רע"א 6797/19 עלה מגידו בע"מ נ. ג'י פור אס טכנולוגיות מיגון

1.

המבקשת הייתה בעת הרלוונטית בעלים של מפעל תכשיטים (להלן: המפעל ), שהמשיבה סיפקה לו שירותי מוקד. ביום 18.1.2004 התקשרו המבקשת והמשיבה בהסכם למתן שירותי המוקד וביום 24.4.2006 חתמו הצדדים על הסכם נוסף שהוכתר "חידוש הסכם" (להלן: ההסכם ) , וזהה בעיקרו להסכם משנת 2004. בהסכם צוין כי המשיבה תספק למבקשת שירותים הכוללים מעקב אחרי אותות אזעקה המתקבלים מהמפעל משעת סגירתו בערב ועד לפתיחתו בבוקר; במידת הצורך – שליחת סייר למפעל לבדיקה אם תתקבל קריאה; ויידוע נציגי המפעל על הקריאה. עוד נקבע בהסכם כי אם יימצא שהמשיבה אחראית לפצות את המבקשת בגין נזק (פרט לנזקי גוף) היא לא תשלם סכום העולה על ממוצע דמי המנוי החודשי בתקופה שנקבעה בהסכם פי 60 (להלן: תניית הגבלת האחריות ). בשנת 2009 התקינה המשיבה במוקד המפעל יחידת תקשורת חדשה, ובשנת 2010 התקינה מערכת אזעקה חדשה לפי תקן ישראלי 1337 (להלן: יחידת התקשורת ו מערכת האזעקה ) . ביום 4.9.2011 פרצו גנבים למפעל וגנבו רכוש שהיה בו. במוקד התקבלו שתי קריאות אזעקה משני אזורים במפעל, ולאחר מכן התקבלה הודעה על תקלת תקשורת. המוקד שלח סייר למפעל, אשר לאחר שערך בדיקה חיצונית בסביבת המפעל, הודיע למוקד שהכל תקין. המוקדנית התקשרה למנהל המפעל ומשזה לא ענה, השאירה הודעה קולית. מנהל המפעל גילה על הפריצה רק בבוקר, לאחר שעובדי המפעל דיווחו לו עליה.

2.

המבקשת הגישה תביעה כספית נגד המשיבה לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה עקב הפריצה בסך של 914,418 ש"ח. בפסק דין מיום 25.6.2018 קיבל בית המשפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח' קלוגמן ) את התביעה באופן חלקי. נקבע כי ההסכם, ובכלל זאת תניית הגבלת האחריות, חל בשינויים המחויבים לאחר התקנת המערכות החדשות. בית המשפט ציין כי ההוראה שמגבילה את האחריות של חברה המספקת שירותי מוקד כבר נבחנה על ידי בית הדין לחוזים אחידים, שקבע כי אין בה משום תנאי מקפח בחוזה אחיד. עם זאת, נקבע כי תניית הגבלת האחריות לא חלה בשלב הטרום חוזי, קרי: בשלב ההתקנה של מערכת האזעקה ויחידת התקשורת. בעניין אחרון זה בית המשפט מצא כי המשיבה התרשלה בשלב הטרום חוזי וכי נפלו פגמים בהתקנת יחידת התקשורת ובפרט בכך שהיא שימשה כיחידה ראשית בלבד (ולא רק כגיבוי), שהביאו לכך שאלו לא פעלו כראוי בעת הפריצה. עוד נקבע כי המשיבה לא התרשלה במהלך הפריצה; וכי קיים אשם תורם מצד המבקשת, מנימוקים שפורטו. לאחר שבחן שיקולים אלה ואת חוות הדעת שהובאה על ידי המבקשת להוכחת נזקיה, העמיד בית המשפט את סכום הפיצויים על סך של 211,267 ש"ח. בצד האמור חויבה המשיבה בתשלום שכר טרחת עורך דין כמפורט בפסק הדין והוצאות משפט בגובה 30,000 ש"ח.

3.

