רע"א 6872-23 רע"א 6872-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת א' רבינוביץ-ברון) מיום 21.8.2023 בה"פ 47299-07-19 ובה"פ 43159-06-19, בגדרה התקבלה באופן חלקי בקשת הנאמן למתן הוראות.

רקע עובדתי

1.הרקע להליכים שבמוקד הבקשה פורט בהחלטתי מיום 15.6.2023 ברע"א 4207/23, ואין צורך לחזור על הדברים. בתמצית ייאמר, כי המבקשת 2 (להלן: גל אור) והמשיבה 2 (להלן: בשמת השרון), מחזיקות כל אחת ב-41% מהון המניות של חברת מרכז ש.י.ר בע"מ (להלן: החברה), והמשיבה 4 (להלן: אר.אמ.פי) מחזיקה ב-18% מהון המניות של החברה. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 7.12.2021, נקבע מתווה היפרדות בין גל אור ובין בשמת השרון, באופן שאחת תרכוש את מניותיה של האחרת בדרך של התמחרות כפי שפורטה בפסק הדין. ערעורים שהוגשו על פסק הדין לבית משפט זה נדחו בהסכמה, תוך שהוסכם כי חלף הסדר ההתמחרות שנקבע יבוא הסדר היפרדות שונה, אשר פרטיו נקבעו בפסק דינו של בית משפט זה מיום 6.2.2023 (ע"א 874/22 ו-ע"א 883/22, השופטים ע' ברון, א' שטיין ו-י' כשר. להלן: פסק הדין).

2.הסדר ההיפרדות כפי שנקבע בפסק הדין קובע, בעיקרו, כדלקמן: בשמת השרון תגיש הצעה לגל אור לרכישת כל מניותיה בחברה, המגובה בערבות בנקאית או בשיק בנקאי לפירעון מידי שיעמוד על סך 10% מסכום ההצעה, וכן בשטר להעברת מניותיה, שיימסרו לידי הנאמן. לגל אור יעמדו 45 ימים ממועד קבלת ההצעה, להודיע האם היא בוחרת למכור את מניותיה בהתאם להצעה (בחירה כזו תשתמע גם מאי-מסירת הודעה), או לחלופין, בוחרת לרכוש את כל מניותיה של בשמת השרון כנגד תשלום שסכומו זהה לסכום שנקבה בשמת השרון בהצעתה. ככל שגל אור תבחר למכור את מניותיה – היא תפקיד בידי הנאמן שטר להעברת כל מניותיה לבשמת השרון; ובשמת השרון תשלם את הסכום שהציעה בתוך 21 ימים, וכנגד זאת תקבל מהנאמן את שטר העברת המניות. אר.אמ.פי תהיה זכאית, בתוך 30 ימים מיום שנמסרה לה הודעה על השלמת העסקה, להודיע לצד שרכש את מניות רעהו כי היא מוכרת לו את כל מניותיה, במחיר המשקף את המחיר שנקבע למניה בעסקה שהושלמה. עוד נקבע בגדרו של הסדר ההיפרדות כי כל מחלוקת בנוגע לביצועו של ההסדר, תובא לפני בית המשפט המחוזי בדרך של בקשה למתן הוראות לנאמן.

3.ביום 13.4.2023 הגישה בשמת השרון הצעה לרכישת כל מניותיה של גל אור בסכום של 48 מיליון ₪, אשר לוותה בשיק בנקאי על סך של 5 מיליון ₪ (להלן: ההצעה). משלא נמסרה הודעה על בחירת גל אור במועד שנקבע לכך (חרף ארכה שניתנה למסירתה), הכריז בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 1.8.2023, על בשמת השרון כמי שרכשה את מניות גל אור על פי הצעתה – וממועד זה החל מניין 21 הימים לתשלום סכום ההצעה והשלמת העסקה.

