רע"א 694/16 המוסד לביטוח לאומי נ. איילון חברה לביטוח בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 7.1.2016 ברע"א 28691-12-15 (כב' השופטת ת' בזק רפפורט ), בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים מיום 16.11.2015 בתא"ק 6264-03-13 (כב' השופט מ' בורשטין ), אשר דחתה את בקשת המבקש להוצאת חוות דעת רפואית (להלן: חוות הדעת ) שהגישה המשיבה מתיק בית המשפט.

רקע הדברים

1.ביום 21.6.2006 נפגע שמואל משאט ז"ל (להלן: המנוח ) בתאונת דרכים בדרכו לעבודה, על-ידי רכב שהיה מבוטח אצל המשיבה. בעקבות התאונה נחבל המנוח ברגלו השמאלית. המבקש, המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ), הכיר במנוח כנפגע עבודה ושילם לו דמי פגיעה, ובהמשך גם גימלת סיעוד בשל הגבלה ברגלו. ביום 31.1.2007 אושפז המנוח בשל דלקת ריאות זיהומית, ולמרבה הצער נפטר בבית החולים ביום 21.2.2007. המל"ל הכיר בקשר סיבתי בין מותו של המנוח לבין תאונת הדרכים בה היה מעורב, ולפיכך שילם לאלמנתו, בין היתר, קצבת תלויים.

2.ביום 27.11.2012 שלח המל"ל מכתב למשיבה ובו דרישה לשיפוי על סך של 229,615 ש"ח, סכום המהווה שמונים אחוזים מסכום כלל הגמלאות ששולמו וישולמו על-ידו למנוח ולתלויים בו בגין התאונה. כל זאת, מכוח ה"הסכם רב השנים" (להלן: ההסכם ) שנערך בין המל"ל לבין חברות הביטוח, שהסדיר (עד שבוטל) את מערכת היחסים בין גופים אלה בכל הנוגע לזכויות המל"ל כלפי חברות הביטוח בגין גמלאות ששילם או ישלם לנפגע בתאונת דרכים, וזאת כאשר חברת הביטוח אחראית לפצות את הנפגע מכוח היותה המבטחת של השימוש ברכב שהיה מעורב בתאונת הדרכים (ראו, למשל: דנ"א 10114/03

המוסד לביטוח לאומי נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ , פ"ד ס(4) 132 (2006)). יצוין, כי אף שההסכם בוטל, הוא ממשיך להיות בתוקף בכל הנוגע לתאונות שאירעו עובר לביטולו, כבמקרה דנא. המשיבה, מצדה, העבירה למל"ל את הסכומים בגין קצבאות הסיעוד ודמי הפגיעה, אך סירבה לשפות אותו בגין יתר הקצבאות ששולמו, בשל היעדר קשר סיבתי בין פטירת המנוח לבין התאונה, לטענתה.

3.המל"ל הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד המשיבה, בגדרה ביקש לחייב את המשיבה ביתרת הסכום שנדרש על-ידו. המשיבה הגישה בקשת רשות להתגונן, במסגרתה טענה כי יש לשלול קיומו של קשר סיבתי בין מות המנוח לבין התאונה. בית המשפט נתן למשיבה רשות להתגונן. בהמשך, הגישה המשיבה חוות דעת רפואית מטעמה על-מנת לסתור את קביעת הרופא מטעם המל"ל ביחס לקשר הסיבתי שבין התאונה לבין מותו של המנוח. המל"ל הגיש בקשה להוצאת חוות הדעת מהתיק בטענה כי בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר מדובר בתביעת שיבוב מכח ההסכם, אין לחלוק על ממצאי וקביעות המל"ל, ודי בתשלום גמלאות בעקבות תאונה הדרכים (ובמיוחד כאשר זו הוכרה כתאונת עבודה) כדי לחייב את המשיבה. ביום 16.11.2015 דחה בית משפט השלום את בקשת המל"ל. צוין, כי אמנם בהתאם לפרשנות ההסכם בפסיקה, ככלל, די בכך שהמל"ל מכיר בתאונה כתאונת דרכים וכפועל יוצא מכך משלם גמלאות, כדי שתקום למבטח הרכב החובה לשפותו, כאשר זה האחרון אינו רשאי להשיג על קביעות המל"ל ולהביא ראיות לסתור אותן. עם זאת הובהר, כי במקרים חריגים בהם ישנן "עובדות הזועקות דרשני", יאפשר בית המשפט למבטח להשיג על קביעות המל"ל. בנסיבות העניין נקבע, כי נוכח הראיות שהציגה המשיבה, דומה כי יש מקום לסטייה מן הכלל במקרה זה, ולאפשר לה להשיג על קביעות המל"ל. על כן צוין, כי צירוף חוות הדעת נדרש לתמיכה בטענותיה של המשיבה, ולכן אין להורות על הוצאתה מהתיק.

