פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
רע"א
6876/11
ע"א
6878/11
לפני:
כבוד הרשמת דנה כהן-לקח
המבקשת:
הבורסה לניירות ערך בתל אביב בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד יעקב סבו,מפרק זמני של אופק
אינטרנשיונל נדל"ן
2. כונס הנכסים הרשמי
3. רשות לניירות ערך
4. הרמטיק נאמנויות (1975) בע"מ
5. אתלון גלובל אינק
החלטה
1.
מתגובת המשיבה 5 עולה כי מאז מתן החלטתו של בית-המשפט קמא, הסדר הנושים בין חברת אופק אינטרנשיונל נדל"ן בע"מ (להלן: החברה ) לבין נושיה הושלם, המפרק הזמני של החברה השתחרר מתפקידו, וביום 30.11.2011 חוּדש המסחר בניירות הערך של החברה. לפיכך, לטענת המשיבה 5, ההליכים שבכותרת התייתרו.
מנגד, מתגובתה של הבורסה לניירות ערך בתל-אביב בע"מ (להלן:
הבורסה ) מיום 16.1.2012 עולה כי היא עומדת על בירור ההליך הערעורי מטעמה. הבורסה מאשרת בטיעוניה כי "...גם אם יחליט בית המשפט העליון באופן שונה מהחלטת בית המשפט קמא הנכבד, ימשיך המסחר בניירות הערך של החברה (אלא אם תהיה סיבה אחרת להשעייתו)". אף-על-פי-כן, מבקשת הבורסה כי ההליך הערעורי מטעמה יתברר, נוכח הטענה כי המקרה מעורר "...סוגיות עקרוניות בעלות השלכה רוחבית מעבר למקרה הספיציפי נשוא הערעור והבר"ע".
2.
נוכח העובדה כי הבורסה עומדת על בירור ההליך הערעורי מטעמה, ומבלי להביע כל עמדה בהקשר זה, עיינתי בתגובות שהגישו הצדדים בשאלת דרך ההשגה המתאימה על החלטת בית-המשפט קמא נשוא הערעור ובקשת רשות הערעור שבכותרת. המפרק הזמני, שבינתיים השתחרר מתפקידו, סבור כי דרך ההשגה המתאימה היא באמצעות ערעור בזכות. לעומתו, הבורסה וכונס הנכסים הרשמי מחזיקים בדעה כי הדרך להשיג על החלטת בית-המשפט קמא היא באמצעות ערעור ברשות, ואני סבורה כמותם.
3.
כידוע, דיני הערעור בנוגע להחלטות הניתנות במהלך הליך של פירוק חברה, הולכים בתלם דיני הערעור הרגילים המבחינים בין "החלטה אחרת" לבין "פסק-דין".
כפי שציינתי בהחלטתי מיום 6.11.2011, נראה כי החלטת כב' השופטת אלשייך מיום 3.4.2011 (להלן: ההחלטה הראשונה ) מהווה "החלטה אחרת" בהיותה החלטת-ביניים שהורתה על צו מניעה "עד להחלטה אחרת", קרי- צו מניעה זמני במהותו. בהחלטתה המאוחרת יותר מיום 24.7.2011 (להלן: ההחלטה
השנייה ) התייחסה כב' השופטת אלשייך בבירור להחלטתה הראשונה כאל "החלטה אחרת" (ראו: פיסקאות 5, 7 ו- 12 להחלטה השנייה). עוד יוער כי לפי קביעתה של כב' השופטת אלשייך, ההחלטה הראשונה הינה חלוטה.
עיון בהחלטתה השנייה של כב' השופטת אלשייך מיום 24.7.2011 - אשר היא העומדת במרכז ההליך הערעורי מטעם הבורסה - מלמד כי על-פני הדברים, ההחלטה השנייה נסמכת על ההחלטה הראשונה, עומדת על מהותה והיקפה של אותה החלטה, ועוסקת בביצועה וביישומה. ככזאת, ההחלטה השנייה מיום 24.7.2011 מהווה "החלטה אחרת", כך שדרך ההשגה המתאימה בעניינה היא באמצעות ערעור ברשות.
4.
בהתייחס לטענותיו של המפרק הזמני יוער כי הבורסה צויינה במפורש כמשיבה בהחלטותיו הנדונות של בית-המשפט קמא. העובדה כי הבורסה אינה צד להסדר הנושים של החברה, אין בה כדי לשנות ממעמדה של הבורסה בהליך, ואף אין בה כדי להפוך את החלטת בית-המשפט קמא לסוף-פסוק מבחינתה של הבורסה. זאת, בשים לב לכך שההחלטה הנדונה עוסקת לפי לשונה הברורה במתן סעד זמני בכל הנוגע לבורסה.
5.
נוכח המסקנה אליה באתי כי דרך ההשגה המתאימה על החלטת בית-המשפט קמא היא באמצעות ערעור ברשות, אני מורה על מחיקתו מן המרשם של ע"א 6878/11. רע"א 6876/11 יוותר על כנו, והטיפול בו יימשך כסדרו. למותר לציין כי טענות הצדדים שמורות להם - הן בשאלת התייתרות ההליך והן לגוף המחלוקת.
החלטה זו תתוייק בתיקי השופטים בשני ההליכים שבכותרת.
ניתנה היום, כ"ט בטבת תשע"ב (24.1.2012).
דנה כהן-לקח, שופטת
ר ש מ ת