רע"א 6814/15 נויה יהלומים בע"מ נ. יהלומי מזל נ.א בעי"מ

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת י' שבח ) בהפ"ב 16760-05-15 מיום 1.9.2015, במסגרתו קיבל בית המשפט את עתירתם של יהלומי מזל נ.א. בע"מ ואיתן יעקב (להלן ביחד: המשיבים ) לביטולו של פסק בוררות שניתן ביום 10.2.2014 על ידי המוסד לבוררות של הבורסה ליהלומים (להלן: הבורסה ), שמכוחו חויבו המשיבים לשלם לנויה יהלומים בע"מ ולגדעון שאלתיאל (להלן ביחד: המבקשים ) סכום של 27,540 דולר.

כמו כן מתבקשת רשות לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 17.6.2015, במסגרתה קבע בית המשפט כי טענת המשיבים לפיה ייפוי הכוח הנושא את התאריך 16.7.2012 נחתם על ידי איציק כהן, אינה טענה המהווה הרחבת חזית אסורה.

רקע והליכים קודמים

1.

הן המבקשים והן המשיבים עוסקים בסחר ביהלומים. המבקשים נמנים על נושיהם של המשיבים, כאשר סכום החוב שאותו חבים המשיבים למבקשים עומד על סך של 27,540 דולר. בשלב מסוים נקלעו המשיבים לקשיים ולא היה ביכולתם לפרוע את חובותיהם ליתר חברי הבורסה, וביניהם גם המבקשים. בעקבות זאת, כינסו חברי הבורסה אסיפת נושים אשר מינתה ועד נושים. לצורך הגעה להסדר נושים עם המשיבים, חתמו הנושים שהשתתפו באסיפה על ייפוי כוח בנוסח אחיד. בסעיף 5 לייפוי הכוח נקבע כדלקמן:

"ידוע לנו כי ע"מ למצות את האפשרות לניהול מו"מ ולגיבוש הסדר עם החייבים, נימנע מרצוננו בכל אופן ודרך שהיא, מנקיטת הליכים משפטיים כנגד מי מהחייבים הן במסגרת מוסד הבוררות הקיימת בבורסת היהלומים והן בפני כל ערכאה משפטית אחרת שהיא".

לאחר שנחתמו ייפויי הכוח, נוהל משא ומתן בין ועד הנושים לבין המשיבים, שבסופו נחתם ביום 31.7.2012 הסדר נושים. ביום 2.2.2013, לאחר שהתברר כי מימוש מלאי היהלומים שבידי המשיבים לא יאפשר את תשלום הסכום שננקב בהסדר הנושים, נחתמה "תוספת להסדר החוב". בתוספת זו נקבע כי "החוב המוסכם" יעמוד על 29% מהחוב המקורי. המשיבים עמדו בהסדר הנושים והפקידו בידי ועד הנושים את סכום "החוב המוסכם".

2.

ביום 9.6.2013 פנו המבקשים לבא כוח המשיבים והודיע לו כי שיק על סך של 27,540 דולר שנמסר על ידי המשיבים – חולל. לאחר שנענו המבקשים כי הם מנועים מנקיטת הליכים משפטיים נגד המשיבים, משחתמו על ייפויי הכוח לוועד הנושים, פנו המבקשים למוסד לבוררות של הבורסה ודרשו לחייב את המשיבים במלוא סכום השיק. ביום 10.2.2014 נערכה ישיבת בוררות אליה המשיבים לא התייצבו, שבסופה ניתן פסק בוררות במעמד צד אחד המחייב את המשיבים לשלם למבקשים את מלוא הסכום שנתבע על ידי המבקשים.

3.