4.ביום 15.8.2023 הגיש הנאמן בקשה למתן הוראות, בה ביקש את אישורו של בית המשפט המחוזי באשר לאופן השלמת העסקה ותשלום התמורה באמצעות מימון שיועמד לבשמת השרון על-ידי גורם שלישי, היא גמא ניהול וסליקה בע"מ (להלן: הגורם המממן). בבקשתו עתר הנאמן כי יינתנו הוראות שיאפשרו את השלמת העסקה בדרך של ישיבת 'קלוזינג' (closing), בה יבוצעו מספר פעולות במקביל. התבקש, בין היתר, לבצע פעולות אשר יאפשרו סילוק המשכנתה הרשומה לטובת הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן: הבנק), על מקרקעין שבבעלות החברה – בין היתר באמצעות שימוש בכספי החברה; לבצע פעולות שונות אשר יאפשרו רישום שעבוד לטובת הגורם המממן על מקרקעי החברה ועל מניות החברה; לאשר כי בסיום ביצוע פעולות אלה ובמעמד ה'קלוזינג', יעביר בא-כוח הגורם המממן לידי הנאמן המחאה בנקאית על סך מלוא התמורה על פי ההצעה, וזו תופקד על-ידי הנאמן בחשבון נאמנות שיפתח לצורך כך; ולאשר כי לאחר הפקדת ההמחאה, יגיש הנאמן בקשה למתן הוראות שבה יתבקש בית המשפט המחוזי, בין היתר, לאשר תשלום הוצאות ההליך והעברת כספי התמורה לגל אור. יצוין, כי לבקשת הנאמן צורף מכתב מטעם הגורם המממן (להלן: מכתב הגורם המממן).

5.גל אור טענה בתגובתה לבקשה כי המתווה המוצע על-ידי הנאמן (להלן: המתווה המוצע), נוגד את הוראות פסק הדין של בית המשפט העליון ושל בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לאופן ביצוע ההיפרדות, תוך יצירת הליך של 'קלוזינג' "יש מאין". זאת, בין היתר, בשל העיתוי שנקבע במתווה המוצע להעברת התמורה לידי גל אור, רק לאחר שורה של פעולות שנדרשת השלמתן, וכאשר כספי התמורה אמורים לעבור לידי הנאמן מבלי שנקבע מועד להעברתם לגל אור; בשל שעבוד מניות הצדדים ושימוש בכספי החברה לשם השגת המימון הנדרש בטרם שולמה התמורה בגין הרכישה; בשל העובדה כי המתווה המוצע, כפי שנלמד ממכתב הגורם המממן, מאפשר לאר.אמ.פי למכור את מניותיה עוד בטרם הושלמה העסקה בין בשמת השרון וגל אור; בשל התעלמות המתווה המוצע ממרכיב המע"מ החל על העסקה; ומאחר שמכתב הגורם המממן מתייחס לתשלום סכום של 43 מיליון ₪, באופן שאינו כולל את סכום השיק הבנקאי בסך 5 מיליון ₪ שנמסר כערבות עם הצעת בשמת השרון. לטענת גל אור, יש במתווה המוצע כדי יצירת מנגנון חדש המנוגד להוראות פסק הדין, תוך מתן יתרון בלתי-הוגן לבשמת השרון וקיפוח זכויות גל אור. בהמשך לכך, עתרה גל אור, מבלי לגרוע מטענותיה בדבר אי-התאמת המתווה להוראות פסק הדין, ליתן לה שהות נוספת להגשת הצעה לרכישת מניות בשמת השרון, בהתאם למתווה המוצע.

6.בשמת השרון טענה כי המתווה המוצע תואם את הוראות פסק הדין, תוך שהדגישה כי זה הסמיך את בית המשפט המחוזי ליתן הוראות, ככל שיידרשו, לביצוע ההתמחרות. עוד נטען כי אופן התנהלותה של גל אור בפועל סותר את טענותיה באשר לדרך בה הבינה את הוראות פסק הדין, משעה שגם היא ניסתה להתקשר עם הגורם המממן בעסקת מימון דומה לזו בה התקשרה בשמת השרון.