4.כלפי החלטה זו הגיש המל"ל בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה ביום 7.1.2016. נקבע, כי המל"ל לא הצביע על טעמים מיוחדים שיש בהם כדי להצדיק סטייה מן הכלל לפיו השגה על החלטות ביניים תעשה במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי, וזאת במיוחד נוכח אופי והיקף ההליך הצפוי. עוד צוין, כי היעתרות לבקשת רשות הערעור "עשויה לחרוץ את גורל התובענה כולה בבית משפט קמא", שיקול המעורר גם הוא קושי לקבל את הבקשה.

5.כלפי החלטה אחרונה זו הגיש המל"ל את הבקשה שבפני, במסגרתה חוזר הוא על טענותיו לפיהן התרת הגשת חוות הדעת מהווה סטייה מההלכה שנפסקה ביחס לפרשנות ההסכם. לגישת המל"ל, על בית משפט זה להתערב בהחלטת בית משפט השלום, בין היתר, על-מנת למנוע קיומו של הליך שגוי. לטענתו, הותרת חוות הדעת בתיק תוביל להגשת חוות דעת נגדית מטעמו, וייתכן שאף למינוי מומחה מטעם בית המשפט – כל זאת, באופן הסותר את מטרתו של ההסכם שעיקרה הימנעות מקיומם של הליכים משפטיים.

דיון והכרעה

6.לאחר העיון בבקשה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בלי שתתבקש תשובה, ומבלי שיהיה בדחיית הבקשה כדי להשליך על השאלה שבמחלוקת בין הצדדים.

7.אכן, החלטתו של בית משפט השלום סוטה, לכאורה, מן ההלכה שנפסקה ביחס לפרשנות ההסכם בין המל"ל לחברות הביטוח, כאשר סטייה זו נעשתה באופן מודע ותוך מתן נימוק לחריגה האמורה, נימוק הנטוע כולו בנסיבות המקרה הקונקרטי. יחד עם זאת, איני סבור כי בהחלטה לאפשר למשיבה להגיש את חוות הדעת נפל פגם המצדיק לעת הזו התערבות בגדרו של ההליך דנא, שהוא בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים, באופן שמתבקש דיון ב"גלגול שלישי" בסוגיה. גם אם למל"ל ישנן טענות, שבחלקן לא ניתן להקל ראש, באשר לאפשרות העומדת למשיבה להשיג על קביעותיו לעניין הקשר הסיבתי בין התאונה לבין מותו של המנוח, לא נראה כי דחיית הדיון בהשגותיו תוביל "למצב בלתי הפיך, שלא ניתן יהיה לתקנו במסגרת הערעור על פסק הדין, וגם לא נראה כי דחיית בירור ההשגה לשלב הערעור על פסק הדין תגרום לעיוות דין או לנזק משמעותי לבעלי הדין" ( רע"א 1575/14 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ , פסקה 5 (22.7.2014).

זאת ועוד, כפי שאף ציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו, דומה שהיעתרות לבקשת המל"ל והוראה על הוצאת חוות דעת המשיבה מהתיק, תביא באופן עקיף אף להכרעה במחלוקת שבין הצדדים. בנסיבות אלה, אין להיעתר לבקשה במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על החלטת ביניים של הערכאה הדיונית. כאמור, יהיה באפשרות המל"ל לערער על קביעה זו, ככל שהדבר עדיין יהיה רלוונטי, במסגרת ערעור על פסק הדין שיינתן בעניינו.

סוף דבר, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, לא יעשה צו להוצאות.