור היחיד הרשום בנסח חברת ח"י בצל ירוק בע"מ (להלן: החברה), והמשיבה 4, בת זוגו מזל מזרחי (להלן: גב' מזרחי; ויחד עם מר מזרחי: הזוג מזרחי) ניהלה בפועל את החברה בצוותא עמו. עסקה של החברה היה מרכול שפעל בעיר פתח תקווה. המבקשים הם נושים של החברה (להלן: הנושים), כאשר המבקש 3, מר יחזקאל דללי (להלן: מר דללי), גם מחזיק למעשה בשני שליש ממניות החברה, על אף שאינו רשום ככזה בנסח החברה ברשם החברות. ביום 14.8.2017 הגיש מר דללי בקשה למתן צו פירוק נגד החברה, בשל אי-פירעון חובותיה כלפיו, וזה ניתן ביום 7.1.2018. בתחילת ההליך מונה בא-כוח הנושים כמנהל מיוחד לנכסי החברה, ובהמשך לכך הוא הגיש בקשה לחיוב אישי של הזוג מזרחי (וכן של גורמים נוספים שאינם צד להליך זה) בחובות החברה, לפי סעיפים 374-373 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: פקודת החברות או הפקודה). זאת, בטענה כי הזוג מזרחי משכו כספים מקופת החברה שלא כדין, הביאו לקריסתה והשאירו את נושיה מול שוקת שבורה (להלן: הבקשה לחיוב אישי). כונס הנכסים הרשמי סירב לאשר בקשה זו בטענה כי טרם התבהרה מצבת החובות, ובהתאם, ביום 10.10.2010, החליט בית המשפט קמא על מחיקתה. לאחר מכן, משהתגלה כי בא-כוח הנושים מייצג בין היתר את מר דללי, הוא הועבר מתפקידו כמנהל מיוחד והוחלף במשיב 1, עו"ד אורי בראון (להלן: המנהל המיוחד). בדו"ח שהגיש המנהל המיוחד ביום 3.6.2021 התנגד הלה להגשת בקשה לחיוב אישי של הזוג מזרחי, בשונה מקודמו בתפקיד, בשל הערכתו כי סיכוייה להתקבל נמוכים. לשם בחינת העניין, בית המשפט קמא מינה בהסכמת הצדדים רואה חשבון מומחה, ובחוות דעת שזה הגיש ביום 16.8.2022, הוא הגיע למסקנה כי לזוג מזרחי אחריות לקריסת החברה, אך כך גם למר דללי (ולאחיו, שאינו צד להליך זה), וכי "לא ניתן לקבוע בוודאות מה חלקו של כל אחד בהובלת קריסת החברה" (סעיף 16.3 לחוות דעתו. להלן: חוו"ד המומחה).

2.בהמשך להשתלשלות העניינים המתוארת, ביום 9.10.2023 הגישו הנושים בקשה למתן הוראות למנהל המיוחד ולכונס הנכסים הרשמי "לנקוט בהליכים הנדרשים" לחיוב הזוג מזרחי בהשבת כספים לחברה (להלן: הבקשה למתן הוראות). זאת, לטענתם, בהתאם לנקבע בחוו"ד המומחה, ומנימוקים דומים לבקשה לחיוב אישי שהגיש בעבר בא-כוחם בכובעו כמנהל מיוחד. בתגובת המנהל המיוחד מיום 25.10.2023, לה הסכים בעיקרה כונס הנכסים הרשמי, הוא שב על טענתו כי סיכויי קבלת הבקשה לחיוב אישי נמוכים, וכן גרס כי הטענות כלפי בני הזוג התיישנו וכי הגשת הבקשה לא צפויה להועיל בשל הליכי פשיטת הרגל בהם מצוי מר מזרחי. עוד נטען כי אם רצונם בכך, ביכולתם של הנושים להגיש בעצמם תביעה לפי סעיפים 374-373 לפקודת החברות.