7.ביום 21.8.2023 התקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים ובנוכחות בא-כוח הגורם המממן (יוער, כי אר.אמ.פי לא הגישה תגובה לבקשה ולא התייצבה לדיון). בהחלטתו שניתנה בתום הדיון, קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה באופן חלקי, במובן זה שאושר המתווה המוצע על-ידי הנאמן, בשינויים מסוימים. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו כי המתווה המוצע – המבטיח את תשלום התמורה ואת מתן הבטוחות לגורם המממן בו זמנית – נועד לאפשר קיום פסק הדין, מבלי שיש בו כדי לפגוע בזכויות מי מהצדדים. לגוף הדברים נקבע, כי מסירת התמורה לידי הנאמן תחילה אינה סותרת את הוראות פסק הדין, שכן מדובר במסירה עבור גל אור, וזו תועבר אליה מיד עם השלמת הפעולות הנדרשות, בכפוף להחלטה משלימה ולהוראות הדין. אשר לטענה כי המתווה המוצע סותר את הוראת פסק הדין לפיה המניות יועברו לצד השני נקיות מכל שעבוד, נקבע כי הוראה זו לא נועדה למנוע את שעבוד המניות עם השלמת העסקה. באשר לאפשרות שעבוד מקרקעי החברה לטובת הגורם המממן, נתקבלה עמדת הנאמן כי מדובר בפרקטיקה נוהגת של משכון נכס מקרקעין אגב עסקת מכר, וכן נקבע כי שעבודם במקביל לתשלום התמורה לידי הנאמן אינו משנה מהוראות פסק הדין. עם זאת נקבע, כי התשלום הדרוש להסרת השעבוד הרשום כיום לטובת הבנק, לא ייעשה, כפי שהתבקש, באמצעות כספי החברה – אלא מכספי בשמת השרון או הגורם המממן. אשר למעורבותה הנטענת של אר.אמ.פי בעסקה, נקבע כי פסק הדין אינו מונע ממנה התקשרות אחרת בהתייחס למניותיה, וממילא, לגל אור לא עומדת טענה או יריבות בעניין זה. לאור כל האמור, הורה בית המשפט המחוזי, בין היתר: כי הנאמן יפעל להסרת השעבוד הרשום לטובת הבנק במימון בשמת השרון או הגורם המממן; כי ה'קלוזינג' יבוצע רק לאחר שהסכום הנדרש לתשלום המע"מ, ככל שיחול על העסקה, יופקד בידי הנאמן; כי השיק הבנקאי על סך 43 מיליון ₪ יימסר לידי הנאמן כנגד מסירת מסמכי השעבוד לבא-כוח הגורם המממן, וכי בד בבד יפקידו בשמת השרון והגורם המממן בידי הנאמן את המסמכים הדרושים לביטול השעבוד על מקרקעי החברה וביטול העברת המניות.

8.לבקשת גל אור, עיכב בית המשפט המחוזי את החלטתו עד ליום 12.9.2023, לשם הגשת בקשת רשות ערעור. כן קבע בית המשפט המחוזי, כי מניין 21 הימים להעברת התמורה לפי פסק דינו של בית המשפט העליון, יחל להימנות מיום 22.10.2023.

מכאן, בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור

9.גל אור שבה, בעיקרו של דבר, על טענותיה לפיהן המתווה המוצע, כפי שהתקבל על-ידי בית המשפט המחוזי, משנה בדיעבד את מתווה ההיפרדות שנקבע בפסק הדין, באופן הפוגע בזכויותיה. כך, נטען, בין היתר, כי בעוד שפסק הדין קובע שיש לשלם את סכום ההצעה, במלואו, לידי גל אור, בתוך 21 ימים – המתווה המוצע מאפשר להעביר את התמורה, שלא במלואה (43 מיליון ₪, לאחר הפחתת גובה השיק הבנקאי שנמסר עם ההצעה), לידי הנאמן, מבלי שנקבע מועד מוגדר לקבלת הכספים בידי גל אור. כן שבה גל אור על טענתה ולפיה בעוד שפסק הדין קבע כי המניות יועברו כשהן נקיות מכל שעבוד – במסגרת המתווה המוצע המניות ישועבדו לגורם המממן עוד בטרם תשלום התמורה לידי גל אור. לבסוף, נטען שוב כי בעוד שפסק הדין קובע כי אר.אמ.פי רשאית למכור את מניותיה רק לאחר השלמת העסקה בין בשמת השרון לגל אור, המתווה המוצע כולל מתן הלוואה לרכישת מניות אר.אמ.פי עוד בטרם הושלמה העסקה.

