פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"א
679/00
בפני:
כבוד הרשם אמיר זולטי
המבקשים
:
1.
יורשי המנוח אברהם מרקוביץ ז"ל
2.
יחיאל מרקוביץ
3.
מרלה נחמה
נגד
המשיב
ה :
אהובה פילו
הוגש הליך
בשם
המבקשים: עו"ד דן אבישר
בשם
המשיבים: עו"ד דוד סופר
החלטה
בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.
1.ביום 22.11.99 הורתה כב' הרשמת מ' אגמון על מחיקת ערעור שהגישו המבקשים (ע"א 27/99). ערעור זה הוגש ביום 3.1.99, ועניינו בפסק דין שניתן ביום 26.8.98. על פי פסק הדין חוייבו המבקשים להתפנות מחדר שירותים אותו ,סיפחו" לחנותם מתוך הרכוש המשותף בבניין בו ממוקמת חנותם. לטענת המבקשים, קיבלו לראשונה את פסק הדין כדין רק ביום 19.11.98. כב' הרשמת אגמון קבעה, כי פסק הדין נשלח זמן מה קודם לכן לבא כוחם (הקודם) והם היו מודעים לו וכי נוכח פסיקתו העדכנית של בית משפט זה המועד הרלוונטי למניין המועדים הוא מועד "הידיעה" על תוכנו של פסק הדין, ולא מועד "ההמצאה" שלו. אי לכך נמחק הערעור.
2.כעת הגישו המבקשים בקשה להארכת המועד להגשת הערעור. לטענתם, סברו, כי ההלכה התקפה עודנה הלכת "ההמצאה", כפי שנקבעה מימים ימימה בע"א 96/60 "היוגב" ארגון פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' גרינברג , פ"ד יד 1555 ובע"א 127/60 שרונה נ' שיינברג , פ"ד יד (3) 2187. לטענתם, החלטת כב' הנשיא ברק ברע"א 1113/97 אסמעאיל נ' סלימאן
(לא פורסם) היא ההחלטה הראשונה ששינתה במפורש את ההלכה (המבקשים אינם כופרים בעובדה שגם קודם לכן ניתנו החלטות ופסקי דין לעניין זה, אלא שלשיטתם היו אלה אמרות אגב גרידא). עוד טוענים המבקשים, כי הסתמכו בתום לב על האמור בסיפא לפסק דינו של בית המשפט במחוזי, לפיו יישלח להם פסק הדין בדואר רשום ובפקסימיליה ( פסק הדין נשלח כאמור בפקסימיליה. אך לטענת המבקשים לא עמד המשלוח בתנאים שנקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- לעניין זה). טעותם היתה כנה וסבירה, החלטת כב' הנשיא ברק, שטרם פורסמה, לא היתה ידועה להם. מטעם זה, מוסיפים המבקשים וטוענים, יש לראות בהחלטה ברע"א 113/97 "הלכה חדשה" שיש בה כדי להוות טעם מיוחד להארכת מועד. בהתייחסם לגוף ערעורם, טוענים המבקשים, כי המדובר בערעור בעל חשיבות, המעורר סוגיות שעניינן בהשתק פלוגתא ובמעשה בית דין.
3.המשיבה מתנגדת לבקשה, לטענתה, יסודם של ההליכים בעשיית דין עצמית של המבקשים, שבעקבותיה ניתן פסק הדין נשוא הערעור. המבקשים היו מודעים לפסק הדין זמן רב עובר להגשת ערעורם ונמנעו מלבצעו, חרף פניותיו החוזרות והנשנות של בא כוח המשיבה. אין הם ראויים להתחשבות עקב כך, מה גם שההלכה על פיה ניתנה החלטת כב' הרשמת אגמון ניתנה זה מכבר.
4.דין הבקשה להידחות. כאמור בהחלטתה של כב' הרשמת אגמון, התבססה הלכת ההמצאה החל מהחלטתה של כב' הרשמת אפעל-גבאי בבש"א 548/94 ניסים לוי נ' רמי גולדשטיין
שניתנה ביום 27.6.94. החלטת כב' הנשיא ברק ברע"א 1113/97 ניתנה ביום 6.4.97, כשנה וחצי בטרם נודע למבקשים דבר מתן פסק הדין בעניינם. אין לומר איפוא, כי המדובר בשינוי הלכה כה חדש או כה נסתר מן העין. מה גם שטענת "ההלכה החדשה" עליה תולים המבקשים את יהבם מתייחסת למצב בו גורמת ההלכה החדשה לשינוי דין מהותי המצדיק הגשת ערעור אף לאחר חלוף המועד להגשתו, אם לפי הדין ששרר בטרם חלף המועד לא היה טעם להגשת הערעור (וראו: בש"א 257/88 ניר נ' אסרף , פ"ד מב (4) 481, והאסמכתות הנזכרות שם). לא זה המקרה כאן. טענת המבקשים היא, למעשה, טענת טעות בהלכה או בחוק ולגבי טענה מעין זו נקבע לא פעם, כי זו אינה מקימה "טעם מיוחד", הנדרש למבקשים מכח הוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (וראו: (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש. לוין, עמ' 891; ב"ש 202/72 משה אהרון נ' ד' נוימן , פ"ד כז(1) 258, בש"א 2541/94 עירית ירושלים נ' מריו גרלוי , לא פורסם; ע"א 6449/97 טמשה נ' עדן , לא פורסם). בנסיבות אלו, ונוכח השיהוי הרב בהגשת הבקשה שבפני אני דוחה את הבקשה.
המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסך 1,000 ש"ח.
ניתנה היום, ד' בניסן תש"ס (9.5.00).
אמיר זולטי, רשם
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
00006790.
O02