החלטת בית המשפט קמא

3.ביום 1.9.2024 החליט בית המשפט קמא על דחיית הבקשה למתן הוראות (להלן: ההחלטה). נקודת המוצא של ההחלטה הייתה כי למנהל המיוחד שיקול דעת רחב בניהול ההליך, אשר בית המשפט לא יתערב בו למעט במקרים חריגים. על רקע זה, בית המשפט קמא קבע כי לאור הקושי הראייתי בקביעת חלקו של כל אחד מהצדדים הרלוונטיים בקריסת החברה, ובהיעדר מקור למימון ההוצאות הכרוכות בניהול ההליך (בהינתן שקופת הפירוק ריקה), "ספק אם יש להתערב בשיקול דעתו של המנהל המיוחד" (פסקה 20(ד) להחלטה). לצד זאת, נקבע כי הצורך להכריע בבקשה למתן הוראות נמוך גם כך, שכן אין מניעה שהנושים יגישו בעצמם בקשה לחיוב אישי, שלא באמצעות המנהל המיוחד – כפי שהם הבהירו, בשלבים מוקדמים יותר של הליך הפירוק, שברצונם לעשות. עוד קבע בית המשפט כי בהינתן מורכבותה של התביעה התאגידית המבוקשת, מוטב לנהלה בערכאה אזרחית ולא בבית המשפט של חדלות פירעון. לאור כל זאת סירב בית המשפט קמא להורות למנהל המיוחד להגיש התביעה, אולם נתן למבקשים אישור להגיש תביעה אזרחית נגד הזוג מזרחי (בכפוף לקבלת אישור בית משפט של פשיטת רגל לנהל הליך נגד מר מזרחי, המצוי כזכור בהליכי חדלות פירעון).

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

בקשת רשות הערעור

4.בבקשת רשות הערעור הנושים שבים, ככלל, על הטענות שהשמיעו בבקשה למתן הוראות. לגישתם, משנקבע בחוו"ד המומחה כי לזוג מזרחי אחריות למשיכת כספי החברה ולקריסתה, יש להורות למנהל המיוחד להגיש בקשה לחייבם בהשבת הכספים לחברה, הגם שלא נקבע מהי חלוקת האחריות לקריסת החברה בינם לבין גורמים אחרים. כמו כן, נטען כי אין מדובר בתביעה מורכבת וסבוכה מבחינה עובדתית, שכן העובדות הרלוונטיות בוררו על ידי המומחה בחוות דעתו, כך שאין מניעה לנהלה בבית המשפט של חדלות פירעון. בסמוך להגשת בקשת רשות הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע החלטה אחרת של בית המשפט קמא מיום 4.9.2024, לפיה צו איסור הדיספוזיציה שהוטל על נכסיה של גב' מזרחי בראשית ההליך קמא יתבטל ביום 29.10.2024.

דיון והכרעה

5.לאחר עיון בבקשת רשות הערעור הגעתי למסקנה כי יש לדחותה, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

6.כלל ידוע הוא כי ערכאת ערעור תיטה שלא להתערב בהחלטות בית משפט של חדלות פירעון, למעט במקרים חריגים, וזאת לאור מומחיותו הייחודית ולאור התרשמותו הבלתי-אמצעית מהצדדים ומנסיבות העניין (ראו רע"א 7692/19 אביחסרה נ' תורג'מן, פסקה 8 (9.1.2020); רע"א 6227/20 שניידרמן נ' גבור, פסקה 8 (14.10.2020)) – כך בכלל, וכך בפרט בהכרעה בבקשה למתן הוראות (ראו רע"א 2728/19 ארגמן נ' עו"ד אוריאל זעירא, נאמן לנכסי החייב נתן ארגמן, פסקה 10 (11.6.2019); רע"א 1664/20 פנינת עוזיאל בע"מ נ' לב, פסקה 16 (8.7.2020)). בנוסף לכך, הלכה מושרשת היא כי בית המשפט ייטה שלא להתערב בשיקול דעתו של בעל תפקיד בהליך פירוק חברה, אלא אם נמצא כי הלה הפעיל את שיקול דעתו בחוסר סבירות (רע"א 7311/10 כהן נ' דדון, פסקה 15 (19.6.2011); רע"א 5572/19 נחמה נ' רוזנפלד, פסקה 16 (6.2.2020)). על רקע מתחם ההתערבות המצומצם שמותירים הכללים האמורים, לא מצאתי הצדקה להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא.

