רע"א 1575/14 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ. אליהו חברה לביטוח בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 30.1.2014 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שבח ) בת"א 1005-08, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לסילוק על הסף של תביעה שהוגשה נגדה.

1.

המשיבה 1 (להלן: המבטחת ) שילמה תגמולי ביטוח בגין נזקי שריפה שפרצה במחסן שבוטח על-ידה. המבטחת הגישה תביעת שיבוב בסך 19,779,661 ש"ח נגד המשיבה 2 (להלן: העירייה ) בטענה כי השריפה פרצה בעקבות רשלנות עובדיה אשר שבתו ובשל רשלנות המשיבה 3 (להלן: רשות הכבאות ). בהמשך התקבלה בקשת המבטחת לתיקון כתב תביעתה באופן שהמבקשת צורפה כנתבעת נוספת וזאת בטענה שאף היא נושאת באחריות לנזק מאחר שהיא זו שהכריזה על שביתת עובדי הרשויות. בהמשך קיבל בית משפט קמא את בקשת המבקשת לסילוק התביעה נגדה על הסף, אך החלטה זו בוטלה בערעור שהגישה המבטחת לבית משפט זה (ע"א 4607/11 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה (4.6.2013)) והמבקשת שבה להיות נתבעת בתובענה. עוד בטרם ניתן פסק דינו של בית משפט זה בע"א 4607/11, שלחו המשיבות 2 ו-3 הודעת צד ג' למבקשת. בנוסף, ביום 27.12.2012 נחתם הסדר גישור בין המבטחת לבין העירייה ורשות הכבאות שבגדרו הוסכם שהן תשלמנה למבטחת סכום של 5.2 מיליון ש"ח (בלי שתהיה בכך הכרה באחריות) לסילוק תביעת המבטחת כלפיהן. כן הוסכם בין הצדדים מה תהיה התוצאה במידה ותביעת המבטחת נגד המבקשת תתקבל.

2.

בהמשך הגישה המבקשת בקשה נוספת למחיקת התביעה נגדה על הסף. בקשה זו נדחתה בהחלטה שכלפיה הוגשה הבקשה דנא. תחילה נדחתה טענת המבקשת, כי יש למחוק את התביעה נגדה על הסף מהטעמים שעילת התביעה נגדה קלושה. הוסבר, כי מחיקת תביעה על הסף מטעמים של "חוסר עילה" בטרם הובאו ראיות ונשמעו טיעונים לגופם של דברים תעשה רק במקרים בהם ברור כי לא ניתן לקבל, על יסוד הטענות שבכתב התביעה ובהנחה שהאמור בו יוכח, את הסעדים המבוקשים בה - ואין זה המקרה בענייננו. נאמר, כי אף אם קיים קושי בביסוס הטענה כי המבקשת נושאת באחריות לנזקי השריפה אך משום שהכריזה על שביתה, לא ניתן לומר כי התביעה נגדה היא מחוסרת עילה באופן שיצדיק את מחיקתה על הסף.

בית משפט קמא דחה גם את טענת המבקשת, כי יש למחוק את התביעה נגדה בהסתמך על הוראת סעיף 83(ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: הפקודה ). הוסבר, כי הסעיף הנ"ל מתייחס למצב שכלל אינו מתקיים בענייננו, שכן הסעיף עוסק במצב בו מוגשות מספר תובענות כלפי מספר מעוולים החבים בגין אותו נזק, ואילו בענייננו עסקינן בתובענה אחת כלפי מספר מעוולים. בית המשפט עמד על כך שסכום הפיצוי שנפסק בפסק הדין הראשון נגד המעוול הראשון ישמש כאמת מידה לסכום הפיצוי שניתן יהיה לפסוק לחובת מעוול אחר במידה והתביעה נגדו תתקבל, רק כאשר מתקיימים תנאי סעיף 83(ב) לפקודה, מה שאין כן במקרה דנא. נפסק כי במקרה הנדון מדובר בהסדר פשרה, שכיח למדי, בגדרו התובע מתפשר עם חלק מהנתבעים לתשלום מקצת מנזקיו הנטענים, בלי שיש בכך להגבילו בהמשך ניהול ההליך נגד יתר הנתבעים. בכל מקרה אין בהסדר הפשרה שבין המבטחת לבין המשיבות 3-2 כדי להפטיר את המבקשת וזאת גם לא על-פי סעיף 55 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים ), שכן מהוראות הסדר הגישור עולה במפורש כי אין בו כוונה להפטיר את המבקשת. בנוסף קבע בית משפט קמא, כי המבקשת תישא בשכר הטרחה והוצאות המבטחת בסך 20,000 ש"ח.

כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי.

3.