ביום 12.5.2014 ביקשו המבקשים לאשר את פסק הבוררות. ביום 24.6.2014 הגישו המשיבים בקשה לביטול פסק הבוררות. בתשובתם לבקשת הביטול טענו המבקשים כי מעולם לא חתמו על ייפוי הכוח לוועד הנושים, ועל כן אינם מחויבים לאמור בו. במסגרת דיון שנערך ביום 23.12.2014 ולאחר שנרמז כי החתימה שעל ייפוי הכוח עשויה להיות מזויפת, הסכימו הצדדים למנות גרפולוג שיבדוק האם החתימה המתנוססת על ייפוי הכוח היא חתימתו של המבקש 2. ימים ספורים לאחר דיון זה ביקשו המשיבים להרחיב את תחום הבדיקה של הגרפולוג כך שיבדוק גם האם החתימה שעל ייפוי הכוח נחתמה בידי שותפו של המבקש 2, איציק כהן. לאור התנגדות המבקשים, קבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 11.1.2015 כי "אין בכוונתי לחייב את הבדיקה הנוספת; אולם בהמשך ההליך, וככל שיהיה צורך בכך, יוכל בית המשפט להסיק מסקנות מחוסר שיתוף הפעולה". בחוות דעתו מיום 4.2.2015 קבע הגרפולוג כי קרוב לוודאי שהחתימה אינה שייכת למבקש 2. בעקבות זאת, ביום 11.6.2015 ביקשו המשיבים להגיש לבית המשפט שתי חוות דעת גרפולוגיות מהן עולה כי החתימה על ייפוי הכוח היא חתימתו של איציק כהן. בדיון שנערך ביום 17.6.2015 הכחיש בא כוח המבקשים כי איציק כהן חתום על ייפוי הכוח וציין כי המבקש 2 לא שאל את איציק כהן בעניין זה. כמו כן, התנגד בא כוח המבקשים לעצם הדיון באפשרות שאיציק כהן הוא זה שחתם על ייפוי הכוח, בטענה כי מדובר בהרחבת חזית אסורה. לאחר ששמע את טענות הצדדים קבע בית המשפט בהחלטתו מיום 17.6.2015 כי אין מדובר בהרחבת חזית אסורה. בהמשך הדיון הודיע בא כוח המבקשים כי הוא מסכים שתוגש חוות הדעת מטעם אחד מהגרפולוגים ומוותר על חקירה נגדית, ויחד עם זאת ציין כי הוא שומר על כל טענותיו, "ובמיוחד על טענת הרחבת חזית".

4.

ביום 1.9.2015 נתן בית המשפט המחוזי את פסק דינו. בפתח פסק הדין דחה בית המשפט הן טענת המשיבים כי יש לבטל את פסק הבוררות מחמת אי ידיעתם על עצם קיום הליך הבוררות, והן את טענת המבקשים לפיה על בקשת ביטול פסק הבוררות להידחות מחמת איחור בהגשתה. בשלב הבא עבר בית המשפט להכריע במחלוקת העובדתית ביחס לזהות החותם על ייפוי הכוח. בית המשפט קבע כי מדובר בחתימתו של איציק כהן, וזאת בהסתמך על שתי חוות הדעת הגרפולוגיות שהוגשו על ידי המשיבים; העובדה שבא כוח המבקשים ויתר על חקירת הגרפולוגים; העובדה שאיציק כהן לא זומן לעדות על ידי המבקשים, יחד עם העובדה שהמבקש 2 ציין בבית המשפט כי לא שאל את איציק כהן האם הוא זה שחתם על ייפוי הכוח; עדות המבקש 2 לפיה איציק כהן אכן נכח באסיפת הנושים, הגם שלא עמד לזכותו חוב אישי שאינו קשור למבקשת 1; עדות המבקש 2 לפיה המספר הסלולארי המופיע על ייפוי הכוח הוא אכן מספרו של איציק כהן; ועדותו של נציג ועד הנושים, ממנה עולה כי איציק כהן חתם על ייפוי כוח בשם המבקשת 1. לאחר דברים אלו, עמד בית המשפט על כך שנסיבות העניין מלמדות על היותו של איציק כהן שלוח של המבקש 2 לצורך אסיפת הנושים. מכיוון שכך, ולאור ההסדר הספציפי המופיע בסעיף 5 לייפוי הכוח אשר מונע נקיטת הליכי בוררות כלפי המשיבים, קבע בית המשפט כי קמה למשיבים עילת ביטול לפי סעיף 24(1) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ).

מכאן הבקשה שלפנַי.

טענות המבקשים

5.

בפי המבקשים ארבע טענות. ראשית , נטען כי אילו היו המשיבים רוצים להביא לביטול הפסק, היה עליהם להעלות את טענותיהם עוד בטרם ניתן פסק הבוררות, ולמצער לפנות לבוררים עצמם מיד לאחר שנמסר להם העתק פסק הבוררות. שנית , נטען כי הדיון באפשרות שאיציק כהן הוא האדם שחתום על ייפוי הכוח מהווה הרחבת חזית אסורה ביחס לכתבי הטענות שהוגשו בפתח ההליך. כתבי טענות אלו התייחסו, כך נטען, רק לאפשרות שהמבקש 2 חתום על ייפוי הכוח. שלישית , נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי איציק כהן היה שלוחם של המבקשים לעניין החתימה על ייפוי הכוח. בתוך כך טוענים המבקשים כי אין בחומר הראיות אינדיקציה לכך שהמבקשים ייפו את כוחו של איציק כהן לחתום על ייפוי הכוח בשמם. רביעית , טוענים המבקשים כי ייפוי הכוח לכל היותר מסמיך את וועד הנושים לנהל משא ומתן ולגבש הצעת הסכם, להבדיל מהסמכה להתקשר עם המשיבים בהסכם מחייב.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבים.

7.