7.לפי סעיפים 374-373 לפקודת החברות, בית המשפט המוסמך רשאי להורות, במסגרת הליך פירוקה של חברה, כי נושא משרה של החברה יישא באחריות אישית לחובותיה או יחויב בהשבת כספים אליה בהתקיים תנאים מסוימים, וזאת לבקשת "הכונס הרשמי או המפרק או כל נושה או משתתף של החברה" (יצוין כי סעיפים אלה הוחלפו בינתיים בסעיפים 290-289 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, אשר הסמכות ליזום הליך מכוחם נתונה רק לנאמן או לממונה, ולא לנושים. עם זאת, מאחר שעסקינן בהליך פירוק שנפתח לפי פקודת החברות, ההוראות הרלוונטיות לגביו הן אלו שנקבעו בפקודת החברות. ראו סעיף 373(ב) לחוק חדלות פירעון).

8.בענייננו, משסירב המנהל המיוחד להגיש בקשה כאמור, ביקשו הנושים מבית המשפט קמא שיורה לו לעשות כן במסגרת תיק הפירוק על דרך של בקשה למתן הוראות, שמטרתה "לשמש מסגרת יעילה ומהירה אשר בתחומה פועל בית-המשפט כמנחה וכמפקח על פעילותם של נושאי תפקידים שונים" (ע"א 3284/19 שיף הזנפרץ נאמנים (2004) בע"מ נ' בר, פסקה 16 (31.1.2021) (להלן: עניין שיף); ראו גם רע"א 259/99 חברת פליצ'ה ראובן בע"מ נ' סופיוב, פ"ד נה(3) 385, 394-393 (2001) (להלן: עניין פליצ'ה)). במסגרת ההחלטה דחה בית המשפט קמא בקשה זו ממספר טעמים, כנזכר לעיל, ועיון בהם מעלה כי מדובר בנימוקים ענייניים ומבוססים, ובוודאי לא כאלו המצדיקים התערבות שיפוטית. אנמק בקצרה.

9.ראשית, מחוו"ד המומחה עולה כי, הגם שהוא סבור שלזוג מזרחי עשויה להיות אחריות לקריסת החברה, לא ניתן לקבוע בוודאות מהי האחריות של כל אחד מהצדדים לאירוע זה. ממילא, סביר להניח כי הבירור המבוקש על ידי הנושים עלול להיות ארוך ומורכב יחסית, באופן שספק אם הוא הולם את הליך הבקשה למתן הוראות הנדון, המיועד להיות קצר ויעיל (ראו עניין פליצ'ה, בעמ' 395; עניין שיף, בפסקה 16 לחוות דעתו של השופט יצחק עמית וכן בחוות דעתי באותו עניין). כמו כן, בית המשפט קמא מצא לנכון בהחלטתו לאפשר למבקשים עצמם לנהל תובענה אזרחית בשם החברה נגד הזוג מזרחי מכוח סעיפים 374-373 לפקודת החברות, כך שיכולתם למצות את תביעת החברה אינן נפגעות באופן מהותי מן ההחלטה. במילים אחרות, משמעותה של ההחלטה מוגבלת לכך שאם הנושים מעוניינים ליזום הליך בשם החברה נגד הזוג מזרחי לפי סעיפים 374-373 לפקודת החברות אין הם יכולים לגלגל משימה זו על כתפי המנהל המיוחד, אלא עליהם לעמוד בחזית התביעה, ולשאת במלוא עלויותיה וסיכוניה. לבסוף, ובהמשך ישיר לכך, יש ממש גם בקביעה שעלויותיו הצפויות של ההליך המבוקש אינן מצדיקות במקרה דנן לחייב את המנהל המיוחד לנקוט בו, בהינתן שהערכתו המקצועית היא שאין להליך תוחלת חיובית, ובשים לב לכך שקופת הפירוק ריקה, סיכויי התביעה אינם ברורים, ויכולת הגבייה מוטלת בספק. אכן, בנסיבות אלה, ככל שהנושים חולקים על הערכת המנהל המיוחד (המקובלת על הכונס הרשמי), ומאמינים בנטען על ידם, יתכבדו הם, ויעשו שימוש בסמכות היזום שפקודת החברות העמידה לרשותם – דהיינו, ישימו את כספם במקום בו מצוי פיהם, בהתאם למכתם הלועזי הידוע ("Put your money where your mouth is"). לנוכח דברים אלו, איני מוצא הצדקה מבוררת לקבל את בקשת רשות הערעור, ולהתערב בהחלטת בית המשפט קמא.

10.סוף דבר: דין בקשת רשות הערעור להידחות, וממילא זהו גם דינה של בקשת עיכוב הביצוע. משלא נתבקשה תשובת המשיבים, אין צו להוצאות.