רע"א 6834/07 יגאל שמש נ. רוברט ארנבייב

1.

בפניי בקשת המשיבים לעיון חוזר בהחלטתי מיום 10.9.07, אשר במסגרתה נעתרתי לבקשת המבקשים להורות על עיכוב ביצוע הליכי הוצאה לפועל שצפויים היו להינקט נגדם.

2.

עיקר פרטי המחלוקת בין הצדדים תוארו בהחלטתי הקודמת. בקצרה אזכיר כי יסודו של הסכסוך בחוזה שנחתם בין הצדדים לפיו מכרו המבקשים למשיבים את דירתם ברחוב רוטשילד 42 בפתח תקווה (להלן: הדירה ). תביעה ותביעה שכנגד שהוגשו לבית משפט השלום בעקבות טענות הדדיות בדבר הפרת החוזה, הסתיימו בפסק דין לטובת המשיבים, בו חויבו המבקשים לפנות את הדירה ולמוסרה למשיבים וכן לשלם פיצויים למשיבים. ערעור שהוגש על פסק הדין נמחק בגין אי הפקדת ערובה כנדרש.

3.

המבקשים ערערו על ההחלטה למחוק את ערעורם וזה עודנו תלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי. עד להכרעה בערעור זה, ביקשו הם כי יעוכב ביצועם של הליכי הוצאה לפועל שצפויים היו להינקט נגדם. בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי דחו בקשות אלו.

4.

ביום 8.8.07 הגישו המבקשים לבית משפט זה בקשה נוספת לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל. בין היתר נטען בבקשה כי פינויים מן הדירה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל צפוי להתבצע כבר ביום 12.8.07. לאור הדחיפות הלכאורית בבקשה, לצד חוסר הבהירות שעלה ממנה באשר למסכת העובדתית העומדת ביסוד העניין, התבקשה תגובת המשיבים לבקשה וניתן צו ארעי למניעת פינויים של המבקשים מן הדירה עד למתן החלטה אחרת. לאחר שנתקבלה תגובת המשיבים, החלטתי כאמור ביום 10.9.07 להותיר את הצו הארעי על כנו, מבלי להידרש לטענותיהם של הצדדים לגופן וממילא מבלי לקבל את טענות המבקשים, וזאת מן הטעם שהדיון בערעור בפני בית המשפט המחוזי נקבע למועד שחל תוך פחות משבוע ממועד מתן החלטתי. בנסיבות האמורות סברתי כי ראוי להותיר את עיכוב הביצוע שניתן על כנו ולא לשנות את מצב הדברים הנתון עד למתן החלטה בערעור. לצד זאת, קבעתי כי ככל שהדיון בערעור לא יתקיים במועדו או שיחולו בהליך עיכובים כאלו ואחרים, יוכלו המשיבים למסור הודעה מעדכנת בעניין ואשקול בשנית את החלטתי. מכאן הבקשה שבפניי.

5.

בבקשתם לעיון חוזר מעדכנים המשיבים כי הדיון שנקבע בפני בית המשפט המחוזי ליום 16.9.07 נדחה בשל סברת בית המשפט כי לא נמסרה לצדדים החלטתו באשר למועד הדיון, וזאת לאחר שעיון בתיק בית המשפט העלה כי לא הוגשו עיקרי טיעון מטעם הצדדים במועדים שנקבעו בהחלטה. לגופו של עניין טוענים המשיבים כי יש להורות על ביטול עיכוב הביצוע מן הטעמים שצוינו בתגובה הראשונה שהגישו. בפרט, מציינים הם כי הערעור שהוגש על-ידי המבקשים היה נטול כל סיכוי להתקבל ונועד אך ורק לעכב את מסירת החזקה בדירה לידיהם. כן טוענים הם כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתם: אף ששילמו את מלוא תמורת הדירה כבר לפני זמן רב נאלצים הם לשאת בהוצאות כבדות בגין שכירות של דירה אחרת, בעוד שהדירה נשואת המחלוקת פנויה מכל אדם וחפץ מזה כשנתיים ואילו המבקשים עצמם מתגוררים בדירה אחרת ביישוב אלעד.

6.