10.בתגובתה לבקשה, סומכת בשמת השרון את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתה, הבקשה היא ניסיון נוסף מצד גל אור לסכל את עסקת רכישת המניות, ולעכב את ההליך באופן העלול, לטענת בשמת השרון, לפגוע בקבלת המימון שהושג לצורך השלמת העסקה. לגופו של עניין נטען, כי פעולותיה ובקשותיה של גל אור מלמדות כי גם היא הבינה שהוראות פסק הדין של בית המשפט העליון לא הסדירו את כלל העניינים הדורשים הסדרה במסגרת מנגנון ההיפרדות, והן מהוות רק מסגרת שיש ליצוק בה תוכן פרטני. לטענת בשמת השרון, הואיל והיה ברור שיש בהסדר "לאקונות" הדורשות השלמה והתאמה לחיי המעשה, נקבע במפורש בפסק הדין כי כל מחלוקת בעניין ביצוע ההיפרדות תובא לפני בית המשפט המחוזי על דרך של בקשה למתן הוראות לנאמן. מכאן, שבית המשפט המחוזי היה רשאי ליתן הוראות בעניין, כאשר ההוראות שניתנו לגופן תואמות, לטענתה, את ההסדר שנקבע בפסק הדין, ונועדו לאפשר את ביצועו.

11.אר.אמ.פי טענה בתשובתה לבקשה כי עסקינן בפלוגתא שבין גל אור לבשמת השרון, אשר היא אינה צד לה. כן נטען כי לא הובאו בבקשה נימוקים משפטיים המלמדים שהחלטת בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לזכויות אר.אמ.פי, היא שגויה; וגם מן הטעם הזה, כך לטענת אר.אמ.פי, אין לה עניין בבקשה.

12.להשלמת התמונה יצוין, כי לצד בקשת רשות הערעור, הגישה גל אור בקשה לעיכוב ביצוע. בהחלטתי מיום 13.9.2023 ניתן צו ארעי לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי מיום 21.8.2023 עד למתן החלטה אחרת.

דיון והכרעה

13.לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, ובנספחיהן, וכן בתיק בית המשפט, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות בעיקרה, כפי שיפורט להלן.

14.נקודת המוצא לדיון היא, כי על המתווה שאושר על-ידי בית המשפט המחוזי, להלום את הסדר ההיפרדות שעיקריו נקבעו בפסק הדין. שינוי בדיעבד של הוראות ההסדר, משמעותו פגיעה בצד שהסתמך על אותן הוראות בבואו להגיש את הצעתו על פי ההסדר. לצד האמור, פסק הדין קבע את עיקרי ההסדר תוך שהסמיך את בית המשפט המחוזי ליתן הוראות שיאפשרו את ביצועו. כך נקבע בפסק הדין, כי בית המשפט המחוזי יהיה רשאי ליתן "כל הוראה... לשם ביצוע ההסדר דלעיל" (פסקה 10 לפסק הדין), וכי "כל ממחלוקת בנוגע לביצועו של ההסדר דלעיל תובא בפני בית משפט קמא בדרך של בקשה למתן הוראות לנאמן" (שם, פסקה 9). המחלוקת בין הצדדים התמקדה אפוא בשאלה, האם המתווה שהוצע על-ידי הנאמן משנה מן ההסדר שנקבע בפסק הדין, או שמא הוא נועד לאפשר את ביצועו, מבלי שיש בו כדי לפגוע בזכויותיה של גל אור. בית המשפט המחוזי, לאחר שבחן את טענות הצדדים גם במסגרת הדיון שקיים לפניו, מצא כי ההוראות המבוקשות אינן סוטות בעיקרן מהוראות פסק הדין, ואינן מקימות חשש לפגיעה בזכויות גל אור. בנקודות בהן סבר כי ההוראות מקימות חשש כאמור, שונה המתווה – כך לגבי השימוש בכספי החברה לצורך הסרת השעבוד; כך לגבי שלב מסירת שיק התמורה לידי הנאמן; וכך לגבי הבטחת תשלום המע"מ ככל שיחול. לאחר ששקלתי בדבר, לא ראיתי להתערב בהכרעתו זו של בית המשפט המחוזי.

