רע"א 6938/14 אור הקסם בע"מ נ. עו"ד עמית זילברג

1.

בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט מ' רניאל ) אישר למשיב 1 לנהל תובענה ייצוגית נגד המבקשים. בבקשה לאישור נטען, כי המבקשים אחראים לשיגור דברי פרסומת בניגוד להוראות שבסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן – חוק התקשורת או החוק ). הסעיף, הידוע בכינויו "חוק הספאם", אוסר על מפרסם לשלוח דבר פרסומת, אשר הוגדר בחוק כ"מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת", באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, דואר אלקטרוני או מסרון, ללא הסכמה מראש ובכתב של הנמען. הסעיף גם מחייב את המפרסם לציין את פרטיו בדבר הפרסומת, ואת העובדה שמדובר בפרסומת, באופן גלוי וברור המונע הטעיה (להרחבה על הוראות החוק ראו, רע"א 1954/14 חזני נ' הנגבי

(4.8.2014); דן חי תורת המסר - בין דיוור ישיר ל'ספאם' (2012)). בקשת האישור הוגשה בהתאם לסעיף 3 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן – חוק תובענות ייצוגיות ), ונסמכה על פרט 12 לתוספת השנייה, הקובע את האפשרות להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד "מפרסם" כהגדרתו בסעיף 30א לחוק התקשורת. נגד ההחלטה לאשר את התובענה הייצוגית מופנית בקשת רשות הערעור שלפניי.

2.

דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. עיקר טענות המבקשים נוגעות לאישור התובענה הייצוגית נגד המבקש 2, שהינו בעל השליטה והמנהל היחיד של המבקשת 1. טענות אלו מניחות שהמבקש 2 אינו "מפרסם" כהגדרת המונח בחוק התקשורת, ומכאן שבשום מקרה לא ניתן לאשר נגדו תובענה ייצוגית, לאור האמור בפרט 12 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות. על פי הנטען בבקשה, ההגדרה בחוק אינה כוללת את בעלי התאגיד ששיגר מסר פרסומי או את נושאי המשרה בו. ואכן, ער אני לפסיקה שונה של בתי המשפט המחוזיים בסוגיה זו, אשר בחלקה תומכת בפרשנות המוצעת על ידי המבקשים (ראו, ת"א (מחוזי ת"א) 1586/09 חיות נ' טלרן מסרים מיידים בע"מ , פיסקה 3(ד) (5.4.2011); לדעה שונה השוו, ת"א (מחוזי ת"א) 1437/09 פלד נ' אול ניו דיל בע"מ , פיסקה 21 (11.6.2012)). עם זאת, לא מצאתי כי יש מקום שערכאת הערעור תכריע בשלב זה בטענות השונות בדבר עילת התביעה נגד המבקש 2. זאת, שכן מתן רשות ערעור בעיתוי הנוכחי עלול להתגלות כצעד בלתי יעיל ולהוביל לכך שבית משפט זה יידרש לטענות נגד החלטת האישור יותר מפעם אחת. הגעתי למסקנה זו שכן, על פני הדברים ומבלי להידרש לטענות המבקשים לגופן, אף אם תתקבלנה טענותיו של המבקש 2 לא יהיה בכך כדי לייתר את הדיון בתובענה הייצוגית נגד המבקשת 1. בהקשר זה ציינתי ברע"א 8761/09 סלקום ישראל בע"מ נ' פתאל (6.5.2010), כי "מצב בו ערכאת הערעור נדרשת לתיק מסוים יותר מפעם אחת הינו בעייתי מבחינת ניצול יעיל של משאבי המערכת המשפטית, ובראשם הזמן השיפוטי" (שם, פיסקה 3). זאת ועוד, בהינתן שהמבקש 2 הינו, ככל הנראה, האורגן היחיד של המבקשת 1, הרי שהדיון בתובענה הייצוגית צפוי בכל מקרה להתמקד במעשיו ופועלו. משכך, לא יהיה בהיעתרות לבקשה בעת הזו כדי להשפיע באופן מהותי על מתכונת הדיון בבית המשפט המחוזי, והדבר לא יתרום תרומה של ממש לייעול הדיון בתובענה (ראו והשוו, רע"א 7955/08 בכבוד נ' גן צבי (19.4.2009)). בנוסף, המבקשים טוענים כי בית משפט קמא היה צריך לדחות את בקשת האישור על הסף, שכן במסגרת התובענה הייצוגית עתרו המשיבים לפיצוי ללא הוכחת נזק הקבוע בחוק התקשורת. על פי הנטען, בית המשפט אינו רשאי לפסוק פיצוי כאמור בהליך של תובענה ייצוגית, וזאת נוכח הוראת סעיף 20(ה) לחוק תובענות ייצוגיות. אלא, שעיון בהחלטת האישור מעלה כי בקשר לטענה זו קבע בית משפט קמא, כי "התביעה אינה לפיצוי סטטוטורי, אלא לפיצוי לא ממוני. לכן אין צורך לדון בטענת המשיבים [הנתבעים – א' ג'], המוסכמת על המבקשים [התובעים – א' ג'], שהתובעים בתביעה הייצוגית אינם יכולים לתבוע פיצוי סטטוטורי לפי חוק התקשורת. כפי שנקבע בע"א 8037/06 ברזילי נ' פריניר (ניתן ביום 4.9.14), פיצוי לא ממוני יכול לשמש בסיס לתביעה ייצוגית". מכל מקום, אף טענה זו אינה מצדיקה מתן רשות ערעור בהתאם לתבחינים שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור על החלטה המאשרת תובענה ייצוגית (לפירוט התבחינים ראו, רע"א 8761/09 הנ"ל). יוער, כי המבקשים כלל לא התייחסו לתבחינים אלו במסגרת הבקשה דנא.

3.

בקשת רשות הערעור נדחית. יודגש, כי אין בהחלטתי כדי להביע עמדה כלשהי לגבי טענות המבקשים, ואלו שמורות להם במלואן. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.