רע"א 6898/21 מוסדות בית הכנסת ישיבה וכולל אבן חיים נ. חוג ידידי המדרשיה

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (השופט אבי פורג ) בת"א 3326-08-19 מיום 12.9.2021.

1.

ביום 2.8.2019 הגישו המבקשים (הם התובעים בהליך קמא) נגד המשיבות וגורמים נוספים (הם הנתבעים בהליך קמא) תובענה שעניינה בטענה כי יש לבטל הסכם מכר שנחתם בין המשיבה 1 (להלן: המוכרת ) והמשיבה 2 (להלן: הקונה ) ותחתיו להורות על אכיפת הסכם מכר בין המוכרת לבין המבקשת 1 (להלן: התובענה ).

2.

לאחר כשלוש שנים של ניהול ההליכים בתובענה, ובטרם הושלמו ההליכים המקדמיים, הורה בית המשפט קמא ביום 26.5.2021 על מחיקת התובענה מחמת חוסר מעש (לאחר התראה שניתנה בעניין בהחלטה מיום 27.4.2021). זאת, בשל מחדלים רבים שנפלו בהתנהלות המבקשים, ובפרט לאור כך שהמבקשים לא השלימו את ההליכים המקדמיים חרף החלטות בית המשפט בנושא, לרבות ארכות שניתנו להם. כן נדחתה ביום 5.7.2021 בקשת המבקשים לעיון מחודש בפסק הדין.

3.

בחלוף מספר חודשים, ביום 12.9.2021 קיבל בית המשפט קמא את בקשת המוכרת מיום 3.6.2021 והורה כי ככל שהמבקשים יגישו תובענה חדשה, חלף זו שנמחקה, היא תחל מהשלב הדיוני שבו היה מצוי ההליך טרם מחיקת התובענה. יוער כי פרק הזמן הממושך בין הגשת הבקשה על ידי המוכרת לבין ההכרעה של בית המשפט קמא הוא תולדה, בין השאר, של הגשת תגובת המבקשים אך ביום 10.9.2021.

4.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה טוענים המבקשים כי ההחלטה האמורה " שללה מהם את האפשרות, דה פקטו, להגיש ערעור על פסק הדין מיום 26.5.2021 על אודות החלטות ביניים מימים, 13.1.21, 14.2.21 " שעניינן בקיום ההליכים המקדמיים בתיק (סעיף 9 לבקשת רשות הערעור). בהחלטה מיום 13.1.2021 נדחתה, מחד גיסא, בקשתה של המוכרת לסילוק התביעה על הסף מחמת כך שהמבקשים לא נענו לדרישות גילוי ולהוראות בית המשפט, ומאידך גיסא, נדחתה בקשתם של המבקשים למתן ארכה להגיש בקשה משלימה לגילוי מסמכים. בהחלטה מיום 14.2.2021 נתקבלה בקשת המוכרת למתן צו נוסף לגילוי ועיון במסמכים. לטענת המבקשים, אם לא יבוטלו שתי ההחלטות הללו, ייגרם להם נזק דיוני משמעותי בניהול התביעה החדשה שתוגש.

5.

להשלמת התמונה יצוין כי ביני לביני הגישו המבקשים בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעור על פסק הדין שניתן ביום 26.5.2021. בקשה זו נדחתה בהחלטת רשמת בית משפט זה שרית עבדיאן , מן הטעם שלא הוצגו טעמים מיוחדים המצדיקים היעתרות לבקשה (בש"א 7227/21 מיום 20.12.2021).