15.באשר למסירת התמורה, לפי המתווה המוצע, לידי הנאמן – כפי שציין בית המשפט המחוזי, מסירת התמורה לנאמן נועדה בפועל עבור גל אור, כאשר הנאמן מחזיק בתמורה בנאמנות עד להשלמת הפעולות הנדרשות להבטחת זכויות בשמת השרון והגורם המממן, אז תועבר התמורה לידי גל אור. מתווה זה אינו סותר את הוראות פסק הדין, וגם לא ברור כיצד יש בו, מבחינה מהותית, כדי לפגוע בזכויותיה של גל אור. כך גם לא מצאתי להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי ולפיה המתווה המוצע אינו סוטה מהוראת פסק הדין בכל הנוגע להעברת המניות כשהן נקיות מכל שעבוד. הוראה זו נועדה למנוע מצב בו יועברו לרוכש מניות שרובץ עליהן שעבוד, ואין בה כדי למנוע שעבוד מניות הרוכש עם השלמת העסקה, תוך העמדת מנגנוני הגנה המאפשרים לנאמן לבטל את השעבוד ככל שלא תושלם העסקה. אף דינה של טענת גל אור הנוגעת למעורבות אר.אמ.פי במתווה המוצע להידחות – מן הטעם שהזכות שניתנה לאר.אמ.פי בסעיף 6 לפסק הדין, אין בה כדי למנוע מכירת מניותיה אף בטרם או אגב השלמת העסקה בין גל אור ובשמת השרון. גם דינן של יתר טענות גל אור, להידחות.

16.אעיר, כי טענת גל אור לפיה המתווה שהוצע על-ידי הנאמן, המאפשר לבשמת השרון לממן את עסקת הרכישה באמצעות גורם מממן תוך שעבוד מקרקעי החברה, סותר את הוראות פסק הדין – אינה עולה בקנה אחד עם ניסיונותיה שלה לגיוס מימון חיצוני לרכישת מניות החברה. כפי שעלה מדברי בא-כוח הגורם המממן במהלך הדיון, וכפי שצוין גם בהחלטת בית המשפט המחוזי, הן בשמת השרון והן גל אור פנו לגורם המממן אשר הציג להן את אותם התנאים להעמדת המימון, שעניינם שעבוד מקרקעי החברה כבטוחה והסכמת בעלת מניות המיעוט לשעבודם (אר.אמ.פי) – אלא שגל אור לא קיבלה את המימון בשל אי-הצלחתה להשיג את הסכמתה של בעלת מניות המיעוט. דברים אלה סותרים את טענת גל אור, שהועלתה גם במסגרת הבקשה שלפניי, ולפיה הטעם לכך שלא השיגה את המימון הוא סברתה כי הוראות פסק הדין אינן מאפשרות לשעבד את מקרקעי החברה.

17.אשר לגובה שיק התמורה בסך 43 מיליון ₪ האמור להימסר לנאמן במעמד ה'קלוזינג'. אמנם, בהוראת סעיף 4 לפסק הדין, נקבע כי בשמת השרון תשלם: "את הסכום שהציעה, במלואו, לגל אור [...] וכנגד זאת תקבל, מהנאמן, [...] את השיק הבנקאי שהפקידה בשמת השרון בידיו". עם זאת, משהובהר בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי על-ידי בא-כוח בשמת השרון, כי השיק הבנקאי בסך 5 מיליון ₪ שנמסר על-ידה לגיבוי הצעת הרכישה, מופקד בידי הנאמן לתשלום יתרת התמורה (בעמ' 71 לפרוטוקול הדיון), ולפיכך לא יוחזר לידי בשמת השרון – לא מצאתי כי יש בכך משום שינוי מהותי בהוראות פסק הדין המצדיק התערבות. עם זאת אבהיר, כי ככל שלא כך הם פני הדברים, יפנה הנאמן בעניין זה לבית המשפט המחוזי על מנת שיתן החלטה משלימה בסוגיה זו.

18.בכפוף לאמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 13.9.2023 – מבוטל. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים 2-1 בסכום של 8,000 ₪, ובהוצאות המשיבים 4-3 בסכום של 1,000 ₪.