בתגובה שהוגשה בהתאם להחלטתי מיום 20.9.07 עדכנו המבקשים כי הדיון בערעור קבוע כיום ליום 21.1.08. לטענתם, משהוברר להם כי הדיון בערעור נדחה, עתרו הם לבית המשפט המחוזי בבקשה דחופה להגשת עיקרי הטיעון מטעמם תוך זמן קצר משנקבע, על מנת ששמיעת הערעור תתבצע בהקדם. בית המשפט הורה על קבלת תגובת המשיבים לבקשה, אך זו טרם הוגשה ולפיכך טרם ניתנה החלטה בעניין. אשר לדירה, המבקשים מודים כי הם אינם מתגוררים בה בפועל, אולם טוענים כי היא משמשת אותם למטרות שונות, לרבות לצורך אחסון רהיטים, ציוד כבד וכלים. בנוסף, משמשת הדירה את המבקש 1 לצורך לימודיו. לטענתם, מסירת הדירה לחזקת המשיבים בשלב זה תסב להם נזקים כבדים ומיותרים והלכה למעשה תסתום את הגולל על ערעורם.

7.

לאחר שעיינתי פעם נוספת במכלול כתבי הטענות שהוגשו בתיק זה וכן בהחלטותיהן של הערכאות דלמטה, הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין אין עוד מקום להותיר על כנו את צו עיכוב הביצוע שניתן. כזכור, בבחינת בקשה לעיכוב ביצוע בוחן בית המשפט את סיכויי הערעור ואת מאזן הנוחות בין הצדדים. בכל הנוגע לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שעניינו סילוק יד ממקרקעין, ובפרט כשמדובר בבית מגורי המבקשים, הנטייה היא להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע בשל החשש שאי מתן הסעד המבוקש יגרום נזק בלתי-הפיך למבקשים. יחד עם זאת, ככל שסיכויי הערעור קלושים יינתן משקל פחוּת למאזן הנוחות, וזאת לאור יחסי הגומלין הקיימים בין שני השיקולים (ראו לדוגמה: רע"א 9261/05 משען נ' מנהל מקרקעי ישראל (לא פורסמה, 2.4.2006) וההפניות שם). במקרה דנן, המבקשים לא עמדו לטעמי בנטל להוכיח אף אחת מאמות-מידה אלו. ראשית, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, לא שוכנעתי כי סיכויי הערעור להתקבל הינם גבוהים, ולמעשה גם המבקשים עצמם לא טענו באופן מפורש בעניין זה. יתר על כן, גם אם נצא מנקודת הנחה שערעורם על החלטת הרשם יתקבל כך שהערעור שהגישו על פסק דינו של בית משפט השלום יידון לגופו, הרי שנוכח ממצאי העובדה והמהימנות שעליהם בוסס פסק הדין, סיכוייו של ערעור זה להתקבל גם הם אינם נראים גבוהים. שנית, ומעבר לכך, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה במקרה זה באופן מובהק לטובת המבקשים. אין מחלוקת כי חוזה המכר נכרת בין הצדדים עוד בשנת 2005. על-פי קביעת בית משפט השלום, המשיבים שילמו למבקשים את תמורת הדירה ואולם עד עצם היום הזה לא זכו לקבל את הנכס לחזקתם. המבקשים עצמם אינם מתגוררים בפועל בדירה, אך הם לא טרחו לציין זאת בבקשתם ובמקום זאת עטפו את בקשתם במעטה דחיפות שלא הוברר במה יסודו. גם אם יש ממש בטענתם כי הדירה משמשת להם לצרכים אחרים, אין בצרכים אלו - חשובים ככל שיהיו עבורם - כדי להצדיק את המשך העיכוב במסירת החזקה בדירה לידי המשיבים, ובפרט כשאלו נאלצים במקביל לשלם דמי שכירות עבור דירה אחרת אף ששילמו את תמורת הדירה האמורה. בנסיבות אלו, ובפרט משהדיון בערעור אינו קבוע עוד למועד קרוב ומשנראה כי אין חשש שמא המבקשים יאבדו את קורת גגם כתוצאה ממסירת החזקה בדירה לידי המשיבים, לא מצאתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם במידה שיש בה כדי להצדיק את מתן הסעד שהתבקש.

אשר על כן, הבקשה לעיון חוזר מתקבלת. משכך, מתבטל בזאת עיכוב הביצוע עליו הוריתי בהחלטתי מיום 8.8.07. המבקשים ישאו בשכר-טרחת עורך דינם של המשיבים בסך 5,000 ש"ח ובהוצאות משפטם.