פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
6820/14
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשת:
עיריית קרית שמונה
נ ג ד
המשיב:
יצחק בוזורגי
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי נצרת מיום 07.09.2014 ברע"א 981-08-14 שניתנה על ידי השופט ד' צרפתי
בשם המבקשת:
עו"ד שאדי אלמאדי
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט צרפתי) ברע"א 981-08-14
מיום 7.9.14, שבגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בטבריה (השופטת אבו-אסעד) בת"א 8924-09-12 מיום 29.6.14, בהחלטה זו נדחתה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, וכן נדחתה בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול.
רקע
ב.
כנגד המבקשת ושתי נתבעות נוספות הוגשה תביעה נזיקית בגין תאונה שהתרחשה ביום 23.8.06 ושבה נפגע המשיב, שעה שכיסח דשא בחצר גן בקריית שמונה בהתנדבות. ביום 17.6.13 ניתן פסק דין כנגד המבקשת בהעדר הגנה, שבו חויבה לשלם למשיב 1,084,400 ₪ בתוספת הוצאות. בקשה לביטול פסק הדין שהוגשה ביום 13.4.14 ובקשה להארכת מועד להגשתה נדחו. יצוין, כי בטרם ניתנה החלטה בבקשות, ניתנה ביום 15.5.14 החלטה שלפיה הוצע לבעלי הדין לבוא בדברים באשר להארכת המועד בבקשה לביטול בכפוף לפסיקת הוצאות. משלא היתה הסכמה ניתנה החלטה.
ג.
הוסבר, כי בהעדר הגנה, ניתן פסק דין לביטול אם עולה בידי מבקש הביטול להצביע על סיבה מוצדקת שעמדה מאחורי מחדלו וסיכויים טובים להצליח בהגנתו. נקבע, כי בנדון דידן לא עלה בידי המבקשת להוכיח זאת. צוין, כי המבקשת התעלמה מקיומו של ההליך המשפטי ובאה בדין ודברים עם מבטחתה במטרה להסדיר את ייצוגה המשפטי ואת החובות הנטענים כלפיה, מבלי לעדכן את בית המשפט, מבלי לבקש את רשותו שלא להגיש כתב הגנה בפרק זמן זה ומבלי שהגישה בקשה לארכה. גם לאחר מתן פסק הדין נגדה השתהתה המבקשת פרק זמן ניכר עד אשר הגישה בקשה לביטול פסק הדין, ומבלי שעלה בידה להצביע על טעם מיוחד, אשר גרר את העיכוב בהגשת הבקשה, והמצדיק הארכת מועד. הוטעם, כי הסבר המבקשת למחדליה נעוץ כל כולו במבקשת עצמה ובמבטחתה, וכי יש מקום להעדיף את זכותו של המשיב לסופיות הדיון על פני זכותה של המבקשת. לבסוף צוין, כי לא עלה בידי המבקשת להצביע על סיכויי הגנה טובים. הוסבר, כי ההפניה שנעשתה על ידי המבקשת לכתב הגנה של בעלת דין אחרת אינה מספקת בנסיבות. הבקשה נדחתה, ועל המבקשת הוטלו הוצאות בסכום של 2,500 ₪.
ד.
על ההחלטה הוגשה בקשת רשות ערעור. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. נקבע, כי בחינת נתוני התיק מובילה למסקנה, שלפיה לא היה מקום לשעות לבקשה לביטול פסק הדין ולבקשה להארכת המועד. הודגש, כי דרך התנהלות המבקשת מלמדת בבירור "על זלזול מוחלט בהליך השיפוטי" (הדגשה במקור-א"ר). הוסף, כי העובדה שהמבקשת היא גוף ציבורי שהציפיה ממנו היא שיכבד החלטות שיפוטיות, מקימה חומרה יתרה בהתנהלותה, וכי "המדיניות השיפוטית הראויה בנסיבות שכאלה מחייבת הקפדה וגישה שאינה סלחנית, לרבות על מנת למגר תופעות כגון אלו ולהעביר מסר ברור". נומק, כי "עוצמת המחדלים בעניינו די בהם גם על מנת לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין לגופה ואף מבלי לבחון את שאלת סיכויי ההגנה". צוין עוד ביחס לסיכויי ההגנה, כי אין הכף נוטה לטובת המבקשת, משצורף כתמיכה בטענותיה תצהיר סתמי.