6.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על צרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, בית המשפט מוסמך, בין אם ביוזמתו ובין אם לבקשת אחד מהצדדים, למחוק תובענה ממספר טעמים, ובכלל זה מחמת חוסר מעש של התובע. התוצאה של מחיקת תובענה היא ביטולו של ההליך, על כרעיו ועל קרביו, במובן הזה שכל מה שנקבע או בוצע במסגרתו אינו מוחזק עוד כבעל תוקף משפטי מחייב. משמעות הדבר היא שמחיקת תובענה, להבדיל מדחייתה, איננה יוצרת מעשה בית-דין ומכאן שאיננה מונעת הגשת תובענה חדשה בגין אותה עילה (בכפוף למגבלת התיישנות). הגם שמחיקת תובענה איננה סעד קיצוני כמו דחיית התובענה, היא טומנת בחובה סנקציות כלפי התובע, כגון תשלום אגרה פעם נוספת, הסכנה כי יושתו עליו הוצאות בגין מחיקת התובענה והמתנה עם בירור תביעתו החדשה. ואולם, לצד זאת, מחקת ההליך עלולה לפגוע באופן בלתי צודק בצד שכנגד. זאת, שכן, בעוד דחיית תובענה מביאה לסיום ההתדיינות באופן סופי, מחיקת התובענה מותירה את הסיכון לכך שהצד שכנגד ינקוט בהליך חדש, אשר במסגרתו יידרש ליבון המחלוקות בין הצדדים. לפיכך, על מנת להעניק הגנה לצד שאינו אחראי למחיקת ההליך, רשאי בית המשפט להתנות את מחיקת כתב התביעה בתנאים, ובכלל זה להורות כי ככל שתוגש תביעה חדשה, הדיון בה יימשך מהשלב שבו נמחקה התביעה הקודמת (ראו: רע"א 4921/09 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' רשיד , פסקה 4 (21.9.2009); ע"א 9368/17 מדינת ישראל, משרד הבריאות נ' פלוני , פסק 10 (23.2.2020). והשוו גם: ע"א 2230/21 אביזוהר נ' לוליאן , פסקה 5 (30.5.2021). עוד ראו: יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 259-257 (2021)).

7.

בענייננו, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא המורה כי אם תוגש תביעה חדשה היא תידון מהשלב שבו נמחקה, בהיותה החלטה סבירה בנסיבות העניין. עיון במערכת נט-המשפט מגלה תמונה שאיננה נוחה (בלשון המעטה) מהתנהלות המבקשים. התביעה נוהלה במשך 3 שנים מבלי שהסתיימו ההליכים המקדמיים, כאשר המבקשים לא עמדו פעם אחר פעם בלוחות הזמנים שקבע בית המשפט קמא, וזאת למרות הסובלנות הרבה שגילה כלפיהם בית המשפט קמא, אשר נתן להם אורכות ודחיות ביד רחבה. להתנהלות זו, שהייתה בעלת השפעה ישירה על כך שההליכים בתיק התמשכו מבלי התקדמות ממשית, לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת, בוודאי שלא הסבר אשר מצדיק את ניהול ההליך בכללותו מתחילתו ( De-Novo ). כך ביתר שאת לאור העובדה שהמבקשים הם אלה שיזמו את ההליך, והקשו על קידומו, ובהתחשב במשאבים שהושקעו מצד המשיבות, אשר "נגררו" להליך כושל זה בעל כורחן.

8.

המבקשים מלינים כאמור על כך שהתנאי שהציב בית המשפט קמא להגשת תביעה חדשה פוגע ביכולתם להשיג על ההחלטות מהימים 13.1.2021 ו-14.1.2021 שניתנו בהליך. ואולם, המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטות אלה חלף זה מכבר, עוד בטרם ניתנה ההחלטה המורה על מחיקת התובענה מחמת חוסר מעש. המבקשים מסבירים כי נמנעו מלערער על החלטות אלה בשל נבצרותו של המבקש 2 בעקבות מצבו הרפואי, אך לטענה זו לא צורפו כל אסמכתאות, וממילא ספק אם היה בכך כדי לסייע להם (ראו החלטה בבש"א 7227/21 מיום 20.12.2021).

יתרה מכך, משמעותה המעשית של בקשה זו היא כי המבקשים יצאו נשכרים ממחדליהם בקיום ההליכים המקדמיים – אותם מחדלים שהוביל למחיקתו של ההליך כולו –

בכך שההחלטות שאינן נושאות חן בעיניהם יבוטלו ולא יוכלו להשפיע על התביעה החדשה שתוגש, אם תוגש. לכך, בוודאי שלא ניתן להיעתר.

9.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבות בסכום של 1,500 ש"ח לטובת כל אחת מהן (3,000 ש"ח בסך הכול). בקביעת סכום זה הבאתי בחשבון את העובדה שלא התבקשה תגובה.