כידוע, רשות ערעור על פסקי דין והחלטות של בית המשפט המחוזי בענייני בוררות תינתן רק במקרים חריגים שבהם עלה בידי המבקש

להצביע על קיומה של שאלה בעלת היבט עקרוני החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או לשכנע כי נדרשת התערבות משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 475/15 פ. גורדי הנדסה בע"מ נ' קבוצת אורתם-מליבו בע"מ , פסקה 10 (25.10.2015); רע"א 1260/15 פלוני נ' פלוני , פסקה 10 (17.6.2015) והאסמכתאות שם )]. איני סבור כי המקרה דנן נכלל בגדרם של מקרים חריגים אלו. אמנם המבקשים מציינים בפתח בקשתם כי "המקרה דנן הוא מקרה חריג בו מתעוררות שאלות משפטיות החורגות מגדר הסכסוך הקונקרטי", אך כמובן שבאמירה זו כשלעצמה לא די. הפוך והפוך בגוף הבקשה, ולא תמצא שאלות משפטיות מעין אלה. נהפוך הוא, ברי כי כל טענות המבקשים מופנות כלפי האופן שבו יישם בית המשפט כללים משפטיים קיימים על נסיבות המקרה הקונקרטי שלפניו. אם לא די בכך, בשים לב לכך שטענות המבקשים מועלות על רקע הגעה להסדר חוב כולל הנוגע ל-51 נושים נוספים מלבד המבקשים עצמם – כאשר לזכותם של חלק מהנושים הנוספים עומד סכום נשייה גדול באופן משמעותי מהסכום שעומד לזכות המבקשים – לא שוכנעתי כי התערבות בקביעותיו של בית המשפט המחוזי נחוצה לשם מניעת עיוות דין. דין הבקשה להידחות, איפוא.

8.

למעלה מן הצורך אוסיף שלא התרשמתי כי נפל פגם כלשהו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 17.6.2015 או בפסק דינו מיום 1.9.2015. אדרבה, ניכר כי קביעותיו של בית המשפט הן קביעות מנומקות אשר מבוססות כדבעי על עובדות המקרה ואף עולות בקנה אחד עם אופן השתלשלות הדיונים לפני בית המשפט. כך למשל, בצדק קבע בית המשפט בהחלטתו מיום 17.6.2015 כי הטענות לפיהן איציק כהן הוא זה שחתם על ייפוי הכוח אינן מהוות הרחבת חזית אסורה. הרציונאל בבסיס הכלל האוסר על הרחבת חזית היא למנוע מצב שבו בעל דין "מופתע" ולאפשר לאותו בעל דין להיערך כראוי להתמודדות עובדתית ומשפטית עם הטענות המועלות על ידי הצד שכנגד בכתבי טענותיו [ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 146-145 (מהדורה 11, 2013) (להלן: גורן ) והאסמכתאות שם ]. בנסיבות העניין קבע בית המשפט כי "הטענה המרכזית הינה, כפי שהיתה, שהסכם הנושים מחייב את יהלומי נויה ואינני רואה שינוי גדול בתפנית עת בתחילה נטען כי השותף האחד הוא שחתם על ייפוי הכוח עת מתברר לכאורה כי מי שחתום על ייפוי הכוח הינו השותף האחר". זאת ועוד, בית המשפט קבע באופן מפורש כי יש "לאפשר למשיבים [המבקשים דכאן, י.ד.] להיערך בחוות דעת נגדית, אם ימצאו לנכון". כאשר אלו הם פני הדברים, אין לומר כי הטענה שאיציק כהן הוא זה שחתם על ייפוי הכוח חורגת מבחינה מהותית מהמחלוקת העיקרית בין הצדדים, וממילא אין לומר כי המבקשים הופתעו או כי לא ניתנה להם הזדמנות נאותה להתמודד עם טענה זו. לא למותר לציין כי לדידי טמון קושי לא מבוטל בכך שבא כוח המבקשים בחר להסכים שתוגש חוות הדעת הגרפולוגית תוך ויתור על חקירה נגדית ובה בעת ביקש לשמור על טענת הרחבת החזית. בחירה זו, כשהיא מצטרפת לבחירה שלא להפריך את טענת המשיבים באמצעות העדתו של איציק כהן, עשויה לרמז לכאורה על ניסיון להתחמק מבירור האמת. מדובר בשימוש תמוה בטענת הרחבת חזית, שאינו מגשים את הרציונאל בבסיס הטענה, ואף עלול להביא לפגיעה בעקרונות של יעילות ההליך וסופיות הדיון במקום לקדם את העקרונות האלו (השוו: גורן , עמ' 146). על כל פנים, סבורני כי גם יתר קביעותיו של בית המשפט – לרבות לעניין יחסי השליחות בין המבקשים לבין איציק כהן; לעניין משמעותו של ייפוי הכוח בנסיבות העניין; ולעניין תחולתו של סעיף 24(1) לחוק הבוררות – מתיישבות הן עם הדין והן עם נסיבות המקרה.

9.

סוף דבר – הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.