רע"א 6764/02 עזרא משה נ. המשביר סוכנויות בע"מ

המבקשים, שרכשו באשראי שני קומביינים - האחד בשנת 1995 והשני בשנת 1996 - מישכנו קומביינים אלה לטובת המשיבה, ובנוסף הפקידו בידי המשיבה שיקים דחויים להבטחת תשלום עבור הקומביין שנרכש בשנת 1995, ושטרות חוב להבטחת התשלום בגין רכישת הקומביין שנרכש בשנת 1996. השטרות והשיקים לא כובדו, וחלקם אף לא הוגש לפירעון. אלא, שמדי פעם שילמו המבקשים סכומים שונים למשיבה על-חשבון חובם. כיוון שהשטרות והשיקים לא נפרעו במועד, חייבה המשיבה את המבקשים גם בריבית פיגורים, כאשר יתרת הסכום ששולם לפירעון הלוואה מסוימת נזקף לפירעון ריבית הפיגורים.

בשנת 1997 הגישה המשיבה להוצאה-לפועל בקשה לביצוע המשכון, בצירוף תצהיר מנהלת החשבונות שלה המעיד, כי יתרת החוב אותו בא המשכון להבטיח מסתכמת בכמיליון ש"ח.

המבקשים התגוננו בטענה כי פרעו את חובם. ראש ההוצאה-לפועל, הרשם ישי קורן, בהחלטה מפורטת ומנומקת היטב דחה טענה זו, בגידרה התייחס לטענות הספציפיות של המבקשים, לרבות הטענה בדבר פגמים בהנהלת-החשבונות של המשיבה. ראש ההוצאה-לפועל קבע, כי בגדר טענת "פרעתי" הנטענת בפני ראש ההוצאה- לפועל, לא יישמעו טענות כי החוב נמוך יותר מן החוב הנתבע, וכי על-כל-פנים, טענה כזו אינה מספקת לעיכוב מימוש המשכון.

המבקשים הגישו ערעור על החלטה זו, ובעוד ערעורם תלוי ועומד הגישו תביעה לבית-משפט השלום בתל-אביב למתן פסק-דין המצהיר כי פרעו את חובם. בנוסף, תבעו החזר כספים שלטענתם שילמו ביתר. בגדר תביעה זו אף ניתן צו מניעה האוסר על המשיבה לממש את המשכון בהליכי הוצאה-לפועל.

הערעור לבית-המשפט המחוזי כנגד ההחלטה למתן צו מניעה התקבל, וצו המניעה בוטל.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

בבקשה זו לא מצאתי ממש. שכן, העיקרון שעליו עמד בית-המשפט המחוזי (השופט דן ארבל), ושצוין כבר בהחלטתו המנומקת של ראש ההוצאה-לפועל הוא, כי טענות הנוגעות לגובה החוב אינן עילה למניעת ביצוע המשכון. כאמור, ראש ההוצאה-לפועל מצא, בהסתמכו על תצהיר מנהלת החשבונות של המשיבה - המבוסס על הנהלת החשבונות של המשיבה, שראש ההוצאה-לפועל לא מצא בה פגם - כי המבקשים נשארו חייבים למשיבה את הסכום שפורט בתצהיר.

בנסיבות אלה, הפסקת הליכי הוצאה-לפועל באמצעות צו מניעה, על-ידי הגשת תביעה הנוגעת לגובה החוב, פוגעת בערכה של בטוחת המשכון, ומלכתחילה לא היה מקום למתן צו כזה.

הבקשה נדחית.