המבקשת והמשיבה ערערו על פסק הדין. ביום 11.9.2019 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגני הנשיא י' שבח ו ש' שוחט

והשופט י' אטדגי ) את ערעור המשיבה באופן חלקי ודחה את ערעור המבקשת. נקבע כי אף אם הייתה התרשלות בעת התקנת יחידת התקשורת, לא הוכח כי קיים קשר סיבתי בין התרשלות זו לבין הנזק, שכן המוקד קיבל בזמן אמת איתותים בדבר אירוע חריג, ועל כן מטרתה של יחידת התקשורת – הלכה למעשה – הושגה. עם זאת, נקבע כי המשיבה התרשלה בשלב ביצוע ההסכם, הן בשל התנהלות הסייר, שלא ביצע בדיקה מקיפה במקום, הן בשל כך שהמוקדנית התקשרה למנהל המפעל רק פעם אחת, ממספר טלפון חסוי, ולא התקבלו ראיות מספקות על ניסיון להתקשר למחזיקי מפתח אחרים של המפעל. בנסיבות אלו, נקבע כי לא הייתה רשלנות תורמת מצד המבקשת. בהמשך לקביעות אלו נמצא כי תניית הגבלת האחריות חלה על התרשלות המשיבה, וכי לא הוצגו נסיבות מיוחדות המצדיקות לחייב אותה בתשלום פיצוי גבוה מהסכום שנקבע בתנייה זו. אשר על כן, סכום הפיצוי שהמשיבה חויבה בו הופחת, והועמד על סך של 10,320 ש"ח (וממנו נגזר גם שכר טרחת עורך דין שנפסק לזכות המבקשת). הוצאות המשפט שקבע בית משפט השלום הושארו על כנן.

4.

מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי שבצדה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע. המבקשת טוענת כי עניינה מעלה שאלה עקרונית בעניין חומרת הרשלנות שיכולה להביא לחריגה מתניית הגבלת האחריות, ולחיוב חברה המספקת שירותי מוקד לשלם פיצוי עבור מלוא הנזק שנגרם עקב רשלנותה. לטענת המבקשת, הפיצוי שנפסק בבית המשפט המחוזי הוא נמוך מעלות התקנת המערכות כראוי, וגורם לכך שלמשיבה אין תמריץ להתקין את המערכות כנדרש. עוד נטען כי התקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות שבהתקנת יחידת התקשורת לבין נזקי הפריצה, שכן אם זו הייתה מותקנת כראוי, המוקדנית הייתה מקבלת התראות "קריטיות וחד-משמעיות" ממנה ומבינה כי מתרחשת פריצה. המבקשת סבורה כי יש לאבחן את עניינה מהמקרה שנדון בע"א 1176/17 לחוביץ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (18.2.2018) (להלן: עניין לחוביץ ), מן הטעם כי באותו עניין התרשלות חברת המוקד הייתה פחות חמורה, כך הטענה. עוד נטען כי גם לאחר אירוע הפריצה התרשלה המשיבה, ופעלה בחוסר תום לב, גם מבחינת התנהלותה הדיונית.

5.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים בהם עולה שאלה משפטית שחשיבותה הציבורית חורגת מעניינם של הצדדים (רע"א 2463/15 אלקיס נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ , פסקה 5 (26.5.2015); ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982) ). המבקשת טוענת כי עניינה מעורר שאלה כללית באשר לנסיבות שבהן יימצא לנכון לחרוג מתניית הגבלת האחריות (וראו הדיון בתנייה מעין זו בע"א 11628/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מאגר ציוד למשרד ולמחשב בע"מ , פסקאות 18-17 (27.12.2007)). ברם, חרף הניסיון לשוות לטענה נופך עקרוני, זו נטועה כולה בנסיבות הקונקרטיות של המקרה, ובמסקנה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי, שלפיה עניינה של המבקשת לא בא בגדרי המקרים שבהם ניתן לחייב חברת מוקד בתשלום פיצוי מעבר לאמור בתניית הגבלת האחריות (עניין לחוביץ , פסקה 13). יתר טענות המבקשת, הנוגעות בין היתר להתרשלות המשיבה בעת התקנת יחידת התקשורת ולקשר הסיבתי הנטען בינה לבין הנזק, מופנות למסקנותיו של בית המשפט המחוזי על בסיס התרשמותו מהתשתית העובדתית שהונחה על ידי הצדדים, ואין בהן כדי להצדיק בירור נוסף לפני בית משפט זה (וזאת גם אם התוצאה שאליה הגיע שונה מזו שנקבעה בפסק הדין של בית משפט השלום, ראו למשל רע"א 6897/17 גולדמונץ נ' חברת שרביב בע"מ , פסקה 5 (26.10.2017)).

סוף דבר: הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, ומאליה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא התבקשה תשובה – אין צו להוצאות.