הבקשה והכרעה
ה.
בבקשה נטען, כי עניינה של הבקשה "למנוע העברת כספי ציבור המיועדים לתשלום משכורות לעובדי עיריית קריית שמונה והשקעה בתושבי העיר".
לטענת המבקשת ניתן לרפא את הפגם שנפל במעשיה על ידי פסיקת הוצאות, ודרך זו עדיפה על שלילת יומה בבית המשפט. הוסף, כי המבקשת לא התעלמה מההליך השיפוטי, אף כי יתכן שהיה עליה לעדכן, כי מצויה היא במגעים עם המבטחת בניסיון להגיע להסדר.
ו.
לאחר העיון נחה דעתי כי אין המקרה שלפנינו כזה המעורר שאלות בעלות אופי עקרוני החורגות מעניינם של הצדדים. כנודע, הרשות לערעור בגלגול שלישי ניתנת במשורה, ומוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית עקרונית, שמעבר ליחסי הצדדים (בר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה ), פ"ד לו(3) 123, 128 (מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר )). בקשה זו אינה נופלת בגדרן של אלה; ככל שהפכתי בה, לא מצאתי כי היא מעלה סוגיה מן הסוג הרחב האמור. לגופו של עניין, כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד הוא "פגום מעיקרו", כגון בהיעדר המצאה כדין למבקש הביטול, יבוטל פסק הדין מבלי שיינתן משקל לטענות בדבר סיכויי ההצלחה והסיבה לאי ההתגוננות. אולם, כאשר בפסק הדין לא נפל פגם כגון דא, לבית המשפט שיקול דעת והוא יבחן את סיבת מחדלו של המבקש (העותר לביטול) להתייצב או להתגונן ואת סיכויי ההצלחה שהגנתו תתקבל (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (תשע"ג- מה' 11), עמ' 677-676; רע"א 9565/09 מרגוליס נ' גנץ (2010)). בנדון דידן, לא הציגה המבקשת הסבר מניח את הדעת לשרשרת מחדליה: אי הגשת כתב הגנה, אי הגשת בקשה לארכה להגשת כתב הגנה, והגשת בקשה לביטול פסק הדין כעבור עשרה חודשים(!). אין מנוס מהצטרפות להתרשמות בית המשפט המחוזי כי התנהלותה של המבקשת בהליך דנא מעידה על הקלת ראש בבית המשפט ובמשיב, ומשכך אין לה להלין אלא על עצמה. שני בתי המשפט לא התרשמו כי עלה בידי המבקשת להראות שלסיכויי ההגנה ממשות, ומשכך אפילו היה בידה של המבקשת
להציג הסבר משכנע למחדליה, ולא כך היה, אין סיכויי ההגנה תומכים בביטול פסק הדין. לא אכחד כי לא נעלם ממני ההיבט של ממון הציבור, אך גם אם יתכן כי המשיב זכה במידת מה ביתר (ואיני נוטע מסמרות, בודאי משלא נתבקשה תשובה), דומני בנסיבות, כי הכף נוטה כנגד הבקשה. גם לא נמצא טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת הבקשה לביטול בחלוף פרק זמן ממושך לאחר מתן פסק הדין, ואין מדובר אלא בביטוי נוסף של התנהלותה הלא מכבדת והלא מכובדת של המבקשת. בדין איפוא לא הסתפק בית משפט השלום בהטלת הוצאות תוך קימום התביעה, והחליט באשר החליט. לבסוף אוסיף באשר לעיריה כגוף ציבורי, כי "'סף ההתדיינות הפרוצדורלית' לגורם ציבורי צריך לטעמי להיות גבוה במידה מסוימת מאשר הדרך שבורר לעצמו גורם פרטי" (רע"א 10475/05 עיריית קרית אתא נ' קופת חולים כללית (2005), פסקה ה (1)). כידוע המגמה החקיקתית והשיפוטית היא כי הציבור יזכה פחות ופחות למעמד מיוחד בהליכים משפטיים, ואמות המידה המצופות מרשות ציבורית, המדינה או אחרת, הן גבוהות.
ז.
אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.
ניתנה היום, י"ד בטבת התשע"ה (5.1.2015).
ש ו פ ט