רע"א 693/18 פלוני נ. פלוני

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת א' כהן ) מיום 24.12.2017 בע"ר 58323-09-17, בגדרה נדחה ערעורו של המבקש על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת נ' גרוסמן בתפקידה כרשמת) מהימים 13.3.2017, 21.3.2017 ו-1.8.2017 בת"א 14109-03-17 בעניין הטלת עיקולים זמניים על נכסי המבקש.

2.

ביום 13.3.2017 הגישו המשיבים תביעה נגד המבקש, נגד המדינה ונגד שני נתבעים נוספים, לפיצוי בגין נזקים גופניים ונזקים נפשיים שנגרמו למשיב 1, קטין כבן 8 שנים (להלן: הקטין ) ולמשפחתו (המשיבים 4-2), בין היתר, עקב פגיעתו של המבקש בקטין.

כן נתבע פיצוי בגין רכיבי נזק נוספים. בכתב התביעה צוין כי הסכום הנתבע הינו מעל 2,500,000 ₪, ואינו ניתן להערכה בשלב זה של ההליך. במסגרת תביעתם, הגישו המשיבים בקשה דחופה להטלת עיקול זמני במעמד צד אחד על נכסי המבקש.

3.

בהחלטה מיום 13.3.2017 הורה בית המשפט על הטלת צו עיקול זמני, בין היתר, על זכויות המערער בחמישה נכסי מקרקעין (להלן: הנכסים המעוקלים ). ביום 21.3.2017 הגישו המשיבים בקשה להרחבת צו העיקול הזמני, וזאת בשל העובדה

שהניסיון לרשום את זכויותיהם על הנכסים המעוקלים נכשל בחלקו. צוין כי בפועל העיקול הוטל על שני נכסים בלבד, כאשר יתר הנכסים לא היו בני איתור. בהחלטה מיום 21.3.2017 הורה בית המשפט על הרחבת צו העיקול הזמני שהוטל על המבקש, באופן שיוטל עיקול זמני על נכסים נוספים שברשותו (להלן: כלל הנכסים המעוקלים ).

4.

ביום 30.4.2017 הגיש המערער בקשה לביטול צו העיקול הזמני שהוטל ביום 13.3.2017 והורחב ביום 21.3.2017. בבקשה נטען, בין היתר, כי אין בבקשתם של המשיבים ראיות מהימנות לכאורה התומכות בקיומה של עילת תביעה, וכי הנזקים הנטענים ועילת התביעה לא בוססו כנדרש לצורך מתן צו עיקול. כן נטען כי לא הוכח יסוד ההכבדה וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, הואיל ועיסוקו העיקרי הוא בנכסי מקרקעין.

5.

בהחלטה מיום 1.8.2017 דחה בית המשפט את בקשתו של המבקש מיום 30.4.2017. נקבע כי המשיבים עמדו בנטל להצגת ראיות מהימנות לכאורה לכך שנגרם נזק לקטין וכי לא נשללה האפשרות שהנזק נגרם בעת שהיה הקטין בהחזקת המבקש. בין היתר צוין כי לאור העובדה כי המבקש לא עמד על ההיקף הכלכלי של כלל הנכסים המעוקלים, ולאור גרסת המשיבה 2 (אמו של הקטין) לפיה שיקר המבקש באשר למצבו הכלכלי האמיד, הלה לא הוכיח כי צו העיקול מכביד עליו. כמו כן, נקבע כי מתקיים יסוד ההכבדה וכי המשיבים הרימו את הנטל מבחינת נחיצות העיקולים להבטחת ביצוע פסק הדין. משכך, נקבע כי אין מקום לצמצם את היקף העיקולים שהוטלו, וכי צו העיקול יוותר על כנו.

6.

על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי אשר נדחתה ביום 24.12.2017. נקבע, בין היתר, כי החלטתו של בית משפט קמא מנומקת היטב, בפרט בעניין מאזן הנוחות ויסוד ההכבדה במסגרתם בוצע איזון נכון בין השיקולים השונים. לכן, נקבע כי ערכאת הערעור לא תתערב במסקנות בית משפט קמא.

7.

על פסק דין זה הגיש המבקש את הבקשה לרשות ערעור שלפני. המבקש חוזר על הטענות שהועלו בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי. בין שלל הטענות, מדגיש המבקש כי הנטל להוכיח את יסוד ההכבדה מוטל על כתפי המשיבים, ולכן לא מוטל עליו הנטל להגיש חוות דעת שמאית בגין שווים של כלל הנכסים המעוקלים.

כמו כן, נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, וזאת בשל הנזקים הגדולים שיגרמו לו כתוצאה מהטלתו של צו העיקול הזמני. כן נטען כי המשיבים לא הניחו תשתית ראייתית המבססת הכבדה.

8.

לאחר העיון בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

9.

כידוע, נקודת המוצא היא כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית בכל הנוגע לסעדים זמניים, אלא במקרים חריגים בלבד (רע"א 3618/16 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (21.6.2016) ;

רע"א 2502/13

האחים שגראוי ייזום ובנייה בע"מ נ' גינדי החזקות דירות יוקרה בע"מ , פסקה 5 (14.4.2013)). ברי כי המקרה שלפני

אינו

נכלל

בגדר

מקרים

חריגים

אלו. בנסיבות המתוארות, ובפרט בשים לב לקביעת בית המשפט כי בוצע האיזון הראוי בין האינטרסים השונים של הצדדים וכי הוכח יסוד ההכבדה , לא מצאתי כי יגרם עיוות דין למבקש, וממילא אין מקום להיעתר לבקשה. טענות המבקש הן טענות ערעוריות מובהקות הנוגעות לנסיבות הקונקרטיות של המקרה, ואינן מעלות כל שאלה המצדיקה בחינה ב"גלגול שלישי".

10.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תשובת המשיבים, לא אעשה צו להוצאות.