בבקשה נטען, כי תביעת המבטחת נגד המבקשת אינה אלא תביעת סרק והדבר בא לידי ביטוי בהסדר הגישור, שבו נקבע מנגנון המלמד כי למבטחת אין עניין בהמשך ההליכים כלפי המבקשת, שהרי בהסדר נקבע שככל שייקבע שעל המבקשת לשלם למבטחת כספים, אלה ממילא יועברו לידי המשיבות 3-2. עוד טוענת המבקשת, כי שגה בית משפט קמא בראותו את סעיף 83(ב) לפקודה ככזה העוסק רק במצבים שבהם הוגשו מספר תביעות נפרדות. נטען, כי תכלית הסעיף הנ"ל היא למנוע מצבים בהם הניזוק מתפשר עם מעוול אחד ומנסה לשפר את מצבו באמצעות המשך ההליכים נגד מעוול אחר, ועל כן יש להחילו גם על מקרים שבהם הוגשה תביעה אחת נגד מספר מעוולים, כבענייננו. עוד נטען, כי במקרה דנא אין תחולה לסעיף 55 לחוק החוזים והמסגרת המשפטית הספציפית המסדירה את מצב הדברים הנדון מצויה בסעיף 83(ב) לפקודה. עוד טוענת המבקשת, כי לא היה מקום לחייבה בהוצאות משפט בסך 20,000 ש"ח, בפרט כאשר ההחלטה ניתנה על יסוד טענות הצדדים בכתב ובלי שהתקיים דיון.

דיון והכרעה

4.

לאחר העיון בבקשה באתי לכלל מסקנה, כי דינה להידחות אף בלי שתתבקש תשובה.

ראשית, איני סבור כי בהחלטה לדחות את בקשת המבקשת למחוק או לדחות את התביעה נגדה על הסף בהיעדר עילה נפל פגם המצדיק התערבות. גם אם למבקשת טענות, שבחלקן לא ניתן להקל בהן ראש, ביחס לטיב התביעה נגדה, הרי ש" כלל הוא כי בית המשפט לא יסלק על הסף תביעה בגין העדר עילה אלא במקרים נדירים בהן התביעה על פניה אינה מגלה ולו צל של עילה" ( רע"א 10091/02 Siemens

Aktiengesellschaft

נ' תעשיות אלקטרוכימיות 1952 בע"מ (14.3.2004)). כלומר, על מנת שתתקבל בקשה למחיקתה על הסף של תביעה היה על המבקשת לשכנע, כי אין אפשרות, ולו קלושה, שהמבטחת תזכה בסעד לו עתרה (רע"א 10091/02 הנ"ל). מעיון בהחלטת בית משפט קמא ובבקשה נראה כי בענייננו לא מתקיים מצב זה, ולפחות לא באופן המצדיק נקיטת צעד מרחיק לכת של מחיקת התביעה על הסף.

5.

באשר לטענות המבקשת כלפי פרשנותו של סעיף 83(ב) לפקודה, איני סבור כי יש מקום להידרש להשגות המבקשת בעניין זה במסגרת הבקשה דנא ויש מקום לבררן, ככל שאלה עוד תהיינה אקטואליות, בגדרו של הליך ערעור בזכות על כל פסק הדין כולו. אינני סבור, והדברים גם לא עולים מהבקשה, כי מתקיימות בה אמות המידה שבהתקיימן תישקל מתן רשות ערעור על החלטה אחרת: לא נראה כי דחיית הדיון בסוגיה זו תוביל למצב בלתי הפיך, שלא ניתן יהיה לתקנו במסגרת הערעור על פסק הדין, וגם לא נראה כי "דחיית בירור ההשגה לשלב הערעור על פסק הדין תגרום לעיוות דין או לנזק משמעותי לבעלי הדין" (רע"א 6601/13 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' שוורץ , פסקה 6 (20.1.2014)). מבלי לטעת מסמרות אוסיף, כי גם אין לומר שבהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין זה נפלה טעות ברורה וגלויה עד שראוי שערכאת הערעור תתערב בה במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים, כאשר הכלל היסודי הוא שזמנו של הערעור על כל החלטות הביניים הוא לאחר מתן פסק הדין. שאלה היא אם הוראת סעיף 83(ב) לפקודה חלה כאשר מדובר בהסדר פשרה בין ניזוק לבין אחד המזיקים, במובחן ממצב בו נקבע שיעור הנזק בפסק דין מנומק, על יסוד ראיות, כשאז נוצר מכוח הסעיף סוג של השתק שיפוטי המבוסס על טעמים של מדיניות ראויה, הקרובים לטעמים שביסוד כללי השתק הפלוגתא, טעמים שספק אם מתקיימים כאשר מדובר בהסדר פשרה. ככל ששאלות אלה תהיינה אקטואליות גם לאחר מתן פסק הדין, ניתן יהיה לדון בהן במסגרת הערעור עליו.

בנסיבות אלה, לא ראיתי גם להתערב בהוצאות המשפט שהוטלו על המבקשת.

6.

סוף דבר, הבקשה נדחית מהטעמים המפורטים לעיל. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.